עורלת הדגדגן

קפל עור העוטף את עטרת הדגדגן ומגן עליו

באנטומיה אנושית של נשים מכסה הדגדגןאנגלית: Clitoral hood), הידוע גם בשם עורלת הדגדגן (באנגלית: Clitoral prepuce או Preputium clitoridis), הוא קפל עור העוטף את עטרת הדגדגן ומגן עליו. הוא מתפתח כחלק מהשפתיים הקטנות והוא הומולוגי עם העורלה באיברי המין הזכריים.[1][2][3] מכסה הדגדגן מורכב מהרקמות של הריריות; רקמות אלה נמצאות בין הרירית לעור, וייתכן שיש להן חשיבות אימונולוגית מכיוון שהן עשויות להיות נקודת כניסה של חיסונים של הרירית.[4] מכסה הדגדגן חשוב לא רק בהגנה על עטרת הדגדגן, אלא גם בהנאה, שכן מדובר ברקמה ארוגנית (רגישה לגירוי מיני).[4]

עורלת הדגדגן
שיוך דגדגן עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) preputium clitoridis עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A09.2.01.009 עריכת הנתון בוויקינתונים
TA2 (2019) 3555 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 20169 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0227771 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תצלום של פות אנושי עם סימון מכסה הדגדגן

התפתחות

עריכה

מכסה הדגדגן נוצר בשלב העוברי על ידי הלמלה התאית.[א][4] הלמלה התאית צומחת בצד האחורי של הדגדגן ובסופו של דבר מתמזגת עם הדגדגן. מכסה הדגדגן נוצר מאותן רקמות המהוות עורלה אצל זכרים אנושיים.

מכסה הדגדגן משתנה בגודלו, צורתו, עוביו ואזורים אסתטיים אחרים. יש נשים שלהן מכסי דגדגן גדולים, המכסים לחלוטין את עטרת הדגדגן. חלקם עשויים להימשך לאחור כדי לחשוף את עטרת הדגדגן, למשל למטרות היגיינה או להנאה; אחרים אינם יכולים להימשך. לנשים אחרות יש מכסי דגדגן קטנים יותר שאינם מכסים את מלוא עטרת הדגדגן, ומשאירים אותה חשופה כל הזמן. קבוצות דביקות של רקמות הנקראות סירכה (adhesions) יכולות להיווצר בין מכסה הדגדגן לעטרה; אלה מדביקות את מכסה הדגדגן על העטרה כך שלא ניתן למשוך את מכסה הדגדגן לאחור כדי לחשוף את העטרה, וכמו אצל הזכר, יכולת להצטבר סמגמה.

גירוי

עריכה

בדרך כלל עטרת הדגדגן עצמה רגישה מדי מכדי להיות מגורה ישירות, למשל במקרים בהם מכסה הדגדגן נמשך לאחור.[5] נשים עם מכסה דגדגן המכסה את מרבית עטרת הדגדגן יכולות לאונן לעיתים קרובות על ידי גירוי מכסה הדגדגן מעל עטרת הדגדגן; אלה עם מבנים קטנים יותר או קומפקטיים יותר נוטים לשפשף את עטרת הדגדגן ומכסה הדגדגן יחד כגוף אחד.[5]

מכסה הדגדגן מעניק, בנוסף, הגנה על עטרת הדגדגן, כמו עורלה על עטרת הפין אצל גברים.[1] במהלך גירוי מיני, מכסה הדגדגן עשוי גם למנוע מהפין מגע ישיר עם עטרת הדגדגן, אשר בדרך כלל מגורה על ידי לחץ החיק של בן הזוג. מרבית היונקים והפרימטים מזדווגים בתנוחה אחורית, בשונה מהתנוחה הקדמית המאפיינת לרוב בני אדם, ולכן הגירוי בדגדגן נוצר ישירות על ידי מגע עם שק האשכים בבסיס הפין והתכווצויות שונות של השרירים הבשריים (Dartos) שלו. עטרת הדגדגן, כמו העורלה, עליה להסתכך על ידי החלב (סבום) המופרש באופן טבעי. אם סיכוך זה לא מתרחש בעטרת הדגדגן של האישה, מכסה הדגדגן לא יכול ללפף אותו בזמן גירוי מיני, או שהנקבה עלולה לחוות כאב ולא הנאה.

שינויים אסתטיים

עריכה
 
פירסינג על מכסה הדגדגן

ברוב העולם, שינויים בדגדגן הם מחזות נדירים. בתרבויות מסוימות, השחתת איבר המין הנשי מבוצעת כטקס מעבר לנשיות, ונתפסת כשיפור במראה של איברי המין, או לחלופין משמשת לדיכוי או להפחתת התשוקה וההנאה המינית הנשית (כולל באוננות).[6][7][8][9] השחתת איבר המין הנשי נערכה על ילדים רבים במדינות המערב, כולל בעבר בארצות הברית, כדי להרתיע מאוננות ולהפחית מחלות שניסו לקשור אליה.[10][11]

שינוי אחד שנשים מבצעות לרוב מרצונן החופשי הוא לנקב את מכסה הדגדגן לצורך הכנסת תכשיטים (כמו פירנסינג), הן לצורך קישוט והן להנאה גופנית.

למרות שמדובר בתופעה הרבה פחות שכיחה, נשים אחרות מעדיפות להסיר את מכסה הדגדגן שלהן כדי לחשוף לצמיתות חלק מעטרת הדגדגן או את כולה.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא עורלת הדגדגן בוויקישיתוף

ביאורים

עריכה
  1. ^ למלה תאית - שכבה המחברת בין התאים.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 Sloane, Ethel (2002). Biology of Women. Cengage Learning. p. 32. ISBN 0766811425. נבדק ב-25 באוגוסט 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  2. ^ Crooks, Robert; Baur, Karla (2010). Our Sexuality. Cengage Learning. p. 54. ISBN 978-0495812944. נבדק ב-30 באוגוסט 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ Mulhall, John P. (2011). John P. Mulhall; Luca Incrocci; Irwin Goldstein; Ray Rosen (eds.). Cancer and Sexual Health. Springer. pp. 13–22. ISBN 978-1-60761-915-4. נבדק ב-23 ביוני 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 3 Cold, C.J.; Taylor, T.R. (1999). "The Prepuce". British Journal of Urology. 83 (1): 34–44. doi:10.1046/j.1464-410x.1999.0830s1034.x. PMID 10349413.
  5. ^ 1 2 Carroll, Janell L. (2009). Sexuality Now: Embracing Diversity. Cengage Learning. pp. 118 and 252. ISBN 978-0-495-60274-3. נבדק ב-23 ביוני 2012. The clitoral glans is a particularly sensitive receptor and transmitter of sexual stimuli. In fact, the clitoris, although much smaller than the penis, has twice the number of nerve endings (8,000) as the penis (4,000) and has a higher concentration of nerve fibers than anywhere else on the body... In fact, most women do not enjoy direct stimulation of the glans and prefer stimulation through the [hood]... The majority of women enjoy a light caressing of the shaft of the clitoris, together with an occasional circling of the [clitoral glans], and maybe digital (finger) penetration of the vagina. Other women dislike direct stimulation and prefer to have the [clitoral glans] rolled between the lips of the labia. Some women like to have the entire area of the vulva caressed, whereas others like the caressing to be focused on the [clitoral glans]. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ Link text, "Engaging Cultural Differences: The Multicultural Challenge in Liberal Democracies," Chapter 11, Schweder, et al., 2002.
  7. ^ Momoh, Comfort (2005). "Female Genital Mutation". In Momoh, Comfort (ed.). Female Genital Mutilation. Radcliffe Publishing. pp. 5–12. ISBN 978-1-85775-693-7.
  8. ^ Koroma, Hannah (30 בספטמבר 1997). "What is Female Genital Mutilation?". Amnesty International. p. 2. נבדק ב-25 באפריל 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Female genital mutilation". World Health Organization (WHO). 2012 [2008]. נבדק ב-22 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Duffy, John (19 באוקטובר 1963). "Masturbation and Clitoridectomy: A Nineteenth-Century View". JAMA. 186 (3): 246–248. doi:10.1001/jama.1963.63710030028012. PMID 14057114. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ Rodriguez Sarah W (2008). "Rethinking the history of female circumcision and clitoridectomy: American medicine and female sexuality in the late nineteenth century". Journal of the History of Medicine and Allied Sciences. 63 (3): 323–347. doi:10.1093/jhmas/jrm044. PMID 18065832.
  NODES
INTERN 1