נומינליזם

נומינליזם היא אסכולה בפילוסופיה, שראשיתה בהגותם של הפילוסופים רוסלן מקומפיין ופייר אבלר, שטוען כי רק פריטים קיימים במציאות, אבל אידאות מכלילות (כלומר מושגים מופשטים המייצגים קבוצה של פריטים ולא פריט ספציפי אחד), אינם אלא פיקציה לשונית ומושגית, ולא מציאות.

הפולמוס בין נומינליזם לאוניברסליזם או אידיאליזם

נומינליזם היא דעה הפוכה מריאליזם; - זו האחרונה מאמינה בקיומם הממשי של אידאות או מושגים הכוללים יותר מאשר פריט מוחשי בודד. לעומתה, נומינליזם היא אסכולה פילוסופית מתחום תורת ההוויה (אונטולוגיה), המתנגדת לריאליזם מאחר שהיא מסרבת להכיר בקיומם העצמאי של אידאות אוניברסליות או תכונות במנותק מהפרטים. לדידם של האוחזים בגישה הנומינליסטית, תכונות, מושגים כלליים או אוניברסלים, אינם קיימים בנפרד מהפרטים במציאות. לידתו של המושג כבר בפילוסופיה של ימי הביניים, אם כי נראה שהיא צצה לראשונה אצל הבודהא.

כדי להבין את המחלוקת, ניתן לבחון את ההיגד "התפוח הזה אדום":

לפי הריאליזם, התפוח הוא פרט המממש או נוטל חלק בתכונה "אדום". כך, ה"אדומיות" קיימת כשלעצמה מעבר למרחב ולזמן. מקובל לראות את תורת האידאות של אפלטון כמבשרת תורת הריאליזם. הנומינליזם מסרב להכיר בקיומם של "יֵשׁים" אלו, מהטעם הפשוט שהטיעון לגבי קיומם נשמע חסר כל בסיס אמפירי. ניתן, אכן, להקשות ולשאול היכן נמצאים אוניברסלים אלו, מתי הופיעו בעולם, מי ערב לקיומם, ומאין הרושם המלמד על קיומם. בנוסף, לא ברור כיצד החפץ נטול האדמומיות (התפוח) מממש את הקשר עם התכונה 'אדום'. לסיום, נראה כי לא ניתן לדבר על תפוח אם אינו מקיים אוסף מסוים של תכונות (עגול, מתוק וכו') כך שלא ברור באיזה מובן התכונות הללו קיימות כשלעצמן במנותק ממנו. אחרי הכל ניתן היה באותה המידה להניח שאל כלשהו גורם לתפוח להיות אדום. בלשון טכנית יותר, מקובל להסביר את הביקורת הנומינליסטית דרך תער אוקהם, או העיקרון החסכני, לפיו אין להרבות ביֵשׁים שלא לצורך - אוניברסלים הם יישים מיותרים שכאלה.

עתה עולה השאלה כיצד, אפוא, יסביר הנומינליסט את המשפט דלעיל. מה פשר המושג 'אדום' - לפי הנומנליזם 'אדום' הוא שם עצם קיבוצי לאוסף פרטים מסוים (שהתפוח נמנה עמם). המילה 'אדום' מסמלת למעשה קבוצה של חפצים אדומים. לחלופין, ייתכן ובין התפוח לדם יש איזה דמיון המאפשר לקרוא לשניהם אדומים (אם כי תשובה זו מעלה קושי שכן הדמיון הזה מניח תכונה זהה, הלא היא אוניברסל).

בין חכמי היהודים ישנו הרב דוד כהן, המכונה הרב הנזיר, היה מומחה בפילוספיה ופיתח שיטה חדשה בנומנליזם - בספרו קול הנבואה הוא מזכיר את - ״ההגיון העברי השמעי - הנומינלי, השמי, הדברים אינם כמו שנראים או צפויים, הצורה איננה היסוד שפנימי - גנוז הוא״. הרב יוצר כאן נומנליזה מסוג חדש, כלומר יש לכל דבר במציאות יסוד פנימי ריאלי - אך בלתי נראה/צפוי, לפי זה למשל המושג ״נשמת הכלל״/״נשמת כלל ישראל״ שהרב משתמש בו היא ריאלית אך ניתנת להבנה רק מתוך הגיון שמי, נומינלי. כלומר צריך בהתחלה להשתחרר מהחשיבה הריאלית על מנת להבין מה זה נשמה דרך תפיסה נומינלית ולאחר מכן להבין שבכלל כן מדובר על משהו ריאלי, כך הרב הנזיר המשיך בדרכו של רבו הרב קוק בצורת חשיבה של סינתזה דיאלקטית.

ביקורת

הגישה הנומינליסטית נתקלת בקושי בבואה לנסח משפטים אבסטרקטיים, שבהם נושא המשפט אינו פרטיקולר (פריט), אלא שם עצם מופשט (הוראה מופשטת). כך למשל במשפטים "אומץ היא תכונה מוסרית", "משולשיוּת היא צורה", "הילרי מעדיפה חפצים אדומים על פני כחולים" וכדומה. נראה כי לפחות לכאורה, לא ניתן לדבר כאן על פרט מסוים. בהנחה שלמשפטים אלה יש מובן, והם אמיתיים, ניצב אתגר מול האוחזים בתזה הנומינליסטית. פתרון מסוים לבעיה, מציע ניסוח מחדש של המשפטים כך שהנושא ייצג את כלל הפרטיקולרים הרלוונטיים: "אומץ" למשל, יש להבין ככלל האינדיבידואלים האמיצים. יש לומר, אפוא, "אינדיבידואלים אמיצים הם מוסריים", "משולשים הם צורות", "אם נניח לפני הילרי חפץ אדום, היא תעדיפו על פני הכחול"... כיוון שכרגע תנאי-האמת של המשפטים המתורגמים שונים מאלו של המשפטים המקוריים, יש להוסיף לכל משפט דלעיל את ההיגד "כששאר התנאים שווים" (שהרי ישנם אינדיבידואלים אמיצים שאינם מוסריים, והילרי מן הסתם תעדיף מזוודה כחולה מלאה בכסף על פני מזוודה אדומה ריקה). אלא שפתרון אחרון זה 'שופך את התינוק עם המים, שכן כשבאים למנות את שאר אינסוף התנאים השווים, מרבים ביֵשׁים שלא לצורך, ונעלמת המוטיבציה להחזיק בנומינליזם מטעמי החסכנות שהוזכרו. קריטריון "התנאים השווים" מהווה אם כן סיבוך תאורטי.

פתרון חלופי לשאלת ההוראה האבסטרקטית מציעים האוחזים בנומינליזם המטא-לשוני: אלה מציעים להתגבר על הקושי בטענה שההוראות האבסטרקטיות הן אמנם אמיתיות, אך כל תוקפן קיים במישור הלשוני. המשפטים הללו מהווים טענות מטא-לשוניות, קרי - טענות שנוגעות ליחסים הפנימיים בין מילים בשפה. כך, למשל, המשפט "אומץ היא תכונה מוסרית" מוסר לנו שיש איזה שהוא קשר בין המילים העבריות "אומץ" ו"מוסר". לפי גישה זו, הנומינליזם החמור, אך גם האוניברסליזם, טועים שניהם בייחוסם תוקף לא-לשוני למשפטים אלו.

גם פתרון זה אינו חף מביקורת: ראשית, נראה כי האוניברסלים הלשוניים מגניבים בחזרה 'דרך הדלת האחורית' את האוניברסליזם – השימוש בתבניות (Types) המתממשות על ידי התקריות (Tokens) שקול לשימוש בתכונות ובאוניברסלים. שנית, עולה השאלה כיצד בכלל תרגום הוא מן האפשר, שהרי אם מובנו של משפט אבסטרקטי תלוי ביחסיה הפנימיים של השפה, לא ניתן להקיש משפה אחת לשנייה. נראה כי הגישה המטא-לשונית מוליכה לרלטיביזם לשוני, שהרי ייתכן שכל אדם דובר שפה אחרת.

הפילוסוף הבריטי סלרס משיב לביקורת הראשונה, באומרו כי עמדה מטא-לשונית של אבסטרקטים לשוניים אינה מחויבת לקיומם של ביטויים לשוניים המובנים כאוניברסלים (או כ-Types). הוא מבקש לראות בביטויים אבסטרקטיים "Distributive singular terms", קרי הכללות של פרטיקולרים, או מעין שמות-עצם קיבוציים (אך לא תכונות!). מושגים אלה מאפשרים לדובר לבצע הכללה של פרטיקולרים ולהתייחס לכלל התקריות, מבלי להידרש לקיומן של תבניות. הם בסך הכל משמשים מכשיר לציון אסופת אינדיבידואלים (tokens), המאפשר לטעון טענות כלליות. במשפט "האריה הוא צהוב", המילה "אריה" אינה אוניברסל, אלא פשוט סך האריות. סלרס מדגיש ומזכיר, כי רק אריות יכולים להיות צהובים, בעוד שלאבסטרקט 'אריה' אין כל צבע.

לביקורת השנייה עונה סלרס בעזרת טכניקה חדשה, המבדילה בין המילה בשפה נתונה, לבין הפונקציה שהמילה ממלאת במערך השפה. את הפונקציה שממלאת המילה, מסמן סלרס בנקודות: כך למשל, הסימון איש אינו מתייחס למילה העברית בת שלוש האותיות "איש", אלא לתפקיד בשפה, הזהה לתקריות man ול hombre באנגלית ובספרדית בהתאמה. בהנחה שבכל שפה ישנו מערך פונקציות דומה, ניתן בהחלט להמשיך כך בעבודת התרגום והמילונאות. ניתן לסכם ולומר שסלרס, למעשה, מגדיר את התרגום כהקבלה של תפקידים לשוניים.

ראו גם

• הפשטה
• ויליאם איש אוקאם

קישורים חיצוניים

• נומינליזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• נומינליזם, דף שער בספרייה הלאומית