לורן קבילה

לורן דזירה קבילה (בצרפתית: Laurent-Désiré Kabila,‏ 27 בנובמבר 1939 – 16 בינואר 2001) היה מהפכן ופוליטיקאי קונגולזי שכיהן בתפקיד נשיא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, קבילה היה הנשיא הראשון לאחר שלטון של עשרות שנים של מובוטו ססה סקו, ועלה לשלטון בהפיכה ב-1997. קבילה נהרג בהתנקשות על ידי אחד משומרי הראש שלו בתאריך 16 בינואר 2001. בנו ג'וזף קבילה החליף אותו בתפקידו שמונה ימים לאחר הרצח.

לורן קבילה
Laurent-Désiré Kabila

לידה	27 בנובמבר 1939 מחוז קטנגה
נרצח	16 בינואר 2001 (בגיל 61) קינשאסה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
מדינה	הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
מקום קבורה	קינשאסה
השכלה	אוניברסיטת דאר א-סלאם אוניברסיטת בלגרד הפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת בלגרד
מפלגה	Alliance of Democratic Forces for the Liberation of Congo, Parti de la révolution du peuple, פוליטיקאי עצמאי
בן או בת זוג	Sifa Mahanya
נשיא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו 16 במאי 1997 – 16 בינואר 2001 (3 שנים) → מובוטו ססה סקו ז'וזף קבילה ←
מייסד תנועת הPPR. מייסד תנועת הADFL.
פרסים והוקרה
המסדר הלאומי של הנמר

הגייה נכונה של השם לורן קבילה

שנים מוקדמות (1939–1960)

קבילה נולד ב-1939 בשבט לובה שבמחוז קטנגה (Katanga) בקונגו הבלגית, לאביו לובה ואמו לונדה. אביו של לורן, היה פקיד דואר שפרש מעבודתו בשנת 1952, לאחר הפרישה הוא עבר להתגורר באזור הכפר אנקורו (Ankuro). בשנת 1958 מונה לצ'יף האזור של קמלונדו (Kamalundu) על ידי הרשויות הקולוניאליות. לורן קבילה נשאר עם אימו בלובה (עיר הולדתו) כדי ללמוד. לאחר שנה נשר מהלימודים והחל לעבוד בעבודות שונות. כדי לפצות על החוסר בהשכלה פורמלית, קבילה היה קורא ספרים אדוק. בשנת 1960 קבילה החל לעבוד בתור המזכיר של אביו, במהלך תפקיד זה לורן למד איך שולטים על אזור טריטוריאלי, ואיך מתמודדים עם בעיות של אוכלוסייה כפרית. דעותיו הפוליטיות של לורן היו הפוכות לגמרי מאלו של אביו. בעוד אביו האמין באימוץ המנהגים האירופאים וברעיון הקולוניאליזם, ללורן הייתה סימפתיה לבלובאקאט (Balubakat). תנועת נוער שצמחה מצפון קטנגה שערכיה היו אנטי קולוניאליזם, ודחייה של הרעיונות האירופאים והשפעותיהם.

השכלה אקדמית

לורן קבילה למד לתואר ראשון בפילוסופיה פוליטית בפריז. לפי כותבי הביוגרפיה של קבילה, הוא למד גם תואר שלישי בטשקנט, בבלגרד ולבסוף בדאר א-סלאם, אך לא נמצאו הוכחות לכך.

באותה תקופה רצה קבילה לשמור על פרופיל נמוך, מכיוון שחשש ממעקב של ה-CIA. קבילה טען שדיסקרטיות היא חלק מהאסטרטגיה שלו.

פעילותו הפוליטית של קבילה (1960–1997)

משבר קונגו

ערך מורחב – משבר קונגו

ב-30 ביוני 1960 קיבלה קונגו את עצמאותה מבלגיה. זמן קצר לאחר קבלת העצמאות החל משבר קונגו, ובמהלכו נהרגו כ-100 אלף איש. המשבר נגרם מסיבות אידאולוגיות וכלכליות, ומגורמים אתניים (לשון, תרבות, דת, מוצא). ב-5 ביולי החל הצבא הקונגולזי למרוד ברחבי הרפובליקה של קונגו. מרידה זו גרמה לאנרכיה כללית ולהתערבות צבאית בלגית למען הצלת עשרות אלפי הבלגים שחייהם היו בסכנה. מרד החיילים היה נגד הקצונה הבלגית שהמשיכה לפקד עליהם לאחר העצמאות. המשבר כלל מלחמות אזרחים והרג אחים, שהובילו לפיטוריו של ראש הממשלה של קונגו, פטריס לומומבה, על ידי נשיא המדינה ג'וזף קסא וובו.

משבר קונגו היה משבר פוליטי שגרם להתערבות בינלאומית נרחבת כשכוחות האו"ם נשלחים לראשונה, לאזור נהר הקונגו. האו"ם שב וקרא לנסיגה מוחלטת של כוחות בלגיים וכוחות חרב מתחומי מחוז קטנגה. אף על פי שאינם אמורים לתפוס צד, האו"ם הוציא הוראה מפורשת לבלום שכירי חרב זרים בכל מקום בו הכוחות נתקלו בהם.

במהלך המשבר שימש קבילה בתפקיד "סגן מפקד" בתנועת הנוער בלובאקאט. לורן הלך לפי אמונותיו הלאומיות ופעל על פיהן. בספטמבר 1962, הפך לורן קבילה לראש הקבינט של שר ההסברה פרדיננד טומבה (Ferdinand Tumba).

פעילות פוליטית לאחר משבר קונגו

בחייו האישיים של קבילה חלו שינויים, כאשר באותה תקופה התחתן ונולדה לו בת, אך חיי המשפחה לא החזיקו זמן רב, ובמהירות הזניח את משפחתו לטובת הפעולות הפוליטיות שלו, ולטובת נשים רבות אחרות.

תמונות מתקופת משבר קונגו: מחנה פליטים, חיילים, פעילי תנועת הבלובאקט, 3 אזרחים קונגולזיים שנרצחו על ידי הכוחות המורדים

בנובמבר 1963 התמנה קבילה לשר הרווחה, הספורט והנוער. בינואר 1964 הוצע לקבילה להצטרף לגאסטון סומיאלוט (Gaston Soumialot) ולכריסטוף גבנייה (Chrisophe Gbenye), שהיה נשיא ה-NCL (התנועה הלאומית לחופש), ולפתוח חזית צבאית במחוז קיוו שבמזרח המדינה. מתקפה זו אורגנה כחלק ממשבר קונגו ומהמלחמה הקרה ששררה בקונגו באותם ימים.

במאי 1964, קבילה הצטרף לתקיפה זו נגד ג'ייסון סנדוואה (Jason Sendwe) שהיה הנשיא של צפון קטנגה באותה תקופה. תקיפה זו נקראה מרד הסימבה (Simba Rebellion). קבילה הוביל צעירים מקומיים בעיקר משבט ההולוהולו (Holoholo) שהיו בדעות פוליטיות דומות לשלו. ההתקפה כשלה וקבילה נמלט לסין, למספר מדינות במזרח אירופה ומדינות אפריקאיות אחרות במטרה לשמור על פרופיל נמוך, ואכן לאחר כמה חודשים חזר קבילה לרפובליקה של קונגו.

בנקודת הזמן הבאה, לאחר שקבילה חזר לרפובליקה של קונגו, הוא המשיך להיות פעיל במרד נגד המשטר. תנועת המורדים בה לקח חלק כבשה את סטנליוויל (Stanleyville, קיסנגני של ימינו) – העיר השלישית בחשיבותה ברפובליקה של קונגו, אך עד סוף נובמבר 1964 נכבשו פרברי העיר שנית על ידי כוחות המשטר הקונגולזיים והבלגיים. כתוצאה מכך, נחסמו רוב נתיבי גישה לעיר, שהיו חשובים למורדים. על כן האזור בו קבילה פעל הפך לנקודת הכניסה היחידה דרכה היה ניתן להעביר אספקה למורדים. השליטה של קבילה על הגישה היחידה לעיר הפכה אותו לדמות חשובה במערך של המורדים. עקב זאת היה ניתן לראות את הפוטנציאל הנשיאותי והמנהיגותי של קבילה כמנהיג כבר אז.

בסוף נובמבר קבילה מונה להיות שר החוץ ושגריר בטנזניה, קניה ואוגנדה. בזמן שהיה בתפקיד הוא התמקם בקיגומה עם המפקדים הכפופים לו, וכיוון את רוב כוחות המרד לצד האחר של אגם טנגניקה ברפובליקה של קונגו.

ב-24 באפריל 1965 הוא מונה להיות סגן נשיא של המועצה העליונה של המהפכה (Supreme Council of the Revolution).

מאפריל עד נובמבר 1965 סייעה קבוצה צבאית קובנית תחת הנהגתו של צ'ה גווארה לכוחות המורדים להקים כוח מורד מאורגן ומוסדר. אך חוסר באימונים, במוטיבציה ובמנהיגות (קבילה לרוב לא היה נוכח בשטח הלחימה) – הפכו משימה זו לבלתי אפשרית. כאשר הורה קבילה על כניעה עקב התקפות הצבא הקונגולזי הוא איבד את העזרה החיצונית עבור המרד שלו, וקיבל ביקורות רבות על כניעה זו – ברפובליקה של קונגו ומחוצה לה.

לאחר הכניעה, שיערו רבים כי לורן קבילה עדיין לא הוכיח את עצמו כמנהיג יעיל. עקב הביקורות, הוא לקח שיעורי פוליטיקה וחינוך בסין ב-1966. לאחר החזרה שלו לרפובליקה של קונגו הוא חשב על דרכים ליישם את מה שלמד, ובדצמבר 1967 – הקים תנועה מורדת עצמאית וחדשה: המפלגה של המהפכה הפופולרית (the Party of the Popular Revolution (PPR. תנועת PPR חטפה אירופאי אחד ושלושה סטודנטים אמריקאים. עקב כך הפסיקה טנזניה את המימון שלה לתנועה של קבילה, וראש הממשלה מובוטו תקף בחוזקה יעדים רגישים של התנועה, וגרם לקריסת "עמוד השדרה" הצבאי של התנועה. תנועת PPR לא הצליחה להתרחב מעבר לגבולותיה המקוריים, והמוניטין שלה נשאר מקומי ולא ארצי.

עקב הכישלון של תנועת PPR, התמקם קבילה בדאר א-סלאם שבטנזניה, והקים שם משפחה חדשה. בשנת 1971 נולדו לו תאומים, שאחד מהם הוא ג'וזף קבילה - שעתיד להנהיג את המדינה אחריו. בשנה זו שינה מובוטו, את שם המדינה לזאיר (Zaire).

מפת קונגו.

בשנות ה-70 המאוחרות, זוהתה תנועת ה-PPR בעיקר בהקשר של מאבקים פוליטיים מול הדיקטטורה של מובוטו, אך התנועה נחלשה עם השנים. בשנת 1988 הגיעה לסיומה הפעילות של התנועה המורדת (PPR) בהנהגתו והקמתו של קבילה עקב אותה היחלשות עם השנים. עוד נטען כי קבילה נעלם ונהרג. ברם, נמצא כי בתקופה זו קבילה יצר קשרים אישיים חשובים עם יוורי מוסווני, הנשיא העתידי של אוגנדה, ועם פול קגאמה הנשיא העתידי של רואנדה. בעזרת קשרים אלו, קבילה קיבל תמיכה ממוסווני וקגאמה, והקים את תנועת האיחוד של הכוחות הדמוקרטיים של החירות - Aliance of Democratic Forces of Liberation, (ר"ת: ADFL). בתנועה זו היו חברים גם: אנגנדו קיסאסה (Ngandu Kisase) - מצביא ותיק מתקופת השלטון של פטריס לומומבה, מסאו נינדגה (Massassu Nindaga) ודאוגראטיס בואגרה (Deogratias Bugera) שהיו מזוהים עם רואנדה, גם בשורשיהם וגם בשאיפותם הפוליטיות.

ב-31 באוקטובר 1996, הכוחות של הברית הזו, יחד עם תמיכה מאסיבית של כוחות צבאיים מרואנדה ואוגנדה, תקפו את בוקאבו וגומה (Guma) -הערים המזרחיות ביותר בארץ, הגובלות עם רואנדה ואוגנדה. תקיפה זו סימנה את תחילת סופו של המסע הארוך של קבילה בדרך לנשיאות.

מלחמת קונגו הראשונה

ערך מורחב – מלחמת קונגו הראשונה

בעקבות רצח העם ברואנדה ותפיסת השלטון ברואנדה על ידי הטוטסי, נמלטו בני הוטו רבים מרואנדה לזאיר, והתפתחה לחימה בין ההוטו והשבטים הזאיריים, כאשר הטוטסי סובלים משני הצדדים. (במזרח המדינה התגוררו מהגרים רבים מבני הטוטסי וההוטו מרואנדה שהיוו כמחצית מהאוכלוסייה באזור).

מחנות הפליטים של ההוטו במזרח זאיר שמשו גם כבסיסים להתקפות של ההוטו נגד הטוטסי ברואנדה. בתקופה זו החלה ממשלת רואנדה של הטוטסי בפעולות צבאיות נגד ההוטו בזאיר.

קבילה, שהיה יריב של ממשלת מובוטו (שתמכה בשבט ההוטו - בנובמבר 1996 פורסם צו האוסר הימצאות בני טוטסי בזאיר ומטיל עונש מוות על טוטסי שיימצא בה) זה זמן רב, עמד בראש החזית שנפתחה כנגד מובוטו. המשטר הנוקשה והרודני של מובוטו יצר לו אויבים כמעט בכל זאיר, ולכן קבילה זכה לתמיכה רבה, עקב זאת בשנת 1996 פרצה מלחמת קונגו הראשונה.

במהלך המלחמה, כוחות רואנדה הרסו את מחנות הפליטים בהם השתמשו בני ההוטו בהתקפותיהם אל תוך רואנדה, והתקדמו מערבה לקראת עיר הבירה קינשאסה. חייליו של מובוטו סבלו ממורל נמוך לאור קבלת משכורת נמוכה של כדולר לחודש, שלעיתים כלל לא שולם, וציוד מועט ולקוי. במקרים רבים נמנעו החיילים מלהילחם נגד המורדים ובמקום זאת בזזו את העיירות ונסו מהן לפני הגעת המורדים. קבילה ואנשיו הגיעו לשערי עיר הבירה קינשאסה ללא התנגדות, כאשר מובוטו נמלט לטוגו ומאוחר יותר למרוקו.

נשיאות (1997–2001)

הדגל של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

לאחר הבריחה של מובוטו לחו"ל, קבילה הכריז על עצמו כנשיא ב-17 במאי 1997, ושינה את שם המדינה מזאיר לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. מלחמת קונגו הראשונה העלתה את קבילה לשלטון, הרבה בעזרת הקשרים שיצר עם מנהיגי המדינות רואנדה ואוגנדה שתמכו בו לאורך כל המלחמה.

מבחינה כלכלית, האמין קבילה במרקסיזם, אך היה פתוח גם לרעיונות אחרים - פעולותיו היו מעורבות גם עם קפיטליזם וקולקטיביזם. מבחינה חברתית, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו תחת שלטונו של קבילה דמתה לזאיר תחת שלטונו של מובוטו, אשר ידוע כשלטון שאכזב את התושבים.

נעצרו קבוצות אופוזיציה המתנגדות לשלטונו של קבילה. טענות של פעילי זכויות אדם בנוגע להתעללות הכוחות של קבילה באוכלוסייה נשמעו. קבילה התמודד עם ביקורת בינלאומית על כך שכשל לקיים בחירות דמוקרטיות (ביטל אותן בשנתיים הראשונות בטענה שהוא צריך יותר משנתיים כדי לתקן את החסרונות במדינה), ועל כך שעצר ואיים על קבוצות המתנגדות לו.

קבילה ספג ביקורות גם על כך שסיכל חקירה של האו"ם על היעלמות של יותר מ-100,000 פליטים רואנדים, שככל הנראה נרצחו על ידי החיילים שלו ותחת פיקודו. כתוצאה מכך, הפסידה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מיליוני דולרים של כספי סיוע מארצות שונות בעולם (כסף שקבילה קיווה שיעזור לו לבנות מחדש את הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו). בנוסף, קבילה גם כשל בגיוס הכסף עקב ההתחמקות מהחקירה.

יתר על כן, השיג קבילה שליטה בלעדית על הגישה למקורות מינרלים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, המקור העיקרי היה קולטן (חומר טבעי המסוגל להוליך חשמל בעל מטען גבוה). השתמשו במינרל זה על מנת לייצר כבלים ורכיבים בטלפונים סלולריים ובמחשבים ניידים. באותה תקופה חל גידול בשימוש במוצרים אלה, ולכן השווי של מינרל זה עלה. צבא רואנדה השתלט על מכרות קולטן רבים במזרח המדינה, ורואנדה הואשמה על ידי האו"ם בגנבת קולטן (על פי האו"ם, הרוויחה רואנדה באותה שנה לפחות 250 מיליון דולר ממכירת קולטן בתיווך חברות כרייה). זו אחת מהסיבות הכלכליות העיקריות לפרוץ מלחמת קונגו השנייה.

מלחמת קונגו השנייה

ערך מורחב – מלחמת קונגו השנייה

מלחמת קונגו השנייה פרצה באוגוסט 1998 ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. מלחמה זו כללה באופן ישיר 9 מדינות אפריקאיות, ובמהלכה נהרגו עד שנת 2008 כ-5.4 מיליון אנשים, מרביתם מרעב המוני וממחלות, ורבים אחרים נפלו קורבן למעשי זוועה דוגמת אונס וקניבליזם, שהיוו פרקטיקות לחימה משמעותיות. המלחמה הסתיימה באופן רשמי ביולי 2003, אך בפועל נמשכה עוד שנים אחר כך.

בשנת 1998 החליט קבילה, להתנער מחסותם של הכוחות הרואנדים שהעלו אותו לשלטון: בתאריך ה-14 ביולי 1998 קבילה החליט לפטר את הרמטכ"ל הרואנדי ג'יימס קאבארבה (James Kabarebe). הוא החליף אותו ביליד קונגו, סלסטין קיפוואה (Celestin Kipowah). לאחר כשבועיים, קבילה פקד על כל הצבאות הרואנדים והאוגנדים לעזוב את המדינה. היועצים הצבאיים הרואנדים שגרו בעיר הבירה קינשאסה סולקו תוך פחות מ-24 שעות.

האנשים שהוטרדו מפקודה זו יותר מכולם היו אנשי הבאניאמולנג' (Banyamulenge). הם עזרו להביא את קבילה לשלטון, ופתחו במרד פומבי באזור המזרחי של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו באוגוסט 1998. הם זעמו על כך שכאשר עזרו לו לעלות לשלטון, ציפו שיגן על הגבול מכוחות אנטי ממשלתיים וקיצוניים משבט ההוטו. בפועל, מזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היווה בסיס למתקפות נגד רואנדה על ידי אותם קיצוניים משבט ההוטו.

קבילה הפנה עורף לטוטסי הרואנדים שעזרו לו לעלות לשלטון. הם התקשו להאמין כאשר שמעו מדיווחי המודיעין שלהם שקבילה מגייס אנשי הוטו. כתגובה, ממשלות אוגנדה ורואנדה פלשו לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו והגיעו עד לפאתי עיר הבירה קינשאסה (Kinshasa). הצבא של קבילה, בתוספת גיבוי של כוחות צבאיים מזימבבואה, אנגולה ונמיביה עצרו אותם שם.

אף על פי שהושגה הפסקת אש ביולי 1999, נמשכו תקיפות לא סדירות בין שני הצדדים במשך כשלוש שנים. בשנים אלו, קבילה נסוג והסתגר סביב מעגל הדוק מאוד של קרובים ואנשי שלומו, תוך כדי שהוא משתיק באכזריות כל סוג של התנגדות כלפיו.

התנקשות בחייו (2001)

בנו ויורשו של לורן, ג'וזף קבילה.

ב-16 בינואר 2001, במעון הנשיאותי פאלה דה מארברה (Pala de marbara) בקינשאסה, נורה קבילה על ידי אחד משומרי ראשו (שנהרג כשניסה להימלט מזירת הפשע). באותו ערב הוצאו להורג 11 אזרחים כחלק ממערכת הענישה של שלטונות הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. ממשלת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הודיעה לתקשורת כי קבילה מת מפצעיו ב-18 בינואר 2001.

כעבור שבוע נערכה לקבילה הלוויה ממלכתית. גופתו של קבילה הגיעה לבירת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, והוצבה בארמון שם טרם הלוויה. הלוויה התקיימה בארמון העם, ונכחו בה עשרות אלפי אבלים. הלוויה הייתה גדולה ומכובדת. שמונה נושאי דגל לובשי מדים צבאיים סחבו את הארון של קבילה. בלוויה נכחו הנשיאים רוברט מוגאבה מזימבבווה, אדוארדו דוס סנטוס מאנגולה וסם נוג'ומה מנמיביה.

לאחר הלוויה נערך טקס ההשבעה של הנשיא החדש, ג'וזף קבילה, בנו של לורן קבילה. ג'וזף קבילה מונה פה אחד על ידי הפרלמנט לנשיא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שמונה ימים לאחר הרצח. ג'וזף נבחר לנשיא בדרך לא דמוקרטית בגיל צעיר. ג'וזף היה כבן שלושים בלבד כשנבחר לנשיאות קונגו, והתקשה לשלוט על הנעשה במדינה למשך תקופה. עם זאת, במשך הזמן הצליח להשתלט והתרגל למעמדו החדש, וכיהן כראש ממשלה עד שנת 2019.

עקב הרצח, חל שינוי מהותי בהתפתחות מלחמת קונגו השנייה: הנשיא החדש נפגש בארצות הברית עם נשיא רואנדה, פול קגאמה. אוגנדה, רואנדה והמורדים הסכימו לתוכנית נסיגה שהאו"ם הציע, והחלו לסגת מהחזית. בשנת 2002 נחתם הסכם שלום, אף על פי שתקיפות במזרח המדינה נמשכו גם לאחר מכן.

ביבליוגרפיה

• Christensen, C. (2004). Political Victims and Media Focus: The Killings of Laurent Kabila, Zoran Djinjic, Anna Lindh and Pim Fortuyn. Journal of Crime, Conflict and the Media, 1, 23-40.
• Herp, M. V., Parqué, V., Rackley, E., & Ford, N. (2003). Mortality, violence and lack of access to healthcare in the Democratic Republic of Congo. Disasters, 27(2), 141-153.
• Montague, D. (2002). Stolen goods: Coltan and conflict in the Democratic Republic of Congo. Sais Review, 22(1), 103-118.
• Ngolet, F. (2010). Crisis in the Congo: the rise and fall of Laurent Kabila . Springer.
• Reyntjens, F. (2001).Briefing: The Democratic Republic of Congo, from Kabila to Kabila. African Affairs, 100(399), 311-317.
• Schatzberg, M. G. (1997). Beyond Mobutu: Kabila and the Congo. Journal of Democracy, 8(4), 70-84.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לורן קבילה בוויקישיתוף

• לורן קבילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)