סין (אל)
סִין (באכדית: Su'en, Sîn) או נאננה הוא אל הירח במיתולוגיה המסופטמית. נאננה (Nannar) הוא הגרסה השומרית לאל, בנם של אנליל ונינליל, והוא זוהה עם האל השמי סין. שני המקומות המרכזיים לעבודת סין-נאננה היו מקדש אכישנוגל באור בדרום מסופוטמיה, וחרן בצפון.
תצורת חותם גליל המציגה את הסגידה לסין (המיוצג באמצעות סהר) | |
תרבות | מיתולוגיה מסופוטמית, הדת השומרית |
---|---|
אלים מקבילים | Kusuh, Arma, ירח, Moon |
אב | אנליל |
אם | נינליל |
בן או בת זוג | נינגל |
צאצאים | שמש, Ningublaga, נוסכו, איננה, Numushda |
סין היה גם אל העדרים ופיריון הבקר ואל שדות המרעה, ולכן היה גם האל של השבטים הנודדים שרעו את העדרים.[1] הוא תואר בדמות של עגל וכינויו היה 'הרועה'.
לוח השנה המסופוטמי היה לוח ירחי. בכל חודש נחוגו שלושה ימי חג לכבוד אל הירח: ביום הראשון בחודש - במולד הירח (השווה לברכת הלבנה ביהדות), ביום השביעי - בחצי הסהר, וביום החמישה עשר - במילוא הירח.
במחקר המודרני קיימת סברה כי האל סין היה מושא הפולחן של ראשוני הישראלים. במקרא משתקפת זיקתם של הישראלים הקדומים לפולחן אל הירח בסיפור הנדידה של משפחת אברהם, היוצאת מאור ועוברת בחרן בדרכה לארץ כנען - שני מרכזי הפולחן של אל הירח. ייתכן גם כי שמו של הר סיני נקרא על שם האל סין, ויש שמזהים את מקומו של הר סיני במקום של ג'אבל סין בישר במדבר סיני (כנראה גם שהמילה 'בשורה' בשמו של ההר). הירח משתקף גם בשמותם של בני משפחת אברהם - תרח (ירח), שרה (סהר(ה)), נחור (נחירה - המתרחשת בעת הלבנה) ולבן (לבנה). בספר יהושע אף נכתב בפירוש: "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים" (כ"ד, ב')[2]
שריד לאמונה הזאת מופיע בלוח השנה העברי הקדום, שהיה לוח ירחי, ובמועדי החגים החלים בזמן מילוא הירח (כשהירח מלא), ב-15 לכל חודש: פסח, סוכות, ט"ו בשבט, שושן פורים, ו-ט"ו באב (יום זיכרון). הפולחן לאל סין התקיים גם במצרים (יחזקאל ל, יד-טו).
קישורים חיצוניים
עריכה- כרמית מזרחי, מזמור לאל הירח סין, אתר „כישופים: הקדרה המבעבעת”
- סין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סין, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה