מזרח ג'אווה
מזרח ג'אווה (באינדונזית: Jawa Timur) הוא מחוז באינדונזיה השוכן לאורך המחצית המזרחית של האי ג'אווה. המחוז הוקם באוקטובר 1950, כשנים ספורות לאחר עצמאות המדינה. המחוז מחולק ל-29 נפות ו-9 ערים, בירתו היא העיר סורבאיה.
| |||
 | |||
| סמרו, ההר הגבוה ביותר במחוז ובאי ג'אווה | |||
| מדינה |
 אינדונזיה | ||
|---|---|---|---|
| מושל | Adhy Karyono | ||
| נפות במחוז | 29 | ||
| ערים במחוז | 9 | ||
| בירת המחוז | סורבאיה | ||
| תאריך ייסוד | 25 בפברואר 1950 | ||
| שטח | 47,800 קמ"ר (דירוג: 14) | ||
| גובה | 1,554 מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה | סמרו (3,676 מטרים) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 40,665,696[1] (דירוג: 2, 2020) | ||
| ‑ צפיפות | 850.7 נפש לקמ"ר (דירוג: 6, 2020) | ||
| קואורדינטות | 7°42′S 112°30′E / 7.7°S 112.5°E | ||
| https://www.jatimprov.go.id | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||
היסטוריה
עריכהעדויות ארכאולוגיות מצביעות על התיישבות בג'אווה עוד בתקופות פרהיסטוריות. האסלאם הגיע לאזור ג'אווה במהלך המאה ה-16. בתקופה זו חל שגשוג כלכלי רב באזור, והוא הפך למרכז של סחר ימי. בתקופה זו החל גם השלטון ההולנדי באינדונזיה. במהלך המלחמות הנפוליאוניות (בשנים 1811-1814) האיים היו באופן זמני תחת שלטון האימפריה הבריטית. בסופו של דבר השלטון ההולנדי חזר לאינדונזיה בעקבות קונגרס וינה.
במהלך הכיבוש היפני של האיים בזמן מלחמת העולם השנייה, מזרח ג'אווה חווה עימותים רבים בין מתנגדים מקומיים לבין השלטון היפני.
דמוגרפיה
עריכהע"פ מפקד האוכלוסין האחרון משנת 2020 אוכלוסיית המחוז מנתה כ-40.6 מיליון תושבים, עובדה המציבה אותו כמחוז השני המאוכלס ביותר באינדונזיה (אחרי מערב ג'אווה), אמנם השפה הרשמית היא אינדונזית, אך השפה המדוברת במזרח ג'אווה היא שפת הג'אווה.
דת
עריכה- 96% – מוסלמים
- 2.4% – נוצרים
- 0.6% – בודהיסטים
- 0.5 – הינדואים
- 0.1% – קונפוציאניזם
כלכלה
עריכההמחוז נחשב למרכז הכלכלי של מרכז ומזרח אינדונזיה, והוא תורם למעלה מ-15% מהתוצר המקומי הגולמי. בשטח המחוז ישנה המספנה הגדולה במדינה, וכן תעשייה צבאית משמעותית. בנוסף על כך, במזרח ג'אווה ישנם מפעלים גדולים לייצור רכבות, מלט וטקסטיל.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מזרח ג'אווה (באינדונזית)- מזרח ג'אווה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
