הרב בן-ציון מאיר חי עוּזיאל (י"ג בסיוון ה'תר"ם 1880 - כ"ד באלול ה'תשי"ג 1953) היה הרב הראשי הספרדי (הראשון לציון) הראשון של מדינת ישראל ואחד הרבנים הספרדים הבולטים במחצית הראשונה של המאה העשרים.

ב-1921 מונה לרבה של קהילת סלוניקי, אז בשליטת טורקיה, שהייתה בת כששים אלף יהודים, במקומו של הרב יעקב מאיר שמונה להיות הראשון לציון. ב-1923 חזר לארץ ישראל והתמנה לרב הספרדי הראשי של תל אביב-יפו. השתתף בהפגנות נגד הספר הלבן (1939), אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה קרא לנוער היהודי בארץ ישראל להתגייס לבריגדה. בשנת תרצ"ט נפטר הראשון לציון הרב יעקב מאיר, אך כבר שנתיים לפני כן, כשידע שכוחותיו הולכים ודלים, הציע את הרב עוזיאל לכס הרבנות. בכסלו תרצ"ז נבחר הרב עוזיאל לממלא מקומו של הראשון לציון, ובתרצ"ט, עם מותו של הרב מאיר, התמנה לראשון לציון. מעמד ההכתרה היה בבית הכנסת "רבן יוחנן בן זכאי" שבעיר העתיקה, ובנוכחות הרב הראשי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בתפקיד הרם כיהן עד מותו. עד להקמת המדינה, היה הרב עוזיאל חבר בוועד הלאומי, והשתתף בפגישות שבמסגרתן נוסדה הסוכנות היהודית. הוא גם ייצג את היישוב היהודי בפני השלטון הבריטי ובפני האו"ם.

בקיץ תשי"ג חלה הרב עוזיאל בסוכרת. המחלה פגעה בפלג גופו התחתון. עשרים יום קודם פטירתו נותח ורגליו נקטעו לצורך הצלת חייו. עם כניסת שבת של פרשת נצבים-וילך נפטר.


  NODES