מאיר בניהו
מאיר בניהו (28 בנובמבר 1926, כ"ב בכסלו תרפ"ז – 26 באפריל 2009, ב' באייר תשס"ט) היה חוקר ההיסטוריה של הקבלה והשבתאות, חוקר הפזורה הספרדית של חכמי וגאוני עדות המזרח, וחוקר הספרות הרבנית במזרח ובאיטליה.
 | |
| לידה |
28 בנובמבר 1926 ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
26 באפריל 2009 (בגיל 82) |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
אוניברסיטת תל אביב |
| פרסים והוקרה |
פרס א.מ.ת. (2004) |
  | |
קורות חייו
עריכהתחילת דרכו
עריכהמאיר בניהו נולד בירושלים לרב יצחק נסים. אחיו הוא השר וחבר הכנסת לשעבר משה נסים. בניהו למד בבית הספר "דורש ציון", בישיבת קול תורה ובבית המדרש למורים "מזרחי". הוסמך כרב שכונה. בזמן לימודיו בסמינר הודיע לו רקטור האוניברסיטה העברית, פרופ' שמחה אסף, שהוחלט לקבלו כתלמיד באוניברסיטה.
מצעירותו התמחה בקריאת כתבי-יד עתיקים ובפענוח שמות המחברים, תקופתם ועניינם. בשל כך שהה באוניברסיטאות ובספריות בעולם ועסק בפענוח כתבי-יד ומסמכים. מתוך כך נתוודע אל אישי מדע, בהם פרופ' שאול ליברמן, פרופ' ססיל רות, פרופ' סאלו בארון ופרופ' אלכסנדר מרכס.
בניהו קיבל דחייה משירות בצה"ל. בתחילה נדחה גיוסו לבקשת הרב בן ציון חי עוזיאל מכיוון שבניהו כיהן בתקופת הגיוס כרב שכונה. נטען שבהמשך נדחה גיוסו לבקשת יצחק בן-צבי שרצה אותו לידו בעבודה על כתבי יד[1], אולם מצה"ל נטען שהדברים אינם קשורים ובניהו שוחרר בגלל היותו רב[2]. בעקבות שאילתה של יצחק בן-אהרן בסוף 1957, מדוע בניו של הרב ניסים לא גויסו לצבא, וביקורת ציבורית בנושא[3], עלתה כוונה לגייס את בניהו לצבא, אולם הגיוס נדחה לבקשתו של יצחק בן-צבי שהיה אז נשיא מדינת ישראל ובמקום זאת הוקדם גיוסו של אחיו הצעיר משה נסים[4]. שר הביטחון דוד בן-גוריון טען בכנסת שבניהו לא גויס כיוון שהוא שימש כרב שכונה במקביל לעבודתו במכון לכתבי יד[5].
עבודתו המחקרית-ציבורית
עריכה
בעודו תלמיד החל מפרסם מאמרים בהיסטוריה יהודית. את מאמרו הראשון, על קברו של שמואל הנביא, פרסם בשנת תש"ג, בגיל 17. ספרו הראשון "זמרת הארץ" לר' יעקב בירב, על פרשת המלחמות בין פחת דמשק ובין מושל טבריה, הוציא לאור בגיל 19. רבים ממאמריו פורסמו בביטאון "סיני" של מוסד הרב קוק, שמייסדו ועורכו, הרב י"ל מימון, קירב את מאיר בניהו הצעיר ועודד אותו לכתוב ולפרסם.
יחד עם יצחק בן-צבי, ייסד את "המכון לחקר קהילות ישראל במזרח התיכון" (לימים "מכון בן צבי"). תחת ניהולו התרחב המכון וקשר קשרים נרחבים עם גופים העוסקים בחקר ההיסטוריה היהודית. במסגרת המכון ריכז בניהו אוסף עשיר, ראשון וייחודי של ספרים, כתבי-יד, תעודות וצילומים לאלפים של מקורות היסטוריים נדירים שליקט. תחת ניהולו הפך המוסד גם למכון להכשרה של סטודנטים, שקיבלו זו הפעם הראשונה עידוד להתמחות בחקר תולדות ישראל במזרח התיכון. נוסף על כך יזם וערך את "ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח", העוסק בחקר תולדות ישראל. ט"ו כרכי "ספונות" יצאו לאור בעריכתו (א-ז בשיתוף עם יצחק בן-צבי).
בתקופה שבה ניהל בניהו את מכון בן צבי הגיע לישראל כתר ארם צובא מחלב, והועבר למכון בן צבי. הכתר שבידי המכון כיום אינו הכתר השלם. יש הטוענים שבניהו אחראי להיעלמות החלק החסר של הכתר, כחלק ממספר ספרים ייחודים שנעלמו ממכון בן-צבי בתקופת ניהולו של המכון[6].
בשנת 1965 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה של האוניברסיטה העברית בירושלים על חיבורו "ספר תולדות האר"י". העבודה נעשתה בהדרכתם של גרשום שלום ויצחק בער.
בשנות ה-70 הוזמן בניהו לשמש מרצה לתולדות עם ישראל באוניברסיטת תל אביב ושימש גם חוקר ב"מכון לחקר התפוצות" של האוניברסיטה.
החל משנת תשמ"ה שימש גם כראש מכון המחקר ובית ההוצאה של "יד הרב נסים". במסגרת זו פורסמו והוהדרו 90 ספרים, 6 כרכים של ספר הזיכרון לרב נסים, וכן 15 כרכים של כתב העת "אסופות", העוסק בכל תחומי המחקר של מדעי היהדות.
ברשותו של פרופ' בניהו הייתה ספרייה גדולה ובה מאות רבות של כתבי-יד, ספרים עתיקים ונדירים, תעודות ומסמכים בעלי ערך היסטורי, שאסף או רכש במסעותיו בארץ ובעולם. בניהו אישר למכון לצילומי כתבי-יד עבריים, בספרייה הלאומית, לצלם, ועל ידי כך להנגיש לציבור, חלק ניכר מכתבי-היד שברשותו.
את מאמריו ניתן לזהות על פי סימון המילה של אותה היה מצמיד למילה הבאה ולא מפרידה כנהוג.
מחקריו
עריכהבניהו פרסם עשרות ספרים ומאות מאמרים ומבואות היסטוריים לספרים. מחקריו פורסמו, בין היתר, בבימות בארץ ובעולם, כגון: תרביץ, ציון, קריית ספר, קובץ על יד, מיכאל ועוד. רבים ממחקריו תרם בניהו עבור ספרי יובל וזיכרון שיצאו לכבוד אישי מדע שונים, בהם הפרופסורים שמחה אסף, גרשום שלום, יצחק בער, סאלו בארון, שאול ליברמן, שלמה סימונסון, זלמן שזר, יצחק בן-צבי, ישעיהו זנה ואחרים.
מחקריו של בניהו מתמקדים בעיקר בארצות אגן הים התיכון ועוסקים במגוון תחומים: ביבליוגרפיה, תולדות ההלכה וספרות השו"ת, קבלה, פולקלור, תפילה, פיוט, ושאר מחקרים מתחומי תולדות עם ישראל.
עבודתו הספרותית כוללת: חיבור ספרים, ההדרה והוצאה לאור בדפוסי צילום של חיבורים קדומים נדירים בצירוף מבואות מקיפים. במאמרים רבים פרסם בניהו תעודות או אגרות חדשות שהיו ספונות עד אז בכתבי יד. בניהו שיחזר במחקריו אירועים שונים ונעלמים, והביא להארתן של פינות חבויות בהיסטוריה.
מחקריו שופכים אור על רבים מחכמי ישראל, הן כהרחבה על אישים שהיו ידועים עד אז והן כחשיפה של חכמים עלומים ו"נידחים" שהובאו לקדמת הבמה הודות למחקרו. בשנת תשס"ד זכה פרופ' בניהו בפרס א.מ.ת על מפעלו המחקרי.
בניהו נפטר בירושלים ונטמן בהר הזיתים. הותיר אחריו את רעייתו, סנדרה, וחמישה ילדים.
לאחר פטירתו יצא לכבודו ספר זיכרון הכולל בתוכו כחמישים מאמרים במכלול הנושאים של מדעי היהדות מפרי עטם של גדולי החוקרים. עורכי הספר הם הפרופסורים יוסף קפלן, משה בר-אשר, יהודה ליבס, ומשה עסיס: ספר זיכרון להרב פרופ' מאיר בניהו, שני כרכים (כרך א - מחקרים בתלמוד, בהלכה, במנהג ובתולדות עם ישראל; כרך ב - מחקרים בקבלה ובמחשבת ישראל, בספרות, בשירה בפיוט ובתפילה מוקדשים לזכרו של הרב פרופ' מאיר בניהו מנוחתו כבוד), ירושלים: אוניברסיטת תל אביב, המרכז לחקר התפוצות, הוצאת כרמל ויד הרב נסים, תשע"ט.
רשימה חלקית של פרסומיו
עריכהספרים שחיבר
עריכה- מרביץ תורה, מכון בן-צבי, ירושלים תשי"ג.
- רבי חיים יוסף דוד אזולאי, שני חלקים, מכון בן-צבי ומוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ט.
- הדפוס העברי בקרימונה, מכון בן-צבי ומוסד הרב קוק, ירושלים תשל"א.
- הסכמה ורשות בדפוסי ויניציאה, מכון בן-צבי ומוסד הרב קוק, ירושלים תשל"א.
- התנועה השבתאית ביוון [= ספונות ט"ו], מכון בן-צבי, ירושלים תשל"ג.
- היחסים שבין יהודי יוון ליהודי איטליה, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב תש"מ.
- רבי אליהו קפשאלי איש קנדיאה: רב, מנהיג והיסטוריון, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב תשמ"ג.
- יוסף בחירי, יד הרב נסים, ירושלים תשנ"א.
- תגלחת בחולו שלמועד, יד הרב נסים, ירושלים תשנ"ה.
ההדרת ספרים
עריכה- זמרת הארץ לר' יעקב בירב, מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ו.
- הקהילה היהודית בעאנה; תשובות לקהילת עאנה לר' יום טוב צהלון, המכון לחקר קהילות ישראל במזרח התיכון, ירושלים תשי"א.
- מסע בבל לר' דוד סלימאן ששון, ירושלים תשט"ו.
- ר' יעקב אליישר וחיבורו מגילת פרס, מכון בן-צבי, ירושלים תש"ך.
- תולדות האר"י, מכון בן צבי, ירושלים תשכ"ז.
- מאמרים ברפואה לר' רפאל מרדכי מלכי, יד הרב נסים, ירושלים תשמ"ה.
- פסקי הגאון מהרי"ט: תשובות ר' יוסף טאיטאצאק בצירוף מבואות מפורטים, יד הרב נסים, ירושלים תשמ"ז.
- זאבים טורפים את בנימין: תשובת ר' אליהו קפשאלי, הנקראת נועם וחובלים, בעניין הפולמוס על ר' בנימין ב"ר מתתיה, אוניברסיטת ת"א תש"נ.
מהדורות צילום ביבליופיליות בצירוף מבואות
עריכה- מבוא לשו"ת "משפטי שמואל", שו"ת משפטי שמואל לר' שמואל קלעי, יד הרב נסים, ירושלים תשמ"ט, עמ' ז-כב.
- מבוא לשו"ת המבי"ט, שו"ת המבי"ט, יד הרב נסים, ירושלים תש"נ, עמ' ג-סד.
ספרים בעריכתו
עריכה- בניהו, מאיר (עורך), ספר זכרון ליצחק בן צבי, מכון בן-צבי, ירושלים תשכ"ד, באתר אוצר החכמה
כמו כן פרסם למעלה מ-290 מאמרים הפזורים בקבצים שונים.
קישורים חיצוניים
עריכה- מאיר בניהו, דף שער בספרייה הלאומית
- מאיר בניהו, באתר Academia.edu
- אורי דרומי, תלמיד חכם וחוקר, באתר הארץ, 5 ביוני 2009
- מאיר בניהו, באתר פרס א.מ.ת
- מאיר בניהו, עלייתו של הרמח"ל לארץ ישראל, באתר "דעת"
- שמשון צבי לוינגר, ספרן "יד הרב ניסים" האיש שהוא הספר - פרופ' מאיר בניהו
- אור למאיר, ערב לזכרו של בניהו, במלאת שנתיים לפטירתו, 5 במאי 2011
- כרטיס הקבר של מאיר בניהו, באתר הר הזיתים
- מאיר בניהו, באתר "החכם היומי"
הערות שוליים
עריכה- ^ הרב מאיר בניהו על שחרורו מהצבא, דבר, 6 במרץ 1958
ק. שבתאי, בניו של הרב נסים, דבר, 28 בפברואר 1958 - ^ בנו של הרב נסים לא שוחרר מגיוס עקב עבודתו במכון בן צבי, דבר, 9 במרץ 1958
- ^ שמעו עליהם - בני הרב, דבר, 13 בדצמבר 1957
- ^ יהושע ביצור, משה נסים הולך לצבא, מעריב, 2 בפברואר 1958
- ^ ב.ג. מגלה איך ניסה לשווא לשדל הרב נסים, דבר, 5 במרץ 1958
- ^ Bergman, Ronen (2012-07-25). "A High Holy Whodunit". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-01-25.