נאיו מארש

דיים נאיו מארש (באנגלית: Ngaio Marsh‏; 23 באפריל 1895 – 18 בפברואר 1982) הייתה סופרת מצליחה ואשת תיאטרון ניו זילנדית. מארש מפורסמת ברחבי העולם בעיקר בזכות יצירת דמותו של המפקח רודריק אלין, ג'נטלמן ובלש העובד עבור משטרת לונדון. היא ידועה כאחת מ"מלכות הפשע" יחד עם אגאתה כריסטי, דורותי ל. סיירס ומארג'רי אלינגהם. בניו זילנד היא ידועה בזכות תרומתה לביסוס התיאטרון המקצועי של הארץ.

אדית נאיו מארש
Edith Ngaio Marsh

לידה	23 באפריל 1895 כרייסטצ'רץ', ניו זילנד
פטירה	18 בפברואר 1982 (בגיל 86) כרייסטצ'רץ', ניו זילנד
מדינה	ניו זילנד
השכלה	אוניברסיטת קנטברי
תקופת הפעילות	מ-1932
מקצוע	סופרת, במאית ומפיקת תיאטרון, מעצבת פנים
פרסים והוקרה	The Grand Master (1978) גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית

נאיו מארש בשנת 1905

תולדות חייה

אדית נאיו מארש נולדה בעיר כרייסטצ'רץ' שבניו זילנד. מאחר שחלפו כמה שנים לפני שאביה רשם את לידתה, ישנם ספקות בנוגע לתאריך לידתה השם נאיו בא מן השפה המאורית, וכמו מילים מאוריות רבות יש לו מספר משמעויות, אלא שמארש לא ידעה לאיזה מהן כיוונו הוריה. האיות המבלבל של שמה באנגלית הוביל לדיונים רבים על אופן ההגייה הנכון שלו כשהתפרסמה. היא הייתה בתם היחידה של רוז אליזבת סיגלר והנרי מארש, שהיה פקיד בנק. הוריה היו ממשפחות מכובדות, אך לא היו אמידים, מארש עצמה תיארה אותם כ"כאלה שאין להם", אבל הם העריכו השכלה ואומנות.

ב-1913–1919 למדה מארש ציור באופן חלקי במחלקה לאומנות באוניברסיטת קנטרברי, והשלימה את הכנסתה בעבודה כמורה פרטית. הגישה במחלקה לאומנות הייתה שמרנית, ומארש הצטרפה לקבוצה של סטודנטים שהתעניינו בזרמי האומנות החדשים. בקולג' היא יצרה חברויות עמוקות ומשמעותיות שחלקן נמשכו כל חייה. במהלך לימודיה היא כתבה מאמרים, שירים וסיפורים שהתפרסמו בעיתון הסאן של קרייסטצ'רץ'. היא גם כתבה מחזה והראתה אותו לאלן וילקי שניהל יחד עם אשתו קבוצת שחקנים. וילקי הזמין אותה להצטרף לקבוצה כשחקנית ולצאת איתם למסע הופעות ברחבי ניו זילנד. כשמסע ההופעות נגמר היא קיבלה תפקיד במסע הופעות קצר עם קבוצה אחרת, ובשובה לקרייסטצ'רץ' היא עבדה בבית ספר לדרמה ומחול.

מארש עדיין ראתה עצמה כציירת וב-1927 היא הציגה בתערוכת אמנים שנועדה להתבדל מהמדיניות השמרנית של המחלקה לאומנות של אוניברסיטת קנטרברי. אולם עם הזמן היא ויתרה בהדרגה על השאיפה להפוך לציירת מקצועית, אף על פי שהיא המשיכה לצייר כל חייה.

בשנת 1928 מארש נסעה לאנגליה בעזרת ידידים, אשר אצלם גם התגוררה עם הגיעה. היא פתחה עם חברה עסק לעיצוב פנים. היא ראתה באנגליה בית, ומאז נסיעתה הראשונה חלקה את זמנה בין ניו זילנד לאנגליה. בשנת 1932 היא חזרה לניו זילנד בעקבות מחלתה של אמה, שמתה באותה שנה. בין השנים 1932 ל-1948 חייה של מארש נסובו סביב מחויבויותיה לאביה, אף על פי שהיא הצליחה לנסוע לאנגליה ב-38–1937. אדוארד מארש מת בשנת 1948. במשך שארית חייה מארש חילקה את זמנה בין ביקורים ממושכים באנגליה לבין בית משפחתה בניו זילנד. מאחר שלא אהבה לטוס, היא עשתה את המסע בים, וחלק מספריה נכתבו במהלך השיט.

במהלך מלחמת העולם השנייה היא שירתה ביחידת ההובלה של הצלב האדום של ניו זילנד. היא גם החלה לעבוד עם מחלקת הדרמה של אוניברסיטת קנטרברי ופצחה בשגרת עבודה בה בערך תשעה חודשים הוקדשו לכתיבה ושלושה חודשים לעבודת תיאטרון. היא אהבה במיוחד להפיק ולביים מחזות של שייקספיר.

בשנת 1966 הוענק למארש תואר אבירות DBE (Dame Commander of the Order of the British Empire), במסגרת מסדר האימפריה הבריטית, אחרי שכבר הוענק לה תואר אבירות OBE בשנת 1948, עבור "תרומה נכבדת לאמנות, בייחוד בספרות ובתיאטרון". בשנת 1978 היא זכתה בפרס אדגר למפעל חיים.

קומתה הגבוהה, בגדי המעצבים הדרמטיים והגבריים שאהבה והמנייריזם שלה הפכו אותה לדמות בולטת וזכירה בניו זילנד. הופעתה הגברית, החברויות הממושכות ועמוקות שהיו לה עם נשים והעובדה שמעולם לא נישאה ולא היו לה ילדים, הובילו לשמועות על נטיותיה המיניות, אותן הכחישה. היא הקפידה על פרטיותה, ולפני מותה השמידה מסמכים אישיים.

היא מתה ב-18 בפברואר 1982, בביתה שבקרייסטצ'רץ', שהפך למוזיאון אחרי מותה.

בשנת 2010 נוסד על שמה פרס לסופרי מתח ניו זילנדיים.

קריירת הכתיבה

מארש החלה לעבוד על ספרה הראשון אחרי שביום גשום בו הייתה לבדה בלונדון, היא קראה ספר בלשי, ז'אנר אותו לא הכירה היטב, והחליטה לנסות לכתוב ספר שכזה בעצמה. לפני שמארש עזבה את אנגליה בשל מחלת אמה היא השלימה את טיוטת ספרה הראשון, ועם שובה לניו זילנד קיבלה מכתב שהודיע שהספר התקבל. הוא יצא לאור בשנת 1934. אגאתה כריסטי, דורותי ל. סיירס, מארג'רי אלינגהם והיא כונו: "מלכות הפשע" – הסופרות ששלטו בז'אנר הבלשי בתקופת הזהב של שנות העשרים והשלושים של המאה העשרים.

מארש כתבה 32 ספרי בילוש, שבכולם מופיע רודריק אלין, דמות הבלש שיצרה. שם משפחתו של גיבורה שאוב משמו של מייסד בית הספר בו למד אביה. רודריק אלין הוא בן למשפחה בריטית מיוחסת, שבניגוד לעצת קרוביו, מצטרף למשטרת לונדון אחרי מלחמת העולם הראשונה. מארש שילבה במספר ספרים את אהבתה לתיאטרון ולאומנות. כמה ספרים נסובים סביב הפקות תיאטרון או שחקנים, ובת זוגו של אלין, אגאתה טרוי, היא ציירת (ויש הרואים בה דמות בעלת יסודות אוטוביוגרפיים). מרבית ספריה של מארש מתרחשים באנגליה, אולם ארבעה מתרחשים בניו זילנד, כשגיבורה הבלש רודריק אלין נמצא שם בחופשה או בהצבה זמנית, וספר נוסף נע בין ניו זילנד לאנגליה, פרט לכך יש עוד הקשרים והתייחסויות רבות למולדתה בספריה. ספריה עובדו לתוכניות טלוויזיה בניו זילנד ובאנגליה, ולרדיו באנגליה. האוטוביוגרפיה של מארש Black beech and honeydew, פורסמה בשנת 1965, מהדורה מתוקנת יצאה בשנת 1981.

תיאטרון

נאיו מארש בהפקה של "המלט"

התיאטרון היה אהבתה הגדולה של מארש. בשנת 1943 היא הפיקה גרסה מודרנית של המלט עבור אגודת הדרמה של אוניברסיטת קנטרברי('אנ), הפקה ראשונה מיני רבות של הצגות שייקספיריאניות שהעלתה עם האגודה עד 1969. ב-1944, הצגות של המלט ואותלו בהפקתה הופיעו ברחבי ניו זילנד המורעבת לתיאטרון וזכו לתגובות נלהבות. בשנת 1949, בסיועו של היזם דן אוקונור, השחקנים הסטודנטים שלה הציגו באוסטרליה גרסה חדשה של אותלו ואת "שש נפשות מחפשות מחבר" של פיראנדלו. בשנות החמישים של המאה העשרים היא עבדה עם שחקני ניו זילנד, קבוצת תיאטרון רפרטוארית נודדת מקצועית שלא האריכה ימים. בשנת 1967 נחנך תיאטרון על שמה של מארש בקנטרברי קולג' (בעקבות נזקים שנגרמו למבנה ברעידת האדמה של 2015, הוא נהרס וכרגע אין תוכנית לבנות אותו מחדש. בהצגה "הלילה השנים עשר" בבימויה. בשנת 1972 היא הוזמנה בידי מועצת העיר של קרייסטצ'רץ' לביים הפקה של הנרי החמישי של שייקספיר, הופעת בכורה שחנכה את תיאטרון ג'יימס היי שהקמתו הושלמה.

ספריה שראו אור בעברית

• משחק מסוכן, תרגם אליהו שורק, הוצאת דשא, 1961
• על שוטרים וציירים, תרגם אברהם קדימה, הוצאת עם עובד, 1980
• המגן האחרון, תרגם שלמה גונן, הוצאת זמורה-ביתן, 1987

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נאיו מארש בוויקישיתוף

• נאיו מארש, ברשת החברתית Goodreads
• נאיו מארש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• נאיו מארש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• מוזיאון נאיו מארש
• עמוד פרס נאיו מארש בפייסבוק