סלנג מיני או ביטוי מיניאנגלית: Sexual slang) הוא מכלול של מונחים וביטויים לשוניים שמתייחסים לאיברי המין לתהליכים ולפעילויות מיניות.[1] בדרך כלל, סלנג מיני הוא חלק מהמשלב הדיבורי, מאשר חלק מהשפה התקנית או הרפואית, וחלקם אפילו עשויים להיחשב כגסים.[2]

קשור לסלנג מיני הוא סלנג הקשור לעשיית צרכים וגזים (הומור בתי שימוש, סקאטולינגוויסטיקה (אנ')). התייחסויות למערכת האנאלית ניתנות לעיתים קרובות לקונוטציה מינית בהקשר למין אנאלי.

שימוש פיאורטיבי

עריכה

יש המשתמשים בכינויי גנאי בשביל להתייחס לבני מיעוט מיני נתון, כמו מגדר או נטייה מינית באופן מבזה או מקטין. כינויים אלו משמשים כעלבונות על ידי אנשים שאינם מעוניינים להיות קשורים לקבוצה שמזלזלת בהם. לדוגמה, המונח קוויר יכול לשמש כעלבון על ידי מי שמבקש להפליל להט"בים, אם כי המילה עברה חידוש (אנ'), כך שניתן יהיה להשתמש בה באופן חיובי בתוך אותה קהילה. מונחים שנחשבים כהשמצות נקבעים על ידי מערך הערכים של החברה או התת-תרבות, במיוחד בהטיות המיניות שלה. לדוגמה, מילים כגון זונה או שרמוטה משמשים בדרך כלל להתייחס להפקרות מינית (אנ') המיוחסת דווקא לנשים.

ההשמצות המיניות היו נפוצות בתרבויות ובתקופות היסטוריות רבות. ההשמצות הנפוצות ביותר היו אלו שהופנו נגד גברים הומוסקסואליים פסיביים (אריסטופאנס נהנה במיוחד משימוש בהשמצות כאלו), או בהיותו א-פמי (אנ'). לדוגמה, בשבועה הצבאית החתית (אנ'), איימו על גברים ששינוי את מגדרם לנשים (הבטחה לסירוס ממשי או לנקמה אלוהית ב-"בוגדים").[3]

סלנג מיני והומור

עריכה

בז'רגון הפופולרי של תרבויות רבות, השימוש בסלנג מיני הוא סוג של הומור או לשון נקייה אשר, לעיתים קרובות, יוצר מחלוקת בנוגע לשימושו הציבורי. הומור מיני נתפס בחוגים רבים כגס ולא מתוחכם, כמו כן מעליב כלפי הנושא שהוא מתאר. סלנגים מיניים נמצאו פעמים רבות בספרות ובקומדיה. דוגמה קלאסית לכך היא כתבי שייקספיר. הפופולריות של קומיקאים עכשוויים שמתמכרים להומור מיני, מג'ורג' קרלין ועד לאנדרו דייס קליי (אנ'), משקפת את המשיכה של צורת דיבור זו. לעיתים קרובות, סלנגים מיניים נתפסים כצורה של טאבו, שבו חלק ניכר מהערעור טמון בערך ההלם של היכולת לדבר במילים "אסורות" בציבור.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • Fairman, Christopher M. (2009). Fuck: Word Taboo and Protecting Our First Amendment Liberties. Sphinx Publishing. ISBN 1572487119.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא סלנג מיני בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Richard Guy Parker; Peter Aggleton (1998). Culture, Society and Sexuality: A Reader. Routledge. p. 421. ISBN 978-1-85728-811-7.
  2. ^ Timothy Jay (2000). Why We Curse: A Neuro-Psycho-Social Theory of Speech. John Benjamins Publishing Company. pp. 176–177. ISBN 978-1-55619-758-1.
  3. ^ Eric Partridge; Tom Dalzell; Terry Victor (2008). The Concise New Partridge Dictionary of Slang and Unconventional English. Routledge. ISBN 0-415-21259-6.
  NODES