מופע שוליים

מופע שוליים (Sideshow) הוא מופע משני בקרקס, קרנבל או יריד.

אלי דל סארטו, אמנית קרקס ומופעי שוליים, בערך ב-1910

סוגים

מופע מוזרויות (פריק שואו) בשנת 1941, ביריד בוורמונט

ישנם ארבעה סוגים עיקריים של מופעי שוליים:

• מופע "עשר באחד" ("Ten-in-One") - מציע עשר הופעות רצופות תחת אוהל אחד במחיר אותו כרטיס. לעיתים יהיה מופע זה בחלקו מופע מוזרויות (פריק שואו) המציג "מוזרויות אנוש" (לרבות "חריגים מלידה" כמו גמדים, ענקים או אנשים בעלי עיוותים גופניים אחרים, או "חריגים שלא מלידה" כמו אנשים מקועקעים, אנשים שמנים ולצדם "שלדים אנושיים" - גברים רזים במיוחד שלעיתים קרובות "נשואים" במופעים אלו לאישה השמנה של המופע, למשל פיטר רובינסון). אולם, לשם הגיוון, מופעים אלו כוללים גם הופעות נוספות, כגון מופעי קסם או להטוטנות. כמו כן, האמנים החריגים לעיתים מבצעים להטוטים או הופעות ראווה שונות, ופעמים רבות מציע המופע גם מזכרות כמו "טבעות לענקים" או קלפים עם תמונות החריגים וסיפור חייהם. בסוף המופע לעיתים נוסף קטע שלא פורסם בתוכנייה, ובו ניתן לצפות עבור תשלום נוסף. מופע זה יוצג כפרובוקטיבי, שלא נועד לבעלי לב חלש, למשל עוברים בתוך צנצנת (pickled punks, שהיו אלמנט נפוץ במופעי שוליים).
• מופע "יחיד" ("Single-O") - מופע שבו מוצגת אטרקציה יחידה, למשל: המכונית שבה בוני וקלייד נהרגו או מכונית השרד של אדולף היטלר; "עכברוש ענק" (לרוב מדובר בנוטרייה) או חיה מוזרה אחרת; מוצג בלתי מזוהה שמוצג תחת הכותרת "מהו הדבר?" ("What Is It?‎") - לרוב זיוף משכנע כלשהו לדבר שלא קיים במציאות, למשל בתולת הים מפיג'י; "גיק שואו" ("Geek show"), שהוא מופע זוועה שבמהלכו רודף האמן אחרי תרנגולות ועורף את ראשן בנשיכה - המופע פורסם לעיתים כמופע שבו ניתן לחזות בקורבן של התמכרות לסמים.
• "מופע מוזיאון" ("Museum Show"), שלעיתים משווק תחת כותרת מטעה כמו "הפריקים הנהדרים ביותר בעולם, בעבר ובהווה", הוא תצוגה של מוצגים שאינם בחיים בדרך כלל. לעיתים התצוגה תכלול דגי פיראנה או כלובים ובהם חיות מוזרות, פוחלצי חיות מעוותות או חפצים מעניינים אחרים כמו כלי נשק או מכוניות שלפי המסופר שימשו רוצחים ידועים. לעיתים במקום האטרקציה שפורסמה, יופיעו בובה או תצלום של אותו אובייקט. לעיתים המוצגים ילוו בכיתוב בנוסח "פרס של 1,000$ אם המוצגים אינם אמיתיים לאשורם — נא לא לגעת או להאכיל את החיות שבתצוגה".

שלט פרסומת בלוי המפרסם מופע שוליים, "קונגו, קוף האדם המרצח", פלורידה, 1966.

• "מופע בחורות" ("Girl Show"), שבו האטרקציה המרכזית הוא מופע של נשים: החל במופעי רוויו שבהם מופיעות נשים בלבוש מלא, וכלה במופעי "קוץ'" ("kootch") או "הוצ'י-קוצ'י" ("hootchie-kootchie"), שהיו למעשה מופעי חשפנות, ובהן הופיעו הנשים בלבוש חלקי או בעירום מלא (עירום מלא נקרא בעגת מופעי השוליים "חזק" - "strong").

הפעלולים במופעי השוליים

מופעי השוליים כללו לרוב פעלולים שונים שנועדו למשוך קהל וליצור פליאה והתלהבות אצל הצופים. פעלולים אלו כללו בליעת אש, בליעת חרבות, השלכת סכינים, שכיבה על מיטת מסמרים, טיפוס על סולם של חרבות, וכדומה.

היסטוריה

פרסומת למופע יריקת אש במופע שוליים, פלורידה, 1966

מופעי שוליים החלו כבר באנגליה במאה ה-17 והיו פופולריים במיוחד בבריטניה בתקופה הוויקטוריאנית. הרפואה לא הייתה מפותחת, ובתקופות אלו "חריגי האנוש" נתפסו כתעלומות מוזרות, מדהימות ומאיימות. טום נורמן, שניהל מופעי שוליים באנגליה מאז שנות ה-70 של המאה ה-19, כתב באוטוביוגרפיה שלו כי "יכולתָ להציג כל דבר באותם ימים. כל דבר, החל ממחט ועד לעוגן, מפשפש ועד פיל, יכולת להציג דג מלוח כלווייתן. העניין לא היה מה שהצגת; אלא הסיפור שסיפרת".

בארצות הברית היו מופעי השוליים אלמנט מקובל ביותר במופעי קרקס, כמו קרקס האחים רינגלינג וברנום את ביילי. מופעי השוליים, ובהם מופעי המוזרויות, היו אלמנט מקובל בקרנבלים ובירידים באמריקה, והמשיכו להציג בבריטניה לאורך המאה ה-20.

קרנם של מופעי השוליים ירד עם חדירת הטלוויזיה, שהציגה את מוזרויות הטבע והעולם באופן זמין וזול. כיום מופעי מוזרויות, שמציגים אנשים בעלי עיוותים גופניים, אסורים לפי החוק במרבית המדינות המתוקנות, על אף מחאתם של חלק מהחריגים גופנית, שעבורם היו מופעים אלו הזדמנות לפרנסה. סיבה נוספת לירידה בפופולריות של מופעים מסוג זה היא שינויים בערכי התרבות - למשל, בעוד שבעבר נחשבו ה"פריקים" לתעלומות מסקרנות, כיום הידע הרפואי מלמד שהפרעות גנטיות ומחלות הן הגורמים לעיוות הגופני, ועל כן כיום מעוררים ה"פריקים" לרוב רגשות של אמפתיה, ולא של פחד, והשאיפה החברתית היא לשלב אותם אל החברה ולעזור להם. כיום מופעי שוליים ומופעי מוזרויות מעטים בלבד ממשיכים להציג.

דוגמה בולטת לאמן ידוע שהוצג במופעי שוליים כ"פריק" הוא ג'וזף מריק (1862–1890), שידוע בכינויו "איש הפיל", אשר סבל מעיוות גופני קשה.

גם ילדים בעלי חריגויות גופניות הוצגו במופעי שוליים. מירטל קורבין (1928-1868), שהייתה אישה מרובת רגליים, הוצגה באמצע המאה ה-19 כ"ילדה בעלת ארבע הרגליים מטקסס", אף שהייתה בת 13 בלבד.

בשנת 1932 ביים טוד בראונינג את סרט הפולחן "פריקס", על קורותיהם של "פריקים" במופע שוליים בקרקס, שנחשב היום לאחד מסרטי האימה החשובים בכל הזמנים.

אחת ההתייחסות המודרניות המפורסמות ביותר ל"פריק שואו" במאה ה-21 הייתה הסדרה אימה אמריקאית: פריק שואו.

ראו גם

• פי. טי. ברנום

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מופע שוליים בוויקישיתוף

• נועה מנהיים, הקרקס לא מת, הוא עבר לריאליטי, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2014