לה דק טהו
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
לֵה דֶק טְהוֹ או לה דיק טהו (בווייטנאמית: Lê Ðức Thọ; 14 באוקטובר 1911 – 13 באוקטובר 1990) היה מהפכן, גנרל, דיפלומט ופוליטיקאי וייטנאמי, שסירב לקבל את פרס נובל לשלום, שוועדת פרס נובל מצאה לנכון להעניק לו ביחד עם הנרי קיסינג'ר (שבחר לקבל את הפרס) בשנת 1973.
 | |
| לידה |
14 באוקטובר 1911 אה נם, וייטנאם  |
|---|---|
| פטירה |
13 באוקטובר 1990 (בגיל 78) האנוי, וייטנאם |
| מדינה |
וייטנאם |
| מקום מגורים |
הו צ'י מין סיטי |
| מקצוע | גנרל, דיפלומט ופוליטיקאי |
| מפלגה | המפלגה הקומוניסטית של וייטנאם |
| השקפה דתית |
חוסר דת |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ב-1930 עזר טהו לייסד את המפלגה הקומוניסטית של וייטנאם. בעקבות פעילותו, השלטונות המקומיים של האימפריה הקולוניאלית הצרפתית כלאו אותו למשך כמה שנים, מ-1930–1936 ושוב בין השנים 1939–1944. אחרי שחרורו ממאסר, ב-1945, עזר טהו להנהיג את הווייט מין, ארגון שהוקם על מנת להשיג עצמאות לווייטנאם מהשלטון הצרפתי, עד שנחתמו ההסכמים של ועידת ז'נבה ב-1954. ב-1955 הצטרף לפוליטביורו של מפלגת הפועלים של וייטנאם, שהפכה היום למפלגה הקומוניסטית של וייטנאם. ב-1956 ניהל טהו את הווייטקונג, שפעל נגד הממשל בדרום וייטנאם.
הסכמי השלום של פריז
עריכהארצות הברית הצטרפה באופן פעיל למלחמת וייטנאם במהלך שנות ה-60. בין השנים 1969—1973 נערכו בפריז שיחות, חלקן חשאיות וחלקן גלויות, לקידום תהליך השלום בין המדינות. המגעים שניהל טהו, שהיה נציגה של הרפובליקה הדמוקרטית הווייטנאמית בשיחות החשאיות, והיועץ לביטחון לאומי דאז, הנרי קיסינג'ר, הן שהובילו להפסקת האש בין המדינות ב-23 בינואר 1973. הבסיס של ההסכם ההיסטורי כלל: שחרור שבויים תוך 80 ימים, הפסקת אש שתפוקח על ידי ה-ICC (International Commission of Control and Supervision), בחירות חופשיות ודמוקרטיות בדרום וייטנאם, תימשך פעילותה של הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID) בדרום וייטנאם והכוחות של צפון וייטנאם יוכלו להישאר בדרום וייטנאם.
אף שההסכמים נחתמו ב-23 בינואר 1973, נמשכו המגעים בין המדינות גם בהמשך, גם הלחימה נמשכה באופן לא סדיר בחלק מהמקומות. כאשר נסוגו הכוחות המזוינים של ארצות הברית, ב-29 במרץ, ההפצצות בצפון וייטנאם נמשכו. כיוון שההסכמים הופרו על ידי כל הצדדים, שבו קיסינג'ר וטהו אל שולחן הדיונים במאי וביוני 1973 על מנת להשיב את תהליך השלום על כנו. ב-13 ביוני 1973 חתמו ארצות הברית וצפון וייטנאם על תצהיר משותף לפיו שתי המדינות יישמו את ההסכמים.
פרס נובל לשלום
עריכהועדת פרס נובל מצאה לנכון להעניק ללה דק טהו ולהנרי קיסינג'ר במשותף את פרס נובל לשלום בשנת 1973, על מאמציהם בקידום המשא ומתן בהסכמי פריז. קיסינג'ר קיבל את הפרס באותה שנה, אולם טהו סירב לקבל את הפרס בטענה שעדיין אין שלום בארצו.[1]
קישורים חיצוניים
עריכה
- על הדיפלומטיה של הנרי קיסינג'ר מתוך הספרייה להגות דמוקרטית: עמודים 30–36
- לה דק טהו, באתר פרס נובל (באנגלית)
- לה דק טהו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ דוידה גינטר ויונתן פיין, אני רוצה להודות להורי, ולאלפרד נובל, באתר nrg, 10 בדצמבר 2007.