מפרץ אילת

מפרץ אילת, הידוע מחוץ לישראל כמפרץ עקבה (בערבית: خليج العقبة), הוא לשון ים ארוכה וצרה, שלוחה צפונית של הים האדום המפרידה בין חצי האי סיני ובין חצי האי ערב. אורכו של המפרץ כ-180 קילומטר, ורוחבו המרבי 25 קילומטר. שטח המפרץ הוא 2,880 קמ"ר המהווים כ-0.5% משטח הים האדום כולו. נפח המפרץ הוא 2,500 ק"מ מעוקב, המהווים כ-1% מנפח הים האדום כולו. עומקו הממוצע הוא 900 מטר מתחת פני הים והעומק המרבי הוא 1,820 מטר מתחת פני הים (באזור שמול נואיבה בסמוך לחוף הסעודי). מבחינה גאולוגית, מפרץ אילת מהווה חלק מהבקע הסורי-אפריקני ומכאן עומקו הרב.

מפרץ אילת
خليج العقبة

תמונת לווין של חצי האי סיני. מימין מפרץ אילת ומשמאל מפרץ סואץ.
תמונת לווין של חצי האי סיני. מימין מפרץ אילת ומשמאל מפרץ סואץ.
מידע כללי
על שם	אילת
מיקום	בין חצי האי סיני ובין חצי האי ערב.
סוג	לשון ים
מידות
שטח	2,880 קמ"ר
נפח	2,500 קמ"ק
אורך מרבי	170 ק"מ
רוחב מרבי	26 ק"מ
רוחב ממוצע	26 ק"מ
עומק מרבי	1,850 מטר
‏עומק ממוצע	900 מטר
מידע נוסף
מליחות	4.08%
מדינות באגן הניקוז
ערים	אילת, עקבה, נואיבה, דהב, חקל ומקנא
קואורדינטות	29°32′36.55″N 34°57′17.57″E

משני עבריו של מפרץ אילת מתנשאים הרים תלולים – הרי סיני ממערב והרי אדום ומדין ממזרח. זווית השיפוע הממוצעת של קרקעית המפרץ היא 21% ובקטעים מסוימים מגיע השיפוע למעל 50%. מפרץ אילת נחשב לים טרופי, שטמפרטורת מימיו היא יותר מ-20 מעלות צלזיוס בממוצע השנתי. מאות מינים של דגים טרופיים מצויים בשפע במפרץ, העשיר גם בצדפים, בחלזונות, באלמוגים ובחסרי חוליות אחרים. כל אלה מושכים אליו תיירים וצוללים רבים מרחבי העולם. מפרץ אילת הוא עורק תחבורה חשוב של ישראל יחד עם ארצות רבות באפריקה ובאסיה, בנוסף לתעלת סואץ. בכניסה אל המפרץ מצד הים האדום, מול ראס נצרני, שוכנים שני איים קטנים – טיראן וסנפיר. שני האיים, שבעבר היו בבעלות סעודית, העברו לידי מצרים לפני מלחמת ששת הימים. ערב מלחמת ששת הימים, סגרו המצרים את מצרי טיראן מפני שיט ישראלי ואיימו על הספינות בתותחים שהיו בראס נצרני. במהלך מלחמת ששת הימים, השמידו כוחות צה"ל את התותחים ופתחו מחדש את המפרץ לשיט אוניות.

בקצהו הצפוני של המפרץ נמצאות ערי הנמל והקיט, אילת בישראל ועקבה בירדן. לאורך מזרח סיני, בחוף המצרי של המפרץ מצויים אתרי צלילה ותיירות רבים, יישובים קטנים וכפרי נופש. ביניהם אי האלמוגים, נואיבה, דהב ושמורות הטבע – שמורת ראס אבו גלום ושמורת נבק. האי טיראן מפורסם גם בזכות עולם החי המגוון שבו ובשוניות האלמוגים שסביבו. מקננות בו ציפורי ים רבות כדוגמת שלך, שחפים, שחפיות ולבניות.

אזור המפרץ משופע באתרי טבע, תופעות גאולוגיות מרתקות, שוניות אלמוגים ייחודיות ומגוון בעלי חיים וצמחים. עושר אקולוגי זה נובע מהיותו של המפרץ אזור סגור בו הגלים חלשים יחסית, ובנוסף בזכות הסביבה היבשה לא נשפכות כמויות גדולות של מים מעורבים בחול ופסולת למפרץ. גורמים אלו תורמים תרומה מכרעת לשקיפות המים; כתוצאה מכך קרני השמש יכולות לחדור עמוק ולהפרות את הדגים והאלמוגים בעומק. הרי אדום והמדבר הצחיח המקיף את המפרץ יוצרים סביבת חיים מרהיבה המחייבת שמירה קפדנית על האיזון הטבעי הנחוץ להמשך קיומה.

מי המפרץ

קרינת השמש החזקה והיובש באזור גורמים לרמה גבוהה של התאדות מי המפרץ. בדהב מגיעה ההתאדות לשיא של 4,250 מילימטר לשנה, רמה שהיא פי 400 מכמות המשקעים השנתית הממוצעת במקום. תופעה זו גורמת לגרעון מתמיד של מים במפרץ ולזרימה קבועה של מים מדרום, דרך מצרי טירן. הזרימה במפרץ היא בניגוד לכיוון השעון; עם כניסתו למפרץ מוטה הזרם מזרחה בשל כוח קוריוליס. בהמשך, משפיעות הרוחות הצפוניות על שינוי כיוון הזרימה מערבה ואחר כך – דרומה. האידוי המוגבר גורם לשתי תופעות נוספות: קירור המים והמלחתם. הטמפרטורה השנתית הממוצעת של מי מפרץ אילת היא C° ‏24 לעומת C° ‏27 בדרום הים האדום (במפרץ סואץ, שהוא רדוד יותר, מגיעה הטמפרטורה הממוצעת ל-C° ‏22.5). מליחות מי מפרץ אילת עומדת על 40.8% לעומת 36.0% בדרום הים האדום. שכבות המים במפרץ שוות במליחותן והטמפרטורה שלהם כמעט שווה. הצפיפות השווה של שכבות המים מאפשרת ערבול אנכי של המים – תופעה שבעקבותיה קיימת הספקת חמצן גם לאזורים העמוקים ביותר במפרץ.

הגאות והשפל במפרץ אילת הן דו-שיאיות. כלומר, במהלך יממה יש שני מחזורי גאות ושפל. הפרש הגבהים בין הגאות והשפל אינו רב ומגיע בקירוב למטר אחד.

חוף סיני

החוף המזרחי של מפרץ אילת מתחלק לשלוש יחידות נוף עיקריות:

• החוף המזרחי, מאילת ועד ראס א-תנתור (במחצית הדרך בין דהב ובין שארם א-שייח') – יחידה זו כוללת את רובו של החוף המזרחי. רצועת החוף בדרך כלל צרה ומכוסה לרוב בסלעים, אבנים וחצץ. יחידה זו תחומה על ידי המדרונות של רכס הרים מאגמתי ומותמר. בחלק מהמקומות המדרונות מגיעים עד קו המים. יוצאים מן הכלל הם שפכי הנחלים הגדולים היוצרים מניפות-סחף באזור החוף. במימי המפרץ, יש לאורך קו החוף רצועה רצופה של שוניות אלמוגים. רצועה זו מאופיינת בשולחן צר וחזית זקופה הצונחת אל מימיו העמוקים של המפרץ. שונית האלמוגים, הסמוכה לפני המים, מונעת גישה של סירות וכלי שיט אל החוף. הגישה אפשרית רק במקומות בהן יש פרצה בשונית. קו החוף הוא ישר באופן יחסי אך יש בו מספר בליטות ומפרצונים. הבליטות הן בדרך כלל תוצאה של שפכי נחלים שיצרו מניפות סחף. במקומות אלו ניתן למצוא בארות שנחפרו הודות לשכבה גבוהה יחסית של מי תהום. באתרים אלו נוצרו נאות מדבר חופיות ובהן ריכוזים של עצי תמר, בוסתנים וגינות. הבולטות שבהן הן נואיבה ודהב.
• חופי המלחות, מראס א-תנתור ועד ראס נצראני – יחידת נוף זו דומה במאפיינים רבים ליחידה שמצפון לה. היא נבדלת ממנה בעיקר ברוחב רצועת החוף שמשתרעת בממוצע לרוחב של 5 קילומטרים. רצועה זו נחלקת לשניים: הרצועה המזרחית הסמוכה לים מורכבת ממלחות עונתיות שטוחות שאדמתן חומה. הרצועה המערבית והסמוכה להרים מורכבת בעיקר ממניפות הסחף של שני הוואדיות העיקריים באזור: ואדי כיד וואדי אל-עדוי היוצרות מדרונים מתונים שאדמתם היא אדמת סחף וחול. יחידת נוף זו כוללת את חורשות המנגרובים הנמצאות לאורך החוף שמצפון לנבק, הן על היבשה והן במי הים. במלחות החוף צומחים השיחים זוגן לבן וימלוח. במניפת ואדי כיד צומחים שיחי סלוודורה פרסית העוצרים את החול ויוצרים תלוליות סביבם.
• חופי השוניות המורמות, מראס נצראני ועד ראס מוחמד – אזור זה מתאפיין במצוקי חוף תלולים המתנשאים לגובה של כ-25 מטרים מעל פני המים (בשארם א-שייח' ובראס מוחמד הם מגיעים אף לגובה של 50 מטר). המצוקים והמשטחים הסלעיים שבראשם הם שוניות אלמוגים קדומות שהתרוממו עם עליית היבשה. קו החוף באזור זה מתאפיין במפרצונים זעירים ובינוניים ובחצאי איים. חצי האי הבולט באזור זה הוא ראס מוחמד. כמו בחוף הצפוני יותר, גם כאן קיימת בים, לאורך החוף, שונית אלמוגים. עמק החוף רחב יחסית, כ-5 קילומטרים ומכוסה בבלייה גרניטית דקה ובחולות. בערוצי הנחלים שהתחתרו במצוקים הסמוכים לים ניתן למצוא צמחי שושנת יריחו וריסן. אין באזור מקורות מים והוא צחיח לחלוטין. עד פיתוח התיירות במקום, מסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, לא הייתה גם אוכלוסייה בדווית באזור.

החי במפרץ אילת

דגים בשונית באילת.

ערך מורחב – החי במפרץ אילת

באופן כללי מייצג החי שבים האדום את החי במימי האוקיינוס ההודי, אלא שמינים רבים אינם יכולים לחדור אליו בשל מגבלות מליחות וטמפרטורה וחלקם מצויים רק בחלקו הדרומי של הים האדום. חלק גדול מהמינים שבים האדום הם אנדמיים ושיעורם של מספר קבוצות מגיע לכ-30%. ייתכן כי חלקם התפתח בתקופת ים תטיס. המינים האנדמיים מתאימים יותר לתנאים בים האדום ובמפרץ אילת ולכן משגשגים בהם יותר מהמינים האוקיאניים.

זיהומים במפרץ

תפיסת החוף על ידי נמל צבאי, נמל אזרחי, מתקני תעשייה וריבוי המבקרים משפיע ישירות על כמות הזבל במפרץ וזיהומים נוספים. לחופי המפרץ ישנם מפעלים שלאחר קירור המכונות בעזרת מי ים מחזירים את המים למפרץ כשהם חמים ומלאים חלקי מתכת המפרים את האיזון במפרץ. בנוסף יש בעיות של דליפת ביוב הן בעקבה בצד הירדני והן באילת בצד הישראלי. כמו כן התקיים מאבק בנושא כלובי הדגים במקום. בשנים 1994–1996 נחתמו הסכמים לשיתוף פעולה אקולוגי במפרץ מצד ירדן וישראל.

מבט לדרום מזרח. בתמונה נראה מפרץ אילת מבעד להרי אילת, והגדה הירדנית של מפרץ אילת

לקריאה נוספת

• מדריך ישראל, סיני וחבל עזה, הוצאת כתר ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1979, עמ' 124–126, 157–165, 185–239

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מפרץ אילת בוויקישיתוף

• מפת מפרץ אילת, באתר "מסע אחר"
• זאב וילנאי, מפרץ אילת "חיל הים" י' אפריל 1949, עמ' 4.
• מפרץ אילת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מידע על מפרץ אילת בקטלוג הספרייה הלאומית
• פארק השלום של הים האדום, פרויקט משותף לירדן וישראל דף מאתר משרד החוץ הישראלי (באנגלית)
• תוכנית הניטור הלאומית במפרץ אילת, באתר המשרד להגנת הסביבה.
• דרור איסמן, משלמה המלך עד לורנס איש ערב וגם צלילה מוחזרת, 'בין גלים' 157, אפריל 1982 עמ' 3, ו-18.
• שי שמש, סכנות זיהום השמן במפרץ אילת באתר מדע גדול, בקטנה, 26 באוקטובר 2018