ויקיפדיה

סליחה

תהליך שכלי, רגשי או רוחני שבו חדל אדם מלחוש עלבון עצב או כעס כנגד אדם אחר על מעשהו

סליחה היא תהליך שכלי, רגשי או רוחני שבו חדל אדם מלחוש עלבון, עצב, כעס או כאב נפשי כלשהו כנגד אדם אחר (או עצמו) על מעשה שהוא ראה בו כפגיעה, מחלוקת או שגיאה. לחלופין, סליחה היא הפסקת הדרישה לעונש או פיצוי. ניתן להתייחס למושג סליחה מנקודת מבטו של האדם הסולח, האדם שלו נסלח וכן מנקודת המבט של היחסים שבין הסולח לנסלח. במצבים מסוימים הסליחה ניתנת מבלי לצפות לפיצוי כלשהו וללא תגובה כלשהי מצידו של הפוגע (כך למשל, אדם עשוי לסלוח, או לבקש מחילה, מאדם אחר אשר הלך כבר לבית עולמו). לעיתים, חלק הכרחי מתהליך הסליחה הוא הכרה כלשהי של הפוגע במעשהו, התנצלות, וייתכן אף פיצויים לנפגע, או פשוט בקשת סליחה.

אלת הצדק ואלת הסליחה במיתולוגיה הרומית

התורות של רוב הדתות בעולם מכילות בחינה של נושא הסליחה וטבעו, רבות מן התורות הללו מהוות את הבסיס למסורות המודרניות ולמנהגים הקשורים בתהליך הסליחה. אולם, לאורך כל הדורות פילוסופים בחנו את נושא הסליחה בנפרד מן ההיבט הדתי. כמו כן, כפי שקורה אף בתחומים אחרים, המדע החל להעלות סימני שאלה באשר לתפיסות הדתיות של הסליחה. פסיכולוגיה, סוציולוגיה ורפואה, הם בין התחומים המדעיים החוקרים היבטים שונים של נושא הסליחה וההתנצלות.

בין התורות הדתיות והפילוסופיות השונות יש המדגישות יותר את הצורך של האדם לבקש ולקבל סליחה על חטאיו מישות עליונה, לעומת זאת תורות אחרות שמות דגש רב יותר על הצורך לסלוח איש לרעהו, קיימות אף גישות שאינן מבחינות בין סליחה אנושית לאלוהית.

אתיקה והתנצלות כפויה

עריכה

מנגנון הסליחה נחשב למנגון של תיקון, במסגרתו לוקח המעוול אחריות על מעשיו, מכיר בעוול שהתרחש בהם, ומבצע תהליך של תיקון.

אף שמדובר במנגנון רצוי, יש המבקרים את מנגנון הסליחה, ומזהירים כי הוא נתון לא פעם למניפולציה לא צודקת שמקורה בפערי כח. המלומדת מירנדה פריקר מסבירה בכתיבתה שבמקרים של פערי כוחות, מנגנון הסליחה עלול להפוך למנגנון של דיכוי, ואף מסבירה כיצד מנגנון של האשמה ישירה משמש לעיצוב תפיסות המוסר המשותפות שלנו, ומהווה חלופה ראויה יותר.[1][2]

התנצלות כפויה

עריכה

המשפט הישראלי איננו מכיר בהתנצלות כפויה, אך חוק איסור לשון הרע מאפשר לחייב את מפרסם הדיבה לפרסם הכחשה של דבר הדיבה וכן פרסום פסק הדין, באופן שייקבע על-ידי בית המשפט. התפיסה המקובלת היא שאין ערך להתנצלות כפויה. זאת משום שהתנצלות כוללת שלושה יסודות פרומיננטים – הודאה באשמה, חרטה והזדהות עם מצוקת הנפגע – יסודות שאינם מתבטאים בהתנצלות כפויה או קנויה.[3][4] מוכר בהקשר זה ציטוטו של Liepmann: "ימי הביניים העלו את קרנם של אמצעים אלו (ההתנצלות הכפויה), אך האווירה המודרנית דחקה אותם אל מחוץ לספרי החוקים".[5]

הדעה המקובלת היא כי לא ניתן לפרסם תיקון ממנו נרמז כי דעתו של המתקן השתנתה, שעה שזו לא השתנתה, וכי יש להגביל את התיקונים אך ורק להצגת עובדות שאין עליהן מחלוקת.[6] בדומה, אף הפילוסופית מרתה נוסבאום מזהירה כי ה"מסחר" בהתנצלות, במסגרתו ה"קורבן" דורשת התנצלות והשפלה של המעוולת כדי שתחדל מטינתה, אינו ראוי, והמשפט בתורו – אינו צריך להגן עליו.[7] עם זאת, בתי המשפט איפשרו הסדרי גישור ופשרה במסגרתם הלכה למעשה מתחייב המתפשר להתנצל.

השקפות דתיות ורוחניות

עריכה

יהדות

עריכה

ביהדות, אם פגע אדם באחר אולם אחר הביע חרטה כנה לנפגע וניסה לתקן את העוול שגרם, קיימת חובה דתית על הנפגע לסלוח ולהתפייס רק אם הפוגע ביקש את סליחתו להלכה, זאת אומרת שלוש פעמים צריך הפוגע לבקש סליחה, וכל פעם צריך להראות נכונות גדולה יותר וחרטה.

לפי שאסור לאדם שיהיה אכזרי ולא יתפייס, אלא יהיה נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלבב שלם ובנפש חפצה; ואפילו הצר לו הרבה וחטא לו הרבה, לא ייקום וייטור. וזה הוא דרכם של זרע ישראל, וליבם הנכון. אבל הגויים ערלי לב אינן כן, אלא "ועברתו שמרה נצח" (עמוס א,יא); וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו לישראל, "והגבעונים לא מבני ישראל המה" (שמואל ב כא,ב).

אולם אם הפוגע אינו מביע חרטה, אין כל חובה לסלוח. זאת כיוון שהיהדות מתמקדת באחריות האישית של החוטא. זוהי אחריותו של החוטא להכיר בחטאו ולבקש מחילה מאלה שבהם פגע.

בנוסף, ביהדות אדם חייב לבקש מחילה מאלה בהם פגע כדי שיהיה זכאי למחילה. שלא כמו בנצרות, ביהדות אדם אינו יכול לקבל מחילה מן האל על חטאים שחטא כלפי חבריו. אדם יכול לקבל מחילה מן האל רק על חטאים שחטא כלפי האל.

עם זאת, יהודי יכול למחול לאחר אף אם הפוגע לא התנצל:

מי שחטא עליו חברו ולא רצה להוכיחו ולא לדבר לו כלום, מפני שהיה החוטא הדיוט ביותר או שהייתה דעתו משובשת, ומחל לו בליבו, ולא שטמו ולא הוכיחו--הרי זו מידת חסידות: לא הקפידה תורה, אלא על המשטמה.

לפני יום כיפור נדרש אדם לבקש סליחה מחבריו ומאלה שפגע בהם במהלך השנה. במהלך יום כיפור מבקש אדם מחילה מאלוהיו על חטאים שחטא כנגד האל.

ביהדות ניתן אף לבקש מחילה ממי שכבר מת:

החוטא לחברו, ומת חברו קודם שיבקש ממנו מחילה--מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו, ואומר לפניהם חטאתי לה' אלוהי ישראל ולפלוני זה שעשיתי לו כך וכך. ואם היה חייב לו ממון, יחזירו ליורשיו; לא היה יודע לו יורש--יניחנו בבית דין, ויתוודה.

נצרות

עריכה

בהתאם לתורה המסורתית המקובלת בנצרות, מידת הסליחה לאחר היא אחת החובות הדתיות של המאמין הנוצרי. אלוהים הוא המקור לכל מחילה, שהיא אפשרית באמצעות סבלו וקורבנו של ישו, ועומדת לרשות המאמין המביע חרטה. בתגובה לסליחת האל, מצופה מן המאמין הנוצרי ללמוד כיצד לסלוח לאחרים, יש הטוענים כי הסליחה לאחר היא תנאי הכרחי לקבלת מחילה על חטאנו. בסוף תפילת האדון רומז ישו כי אם לא נסלח אף לא ימחלו לנו: "ומחל נא על חטאתנו כי מוחלים גם אנחנו לכל החייב לנו".

האדם שלו נמחל חטאו אינו משוחרר בהכרח מן החובה לפצות חומרית, או בדרך אחרת, את הנפגע. במחילה הניתנת לאדם אחר על חטאיו, המוחל הוא שמשתחרר.

בנצרות הקתולית ובנצרות האורתודוקסית, בניגוד לזרמים אחרים בנצרות, מחילת האל ניתנת על ידי הכנסייה, בדרך כלל בטקסים דתיים המנוהלים על ידי הכומר. בזרמים אלה, ובכנסייה האנגליקנית, נהוג לערך וידוי טקסי על חטאים, באופן אישי ובפני כומר ולקבל מחילה מן הכומר כביטוי רשמי למחילת הכנסייה למאמין. בכנסייה הקתולית של ימי הביניים יכול היה המאמין לרכוש שטר מחילה כעדות מול האל לפטירתו מעונש על חטא שכבר נסלח.

בזרמי הנצרות הפרוטסטנטית מקובל בדרך כלל כי המאמין מקבל מחילה על חטאיו באופן ישיר יותר באמצעות הבעת חרטה לאל והמאמין משלים את המחילה בכך שהוא סולח לאחרים. הכנסיות הפרוטסטנטיות בדרך כלל מדגישות יותר את הצורך לבקשת מחילה פרטית, לא טקסית ופחות מדגישות את הצורך במחילה פומבית ורשמית.

אסלאם

עריכה

באסלאם אחד מ-99 שמות אללה הוא "הסולח" (العفو) ואלוהים נחשב למקור הסליחה. סליחה דורשת לעיתים קרובות חרטה מצד מושא הסליחה. הסליחה עשויה לבוא ישירות מן האל, או מאדם אחר, זאת בהתאם לאופי החטא הנסלח. במקרים שבהם האדם מבקש את סליחת האל, מרכיב החרטה הוא מהותי לקבלת הסליחה. באשר לסליחת בני אדם, האסלאם מייחס חשיבות הן למחילה והן לכך שלאדם יסלחו חטאיו[8]

על פי הקוראן, קיים חטא אחד בלבד שהאל אינו יכול לסלוח והוא לייחס לאל שותפים, כלומר לטעון לריבוי אלים. על פי השקפת האסלאם חטא זה משמעותו הכחשת ההשקפה המונותאיסטית (התווחיד) ומכאן גם הכחשת עליונותו של האל[9].

בודהיזם

עריכה

הדת הבודהיסטית רואה בסליחה מעשה הבא למנוע רגשות מזיקים מלגרום לתוהו ובוהו ברווחתו הרוחנית של האדם[10]. הבודהיזם מכיר בכך שרגשות שנאה ורצון רע מותירים השפעה ארוכת טווח על הקארמה ובמקום זאת מעודד את טיפוח הרגשות המותירים השפעה חיובית. "בחשיבה על חוק הקארמה, אנו מבינים כי אין מקום לחפש נקמה אלא סליחה, כיוון שהפוגע הוא, בסופו של דבר, ביש המזל ביותר[11]. לאחר שרגשות של פגיעה ועלבון כבר עלו בנפגע, ההשקפה הבודהיסטית היא לתת דרור לרגשות אלה באופן רגוע על ידי חיפוש המקור לעליית הרגש. הדת הבודהיסטית מתמקדת בשחרור האדם מאשליות ומסבל על ידי מדיטציה וקבלת הארה באשר לטבע המציאות. בודהיזם מטיל ספק במציאות התשוקות העושות את הסליחה להכרחית כמו גם במציאות האובייקטים של תשוקות אלה[12]. "אם לא סלחנו, אנו ממשיכים ליצור זהות סביב כאבנו, וזה הדבר שנולד מחדש. זה הדבר שסובל."[13]

בודהיזם מדגיש את מושג המטה (נדיבות אוהבת), קרונה (חמלה), מודיטה (שמחה משותפת) ואופקחה (מתינות), כדרכים למנוע יצירת רגשות שליליים. הגות ברעיונות אלה משמשת להבנת הקשרי הסבל בעולם, הן במאמין עצמו והן באחרים. בתגובה לפיגועי 11 בספטמבר הזכיר הנזיר הבודהיסטי אג'ה ג'יאסארו לתלמידיו: "כאשר אנו נותנים את המשקל הראוי לגורלנו המשותף בלידה, בזקנה, במחלה ובמוות עם כל שאר היצורים בעולם, הדבר מעניק לנו זווית ראייה רעננה..."

הדת הבהאית

עריכה

פתגמו של שוגי אפנדי: "סלח ושכח". כלומר, עליך לסלוח לאדם ולשכוח את המעשים של אותו אדם כלפיך, שעליהם אתה סולח.

תאוריות פסיכולוגיות על סליחה

עריכה

רק בעשורים האחרונים זכה תהליך הסליחה לתשומת לבם של חוקרים בתחום הפסיכולוגיה והפסיכולוגיה החברתית. מאמרים וספרים פסיכולוגיים על נושא הסליחה החלו להופיע רק בשנות ה-80 של המאה ה-20. קודם לתקופה זו היה נעשה ניתוח תהליך הסליחה רק מנקודת מבט דתית ופילוסופית. אף שלא קיימת היום תמימות דעים באשר להגדרה הפסיכולוגית של תהליך הסליחה, קיים קונצנזוס באשר להכרה בתהליך זה, כתהליך פסיכולוגי, ופורסמו מספר מודלים המתארים את התהליך.

ד"ר רוברט אנרייט מאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון נחשב כמי שביסס את מקומו של תהליך הסליחה במחקר הפסיכולוגי. ד"ר אנרייט ייסד את המכון הבינלאומי לסליחה ויזם מחקרים פסיכולוגיים רבים בתחום זה[14]. ד"ר אנרייט פיתח מודל תהליכי של 20 שלבים לסליחה[15].

ד"ר אוורט וורטינגטון, מרצה וחוקר בתחום הסליחה, פיתח את מודל הפירמידה של הסליחה[16]. בין השלבים במודל זה: היזכר בפגיעה; צור אמפתיה; המתנה האלטרואיסטית של סליחה; התחייב לסלוח; התמד בסליחה[17].

ד"ר גיא פטיט מניו זילנד מספק בסיס לצורך וכן ליתרונות שבסליחה וכן לתהליך שבאמצעותו ניתן לסלוח[18].

היבטים בריאותיים של סליחה

עריכה

מחקרים הראו כי אנשים הסולחים לאחרים הם אנשים שמחים ובריאים יותר מאלה הנוטרים טינה. מחקר אחד הראה כי ההשפעות החיוביות של היכולת לסלוח מתקיימות באופן זהה, בין אם הסליחה נעשתה על יסוד דתי או חילוני. זאת בניגוד לקבוצת בקרה אשר לא קיבלה כל ייעוץ בנושא הסליחה[19].


ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ערך מילוני בוויקימילון: מחילה
  ציטוטים בוויקיציטוט: סליחה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סליחה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Fricker, M. (2018). Ambivalence About Forgiveness. Royal Institute of Philosophy Supplement, 84, 161-185. doi:10.1017/S1358246118000590.
  2. ^ ‘What’s the Point of Blame?,’ וכן ‘Forgiveness—an ordered pluralism,’, שניהם זמינים לקריאה בכתובת https://lucian.uchicago.edu/blogs/elucidations/2017/11/23/further-reading-on-blame-and-forgiveness/
  3. ^ J L Jonathan R. Cohen, Advising Clients to Apologize, 72 S. Cal. L. Rev. 1009 (1999)), בעמ' 1014-1015
  4. ^ Brent T. White, Say you're Sorry: Court-Ordered Apologies as a Civil Rights Remedy, 91 Cornell L.Rev. 1261, בעמ' 1294-1295
  5. ^ “Das Mittelalter hat diese Maβregeln zur allgemeinen Herrschaft gebracht, aber die Luft der neuen Zeit hat sie fast durchweg aus den Gesetzbüchern hinweggefegt.”
  6. ^ חאלד גנאים, מרדכי קרמניצר, בועז שנור, "דיני לשון הרע - הדין המצוי והדין הרצוי" (מהדורה שנייה מורחבת, המכון הישראלי לדמוקרטיה, נבו, 2019), בעמ' 431-432
  7. ^ Nussbaum, Martha, 2016, Anger and Forgiveness: Resentment, Generosity, Justice, New York: Oxford University Press.
  8. ^ Dr Muzzamil Siddiqi. Forgiveness: Islamic Perspective
  9. ^ סורה 4, איה 116: "אלוהים לא יסלח על כי יצרפו לו שותף, אך על דברים קלים מזה יסלח לאשר יחפוץ".
  10. ^ [ http://www.psychjourney.com/Buddhism%20Series.htm Psychjourney – Introduction to Buddhism Series]
  11. ^ ."Abhayagiri Buddhist Monastery - Universal Loving Kindness
  12. ^ Spirit of Vatican II: Buddhism – Buddhism and Forgiveness
  13. ^ Abhayagiri Buddhist Monastery - Preparing for Death
  14. ^ על ההיסטוריה ופילוסופיה של כוחה של הסליחה מאמר באנגלית
  15. ^ Dr. Robert Enright, Forgiveness is a Choice, American Psychological Association, 2001 ISBN 1-55798-757-2
  16. ^ Dr. Everett Worthington, Dimensions of Forgiveness, Templeton Foundation Press, 1998 ISBN 1-890151-22-X
  17. ^ על מודל הפירמידה של סליחה באנגלית
  18. ^ Guy Pettitt, The Heart of Healing
  19. ^ Forgiveness Is Good For Your Health by Gregg Easterbrook - Beliefnet.com
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סליחה&oldid=39173808"
  NODES
Association 1