פארק גילוול
פארק גילוול (באנגלית: Gilwell Park) הוא אתר מחנאות ומרכז פעילות לקבוצות צופים וצופות, כמו גם בתי ספר וארגוני נוער אחרים. האתר כולל גם מרכז הכשרות וכנסים, ומארח אירועים חברתיים כמו חתונות ומסיבות יום הולדת. המקום, שכולל 44 דונם, נמצא בסוארדסטונברי, יער אפינג, קרוב לצ'ינגפורד, לונדון.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אתר מחנאות  |
| כתובת |
סוארדסטונברי |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| בעלים |
ארגון הצופים של בריטניה |
| מידות | |
| שטח |
44 דונם |
| קואורדינטות | 51°39′01″N 0°00′08″E / 51.650277777778°N 0.0022222222222222°E |
| אתר רשמי | |
  | |
בשלהי ימי הביניים האזור היה חווה, שגדלה והפכה לאחוזה עשירה שהתפרקה לקראת 1900. השטח נקנה בשנת 1919 על ידי נציב הצופים ויליאם דה בויס מקלארן והוענק לארגון הצופים של בריטניה כדי לספק מקום מחנאי לצופי לונדון, ומרכז הכשרות לצופים. מכיוון שמנהיגי צופים מכל מדינות העולם הגיעו לפארק גילוול להכשרת קורס תג היער שלהם, המקום הפך לאחד ממוקדי העניין המרכזיים של תנועת הצופים העולמית.
האתר מכיל מספר שדות קמפינג, חדרי אירוח, אתרים היסטוריים, אנדרטאות צופיות, ופעילויות רבות בחוץ. האתר יכול להכיל אירועים של עד 10,000 איש, ובאופן קבוע הוא עושה זאת באירועי צופים לאורך כל השנה.
פארק גילוול משמש גם בתור המטה של חברת Scout Adventures והוא אחד מתשעה מרכזי הפעילות של צופי בריטניה, לצד קרופורדבורן, דאון, פרני קרוטס, Great Tower, וודהאוס פארק, Yr Hafod ויולברי.
היסטוריה
עריכההחווה המקורית בשלהי ימי הביניים
עריכהאת ההיסטוריה של פארק גילוול ניתן לייחס לשנת 1407, כאשר ג'ון קרו היה הבעלים של ג'ילדיפורדס, השטח שבסופו של דבר יהפוך לפארק גילוול. בין 1407 ל־1422 מכר קרו את האדמה לריצ'רד רולפה, והאזור נודע בשם גילרולפס, כאשר "גיל" באנגלית עתיקה היא גיא. לאחר מותו של רולפה בשנת 1422, חלקים שונים של הנכס נקראו "גילוול הגדול" ו"גילוול הקטן". שני האזורים נקראו על שם "wella" (אנגלית עתיקה), או מעיין. בית חווה קטן עומד בחוות גילוול מאז ועד היום.
בערך בתקופה זו רכש ריצ'רד אוסבורן נכס סמוך למקום. בשנת 1442 הוא בנה בית מגורים גדול בשם אוסבורן הול, שעמד במשך 300 שנה. האגדה מספרת כי בראשית המאה ה־16, המלך הנרי השמיני היה הבעלים של האדמה ובנה אכסניה לציד עבור בנו אדוארד. בסביבות שנת 1736 החל שודד הדרכים דיק טורפין להשתמש ביערות של גילוול כדי להסתיר את עצמו ולארוב למטיילים העוברים בכבישים המובילים אל לונדון.[1][2]
בשנת 1754 רכש ויליאם סקרימשייר את גילוויל הגדול, גילוול הקטן ומחצית מהאחוזה של אוסבורן, כולל אולם אוסבורן. סקרימשייר הרס את אולם אוסבורן ובנה בית מגורים חדש, אותו כינה גם אולם אוסבורן. הבניין הזה נקרא כיום הבית הלבן.[3] ניתן לתארך את בניית הבית הלבן לתקופה זו, אך לא לעידן קודם.[1] לאונרד טרסיליאן קנה את האחוזה בשנת 1771 והרחיב את אחזקות האדמות ואת גודל המגורים.
אשתו הראשונה של טרסיליאן, מרגרט הולנד, נפטרה צעירה לאחר שילדה שלוש בנות. לאחר מכן התחתן טרסיליאן עם אליזבת פוסון. ברצונו שגילוול יעבור לבתו הבכורה, ששמה גם מרגרט, ערך טרסיליאן הסכם טרום-נישואים עם אביה של פוסון. עד למותו של טרסיליאן בשנת 1792, התחתנה מרגרט הצעירה עם ויליאם באסט צ'ינרי (1766–1834), אחיו הגדול של הצייר ג'ורג צ'ינרי.
אחוזה עשירה במאה ה־18
עריכההצ'ינרים היו עשירים ומשפיעים. אביו של ויליאם צ'ינרי, ששמו גם ויליאם, היה בעל אניות סחר וקרא לאחת מהן גילוול בשנת 1800. ויליאם ומרגרט צ'ינרי התגוררו בתחילה בלונדון, ואחרי שלוש שנות נישואים, אחרי שירשו את גילוול בשנת 1792, הם עברו לגילוול בשנת 1793. עד מהרה הם זעזעו את האוכלוסייה בכך ששינו את השם "היכל אוסבורן" ל"היכל גילוול". ויליאם צ'ינרי הרחיב את אחזקות האדמות של גילוול באמצעות רכישות משמעותיות במשך 15 שנה, ועם אשתו הפך אותה לאחוזה כפרית עם גנים, שבילים ופסלים. חלקים מהגן, השבילים ושינויי הדירות קיימים עד המאה ה־21. ויליאם צ'ינרי נחשף כמלבין הון קטן מהאוצר הבריטי בו עבד והודח מכל תפקידיו ב־12 במרץ 1812. מרגרט צ'ינרי נאלצה להעביר Gilwell Estate אל האוצר המלכותי ב־2 ביולי 1812.[1]
משפחת צ'ינרי בלטה מספיק כך שבני האצולה האנגלית ביקרו אותם לעיתים קרובות בשנות ה־90 ובתחילת המאה ה־19. המלך ג'ורג 'השלישי ביקר מדי פעם, והנסיך, לימים ג'ורג' הרביעי, היה מבקר קבוע. בנו השביעי של ג'ורג' השלישי, הנסיך אדולפוס, הפך לחבר משפחה, התגורר בגילוול תקופה מסוימת ולימד את בנם הבכור ג'ורג'.[1]
גילפין גורסט קנה את האחוזה בשנת 1815 במכירה פומבית ציבורית, ובנו מכר אותה לתומס אוסבורן בשנת 1824. כאשר גשר לונדון הוחלף ב־1826, אוסבורן קנה חתיכות של אבן המעקות, אשר מתוארכים לשנת 1209, והקים מאחורי הבית הלבן מתחם דשא לבאפלו. האחוזה שינתה בעלות פעמים רבות יותר, אולם משפחות אלו לא החזיקו בנכס והיא עמדה למכירה שוב משנת 1900. הכומר קרנשו, תושב המקום, קנה את האחוזה בשנת 1911 והיה הבעלים האחרון לפני ארגון הצופים הבריטי.
הקשר לתנועת הצופים
עריכהמצבה של האחוזה ירד בשנות העשרה של המאה העשרים. ויליאם דה בויס מקלארן היה מו"ל ומנהל מחוז הצופים מרוז'נה, דומברטונשייר, סקוטלנד. במהלך נסיעת עסקים בלונדון, מקלארן היה עצוב לראות שלצופים באיסט אנד אין אזור מחנאות מתאים לנהל את פעילותם. הוא יצר קשר עם לורד רוברט באדן-פאוול, שמינה את פ.ב. נוויל לטיפול בעניין. נוויל היה נציב הצופים של איסט אנד.
ב־20 בנובמבר 1918 בארוחת הערב בבית רולנד, הוסטל של תנועת הצופים בסטפני, הסכים מקלארן לתרום לפרויקט 7,000 ליש"ט. חלק מההסכם כלל צמצום השטחים לחיפוש קרקעות מתאימות ליער Hainault ויער אפינג. חניכי צופים מהשכבה הבוגרת חיפשו גם הם מקום מתאים ללא הצלחה, אך אז הציע ג'ון גייפר, מדריך צעיר בצופים, את גילוול הול, מקום בו הוא היה נוהג לצפות בציפורים. נוויל ביקר באחוזה והתרשם, אם כי הבניינים היו במצב ירוד. האחוזה הייתה למכירה ב־7,000 ליש"ט, המחיר שתרם מקלארן.[1] האחוזה הסתכמה אז בשטח של 21 דונם.
האחוזה נרכשה בתחילת 1919 על ידי מקלארן לארגון הצופים הבריטי. נוויל לקח לראשונה את צופי השכבה הבוגרת שלו כדי לתקן את האחוזה ביום חמישי הקדוש, 17 באפריל 1919. בביקור זה, החניכים ישנו במחסן הגנן בפרדס מכיוון שהאדמה הייתה כל כך רטובה עד שלא הצליחו להקים אוהלים. הם קראו לסככה זו "דיר החזירים" ולאחר ששוחזרה לאחרונה, היא עדיין עומדת, מכיוון שהיא אתר מחנה הצופים הראשון בפארק גילוול. מקלארן היה מבקר תדיר בפארק גילוול וסייע בתיקון המבנים. המסירות שלו הייתה כה גדולה עד שהוא תרם עוד 3,000 ליש"ט. מטרתו של מקלארן הייתה להקים שטח קמפינג, אך באדן-פאוול חזה שהמקום יהפוך למרכז הכשרות לצופים.
פתיחה רשמית תוכננה ל -19 ביולי 1919 אך היא התעכבה עד יום שבת, 26 ביולי 1919, כך שצופים יוכלו להשתתף בפסטיבל השלום הרשמי לזכר סיום מלחמת העולם הראשונה. ההזמנות שונו ביד כדי לחסוך כסף.[1] שיפוץ ובנייה משמעותיים נעשו בשנות העשרים. בגלל הכספים המוגבלים, מעט שיפורים בוצעו במהלך השפל הגדול של שנות השלושים.
באדן-פאוול מעולם לא התגורר בפארק גילוול אך לעיתים קרובות הוא בילה שם במחנה, העביר הרצאות, לימד קורסים והשתתף בישיבות. הוא הדגיש את החשיבות של הכשרות הצופים בגילוול ואף בחר להשתמש במקום בשם האצולה שקיבל: "הברון הראשון באדן-פאוול של גילוול" ב־1929 כאשר הוענק לו תואר ברון על ידי המלך.[4]
מקור סמל הגרזן ובול העץ
עריכה
את סמל הגרזן ובול העץ הגה ראש המחנה הראשון, פרנסיס גדני, בראשית שנות העשרים כדי להבדיל בין פארק גילוול לבין מפקדת הצופים. גידני רצה לחבר את פארק גילוול עם הטבע והעמלנות הצופית ולהתרחק ממשרדי המטה העסקי או המנהלי. צופים שנכחו בקורסי תג היער המקוריים ראו באופן קבוע להבי גרזן המסווים לבטיחות כשהם קבורים בבול עץ. גידני, כשראה זאת, בחר בגרזן ובול העץ כטוטם של פארק גילוול. [5] הלוגו הזה היה קשור מאוד להכשרות קורס תג היער והוא עדיין משמש בכל העולם בתעודות, דגלים ופריטים אחרים הקשורים לתוכנית.
סמל הגרזן ובול העץ קשור לפיאודליזם לאחר הפלישה והכיבוש של אנגליה על ידי ויליאם הכובש. באותה תקופה, רכוש, כולל יערות, היו בבעלותם של הברונים והאבירים. נאסר על צמיתים, שנקשרים לארץ בצורה של עבדות, לחתוך עצים ביער, ורק התירו לאסוף עצים כרותים. [6] צמית שנשא גרזן ביער אצולה הדגים כי הרוויח את הזכות בשירות. באופן סמלי, יש להגדיר את גרגר ידית הגרזן "להיות מרובע בעין הראש." ראש הפלדה חייב להיות בעל חיסום תקין ולהישאר חד. כדי להיות מועיל בידי פועל מיומן, גרזן צריך גם להיות מאוזן היטב, אחרת הידית עלולה להישבר ותסכן את המשתמש בה. הגרזן ייצג עובדים מיומנים שהוכיחו את עצמם באמצעות שירות. לבסוף, הגרזן בעץ מזכיר לאלה שהשלימו את קורס תג היער שהם התחייבו להיות דוגמה לשירות ועבודה קשה. [7]
תקופת המלחמה והמשך הפיתוח
עריכה
האחוזה הופקעה על ידי משרד המלחמה בין השנים 1940 - 1945 כמרכז פיקוד, הכשרה וחימוש מקומי.[8] מעט נותר באחוזה ממלחמת העולם השנייה, למעט הבור שנוצר על ידי פצצה שהוטלה על ידי הלופטוואפה. הוא הורחב ומשמש כיום לשחייה וקאנו.
לאחר רכישת האתר המקורי בשנת 1919, רכישת גילוולברי והקרקעות הסמוכות אליו בשנת 1945 הייתה ככל הנראה החשובה הבאה בתולדות הצופים של גילוול, מכיוון שהיא איפשרה לאיגוד הצופים לסגור את הכביש המקורי ולנצל באופן מלא את שדה Branchet.[9] הוא שימש במקור לאירועים קטנים וכנסים, אך משמש כיום ללינה של הצוות. משרד החינוך הבריטי סייע ברכישה.[1]
חוות גילוול מתוארכת, ככל הנראה, לתקופת ראשית המאה ה -18, ועובדה זו הופכת אותה לבניין המקורי העתיק ביותר בפארק גילוול. החווה מורכבת משני מבנים שחוברו זה לזה. יש בחווה ראש באר לבנה המכונה Gil Well .[1] שדה הסמוך לגבולות פארק גילוול, המכונה Bill Oddie Field, מאפשר לראות נוף מרהיב של קו הרקיע של לונדון מעל פול היל, צ'ינגפורד. השדה נקרא כך לאחר שעובדי עמותת הצופים זיהו את האורניתולוג ביל אדי מקליט תוכנית טלוויזיה בנושא מעגלי עופות דורסים על השדה בשנת 2006.
לאחר המלחמה קנה ארגון הצופים קרקעות סמוכות כדי להגדיל את האחוזה ולהגן עליה מפני התקרבות מהירה להתפתחויות חדשות. אזורים אלה נקראים השדה המהיר, השדה החדש ושדה הילי. רכישה נוספת ותרומה מדרום אפריקה בראשית שנות החמישים הביאו את האחוזה לגודלה הנוכחי.[1] אז החל עידן של הרחבת מתקני קמפינג לצופים שנמשך עד תחילת שנות השישים. מתקני הכשרה ושינה נוספו בראשית שנות השבעים.
במהלך שנות השבעים הוקמו שני מתקנים מרכזיים ופופולריים: Dorothy Hughes Pack Holiday Centre לצופים הצעירים והמרכז הבינלאומי Colquhoun להכשרת צופים, שנקרא במקור היכל הידידות הבינלאומי. בשנות השמונים נעשה שיפוץ נרחב של הבית הלבן. באפריל 2001, עמותת הצופים העבירה את מחלקת ההדרכה שלה מלונדון לפארק גילוול, שם שכנו כבר אנשי ההדרכה. שיפוצים נרחבים בוצעו בבית הלבן ובבניינים אחרים.[1][10] עם תקציב של 20 מיליון ליש"ט ותרומות אינדיבידואליות עד 500,000 ליש"ט, שופרו מאז שיפורים לתוכניות ולמתקנים לקראת ג'מבורי הצופים העולמי ה-21 ב־2007, שהיה חגיגות מאה שנה לתנועת הצופים, אשר התארחו בפארק Hylands הסמוך, צ'למספורד, אסקס עם פעילויות קשורות שהתקיימו גם בפארק גילוול.[11][12][13] פארק גילוול מספק לאיגוד הצופים למעלה מ -1,000,000 ליש"ט בשנה באמצעות הכנסות מכנסים, אירוח ומכירת חומרים.
הכשרת מדריכים
עריכהבעוד שמתקיימים קורסים שונים להכשרת מדריכים בפארק גילוול, הבולט שבהם הוא תג היער. פרנסיס גידני, ראש המחנה הראשון, ערך את מסלול תג היער הראשון בפארק גילוול 8–19 בספטמבר 1919. פארק גילוול הפך לבית הכשרה של מדריכים בתנועת הצופים .[14] מדריכים מכל רחבי העולם מקבלים חברות אוטומטית בקבוצת הצופים הראשונה של פארק גילוול (Gilwell Troop 1) לאחר סיום קורס תג היער. מדריכים אלה נקראים Wood Badgers או גילוויליאנים. כל מקום בו נפגשים בוגרי תג היער נקרא שדה גילוול. קבוצת הצופים הראשונה של פארק גילוול נפגשת בכל סוף שבוע ראשון של ספטמבר בפארק גילוול למפגש מחזור של בוגרי תג היער.[1]
מגרש ההכשרות, בסמוך לבית הלבן, הוא המתחם הקדוש של פארק גילוול, מכיוון שזהו ביתו העולמי של תג היער, קורס ההדרכה הבכיר של תנועת הצופים. עץ אלון גדול, אלון גילוול, מפריד את מגרש ההכשרות מהפרדס.[1]
ראשי מחנות ועובדים אחרים
עריכהסרן פרנסיס "סקיפר" גידני הפך לראש המחנה הראשון במאי 1919 ושירת עד 1923. הוא ארגן את ההכשרות הראשונות של תג היער ותרם להקמת פארק גילוול כמרכז האימונים של הצופים. בקתת גידני נבנתה ונקראה לכבודו בשנת 1929 לשמש כמרכז הכשרות.[1][4] ראש המחנה השני היה ג'ון סקינר וילסון, ששירת משנת 1923 עד 1939. וילסון היה אלוף-משנה במשטרת הודו הבריטית כאשר הפך למדריך בצופים בשנת 1917. בשנת 1921 הוא נסע לפארק גילוול ללמוד הכשרת מנהיגות, מה שהביא לפרישתו מהמשטרה ההודית בשנת 1922 כדי לעבוד בתנועת הצופים במשרה מלאה. הוא זכה באות זאב הארד בשנת 1937, האות היחיד של ארגון הצופים העולמי.[15][16]
R. F. "ג'ון" תורמן היה מדריך צופים בריטי שכיהן כראש המחנה משנת 1943 עד 1969 וזכה באות זאב הארד בשנת 1959. הוא היה תומך נלהב של הכשרות הצופים וכתב ספרים בנושא שתורגמו לשפות אחרות. אנדרטת תורמן עומדת בסמוך לדיר החזירים.[1][17] תורמן הוחלף על ידי ג'ון חוסקין "כמנהל הכשרות המדריכים". [18]
דון פוטר (1902–2004) היה פסל ומגלף בעץ אנגלי, שהיה איש צוות לכל החיים בפארק גילוול, כיהן כבעל המלאכה של גילוול.[19] פוטר יצר גילופי עץ בפארק גילוול, כולל השער של ג'ים גרין, בקתת גידני, שערי הנמר, וטוטמים שגילף בג'מבורי העולמי בשנת 1929.[20]
Scout Adventures Gilwell Park
עריכהמאז 2016 מרכז הפעילות בפארק גילוול מנוהל על ידי Scout Adventures Gilwell Park, לאחר מיתוג מחדש של מרכזי הצופים בפריסה ארצית. המרכז מציע מגוון גדול של פעילויות הרפתקאות חיצוניות ופנימיות, כמו גם אירוח וקמפינג, לקבוצות צופים ומדריכים, בתי ספר וארגוני נוער אחרים.
פעילויות
עריכההפעילויות שמספק ארגון Scout Adventures Gilwell Park כוללות פעילויות שונות של פארק חבלים, טיפוס מצוקים, נדנדת 3G, חץ וקשת, ירי רובה, קיאקים ובניית רפסודות . [21] כל פעילות באתר נמשכת 90 דקות, כאשר לרוב הפעילויות מגבלת המשתתפים היא 12. פעילויות אלה מנוהלות בעיקר על ידי צוות מתנדבים בינלאומי.
שטחי מחנה
עריכהפארק גילוול מספק הזדמנויות לקמפינג החל מקבוצות קטנות, עד קבוצות העולות על 2,500 איש. זה כולל כל סוגי המחנאות מרמת היחידה ועד אירוח אירועים בינלאומיים.
Essex Chase הוא שדה גדול ופתוח הממוקם מול כיכר המחנה. זהו תחום פופולרי, בשל קרבתו לגוש השירותים של ריקי, מעגלי המדורה הראשיים, כיכר המחנה ודלפק הקבלה של Scout Adventures Gilwell Park.
Woodlands Field הוא שדה גדול שיכול להכיל עד 200 חניכים בקצה הצפוני של הפארק.
Branchet Field הוא האתר הגדול ביותר ויכול להכיל עד 1,200 חניכים. השדה הוא שטוח ופתוח, ובמרכזו גוש השירותים של מקלארן. בקצה הצפוני של השדה יש גם חיבורי חשמל לטנדרים וקראוונים.
Mallinson Field הוא אזור קטן, מיוער ומבודד המותאם לקבוצות קטנות.
The Paddock הוא שדה קמפינג קטן יותר, המחובר ישירות למרכז הנופש של דורותי יוז (Dorothy Hughes Pack Holiday Centre). השדה מאכלס את גוש השירותים של מינסון ומכיל עד 30 חניכים.
Ferryman Field הוא שדה מפוצל הממוקם מצפון לאתר, מתאים לקמפינג 'חזרה לבסיס' בגלל אופיו המיוער והמרחק מהמתקנים.[22]
לינה
עריכהמרכז נופש של דורותי יוז
עריכהThe Dorothy Hughes Pack Holiday Centre נבנה בשנת 1970 על ידי התאמת בולי עץ שלובים זה מזה מנורווגיה, ללא מסמרים המשמשים לבניית המסגרת המקורית.[1] דורותי יוז הייתה מנהיגת צופי ה- Cubs (הצופים הצעירים) ממזרח לונדון שביקשה לראות מתקן המיועד לאירוח חניכים צעירים במיוחד.
המרכז יכול להכיל 40 אנשים, בעיקר בחדרים בסגנון מעונות עם חדרים קטנים יותר המיועדים לשימוש על ידי מדריכי הקבוצות. ישנם שני חדרי שירותים ומקלחת בתוך הבניין. הבניין מחומם באופן מרכזי וכולל אינטרנט אלחוטי. הבניין מחומם באופן מרכזי עם אולם ראשי ומטבח גדול.[23]
Branchet Lodge
עריכהBranchet Lodge, על שם השדה עליו הוא ממוקם, נפתח ב־23 במאי 2003 כדי להחליף בקתות ניידות ישנות. Branchet Lodge הוא מבנה בן קומה אחת עם הסקה מרכזית ומכיל עד 56 אנשים בשני אגפים נפרדים עם מטבח משותף ואולם ראשי. לכל אגף מתקני שירותים ומקלחת משלו. ישנם ארבעה חדרים יחידים למדריכים, שני חדרים נגישים המיועדים לשני אנשים כל אחד, ושישה חדרים המיועדים לשמונה אנשים כל אחד.[23] הוא בנוי מאבן, עץ, נחושת וגג דשא. הבניין מחומם במרכז, כולל מתקני כביסה וכולל אינטרנט אלחוטי.
Jack Petchey Lodge
עריכהJack Petchey Lodge נפתח בספטמבר 2008, ממוקם בסמוך ל-Branchet Lodge.. ישנם חמישה חדרי יחיד למדריכים, עשרה חדרים לארבעה אנשים כל אחד ושני חדרים מונגשים לשני אנשים כל אחד. כל החדרים צמודים עם שירותים משותפים באולם הראשי.[23] הבניין מחומם באופן מרכזי, וכולל תצוגה חופשית ואינטרנט אלחוטי. יש מטבח משותף גדול כמו גם מתקני כביסה.
Peter Harrison Lodge
עריכהPeter Harrison Lodge נבנה בשנת 2009 והוא בניין האירוח החדש ביותר בפארק גילוול.[24][25] הוא דומה מאוד ל Jack Petchey Lodge, ונמצא מול Branchet Lodge. בבניין יכולים ללון 50 אנשים.
Patrol Cabins
עריכהבקתות עץ בקצה שדה וודלנד, בכל בקתה יכולים ללון שמונה אנשים במיטות קומתיים. הבישול מתקיים במקלט נפרד או ניתן להשתמש באש פתוחה.
אירועים מיוחדים
עריכהבכל שנה פארק גילוול מקיים מספר אירועים מיוחדים קבועים והם חלק מאירועי הצופים השנתיים הגדולים ביותר בבריטניה.
- Wintercamp - מתקיים בתחילת ינואר ופתוח לצופים בגילאי 11–18.
- Fundays - מתקיימים ביוני ומיועדים לחניכי צופים צעירים יותר.
- Gilwell 24 - מתקיים ביולי ופתוח לטווח הגילאים 14–18.
- Reunion - אירוע המיועד לכל בוגרי תנועת הצופים בתחילת ספטמבר.
- Scarefest - אירוע המיועד לצופים מעל גיל 11. נערך בסוף אוקטובר
מתנדבים בינלאומיים
עריכהבכל שנה מגייסים ל Scout Adventures עד 120 מתנדבים ממעל 30 מדינות שיסייעו בהפעלת הפעילויות. [26] לפעילויות בפארק גילוול יש בין 20 - 50 מתנדבים, תלוי בעונה. מתנדבים אלה שוהים בפארק למשך זמן מקסימלי של שנה, והם מקבלים לינה בתמורה לעבודתם. מתנדבים אלה מקבלים הכשרות על מנת לבצע הפעלות פעילות לאורחים, לבצע עבודות תחזוקה ושיפור באתר ומתן שירות לקוחות.
בניין מגורים חדש נפתח בשנת 2016 על מנת לאכלס מספר הולך וגדל של מתנדבים. בניית האכסניה הבינלאומית להתנדבות עלתה 1.2 מיליון ליש"ט, כשהמימון שלה נבע בעיקר מקרן Jack Petchey Foundation, אך גם מכמה תורמים פרטיים בודדים עם עניין רב בצופים. הבניין הוא בעיקר עץ ממוסגר עם חלל חברתי גדול שנבנה באמצעות קורות עץ וכולל אזור שינה בן שתי קומות. המבנה מספק 26 חדרי שינה זוגיים וחדר שינה מונגש, כולם עם מתקנים צמודים. המרחבים החברתיים בקומה אחת כוללים חדר ייבוש וחדר מגפיים, חדר כביסה, מטבח פתוח, פינת אוכל וטרקלין, חדר שקט וחדר קולנוע. המבקרים מורשים להיכנס למבנה בגלל התנאים שנקבעו על ידי התורמים. [27]
מרכז הכשרות ואירועים
עריכהפארק גילוול יכול לארח כנסים בפנים ובחוץ, הכשרות ואירועים מיוחדים לעסקים ולפרטיים. במהלך חודשי הקיץ, פארק גילוול הוא מקום פופולרי לחתונות. מרכז ההכשרות והאירועים מפעיל גם את המלון בפארק גילוול שנמצא בתוך הבית הלבן.
מרכז הכשרות והאירועים משתמש בעיקר בבית הלבן ובמרכז הבינלאומי Colquhoun, בשניהם מגוון חללים גמישים עם ציוד טכני וטכנולוגיות ועידה אחרות. חתונות, מסיבות ופונקציות אחרות נערכות גם במרכז הברבורים, אולם בסגנון בקתת עץ שנבנה בשנת 1966 כדי להחליף בניין קדום יותר, ובקתת גידני שנבנתה בשנת 1929.
הבית הלבן
עריכה
הבית הלבן וקודמיו מייצגים למעלה מ־500 שנה מההיסטוריה של גילוול.[1] זה הפך למטה איגוד הצופים ב־27 באפריל 2001, אם כי בית באדן-פאוול (המטה לשעבר) עדיין פעיל עבור כמה מחלקות של ארגון הצופים.[10]
הבית הלבן משמש כיום כמלון ויש בו מספר חדרי ישיבות בקומת הקרקע, לאחר שיפוצים נרחבים בשנות התשעים.[1] המלון כולל 41 חדרי שינה (35 שירותים צמודים) ברחבי הבית הלבן והרחבה המודרנית שלו. הבית הלבן מאכלס גם בר בחדר הקבוצות, ומסעדה בסגנון קנטינה.
המרכז הבינלאומי קולקון
עריכההמרכז הבינלאומי קולקון (CIC) הוקם בשנת 1971 כמרכז הכשרה למדריכי הצופים, ושופץ בהרחבה בשנת 1995. בבניין אולם ראשי (היכל הידידות הבינלאומי) שיכול להכיל עד 250 איש, 2 סוויטות הדרכה קטנות יותר וחמישה חדרי סמינר.[28] האולם הראשי משמש באופן קבוע לחתונות גדולות יותר, ארוחות ערב ומסיבות; עם חדרי הסמינרים וסוויטות ההדרכה המשמשות לכנסים ומפגשים. ה- CIC מכיל גם בר שני המשמש במהלך חלק מהאירועים.
אטרקציות
עריכה
בפארק גילוול יש הרבה אטרקציות, בעיקר צופיות בטבע, שהמבקרים יכולים לראות. זה כולל חנות מזכרות, הפרובידורה, שצורתה והמלאי שלה השתנו במידה ניכרת במהלך עשרות שנות פעילותה. מוזיאון פארק גילוול נסגר בשנת 2015 בגלל תנאיו הבלתי ראויים להכיל יצירות היסטוריות.
מבנים חשובים
עריכההבית הלבן קשור ל־The Barn (במקור: האורוות), בניין לבנים אדומות שנבנה בשנת 1926. הקשת במרכז הבניין הייתה במקור מעבר פתוח. כיום הוא ממוקם באזור קבלת הפנים של מרכז ההכשרות והאירועים. הקומה הראשונה בבניין שימשה כחדרי הדרכה למדריכי הצופים הצעירים. השעון בחזית הבניין היה מתנה של ראש צופי יפן לשעבר, הרוזן סנו, שנכח בקורס הכשרה מוקדם בפארק גילוול.[1] שבשבת מזג האוויר שעל הגג מתארת את דיק טרפין, שלפי השמועות היה גר במקום.
בסמוך לכניסה לאחוזה, בית הלודג' נבנה בשנת 1934 כביתו של ראש המחנה (בהמשך הוחלף על ידי מנהל התוכניות והפיתוח).[1] הבניין משמש כיום לאירוח צוות ארגון הצופים ומארח ישיבות פנימיות.
חוות גילוול היא הבניין העתיק ביותר באתר שעדיין עומד בשנות האלפיים. הבניין התחיל כשני קוטג'ים נפרדים.[1] בשטח הבניין נמצאת הבאר האחרונה שנותרה באתר, המכונה Gil Well. החווה שופצה מהאתר המוזנח שלה, ונפתחה בשנת 2015 כמשרדיה וקבלת הפנים של Scout Adventures Gilwell Park. בסמוך, שער הנמר מסמן את הכניסה המקורית לפארק גילוול, ונחצבו על ידי האומן דון פוטר בשנת 1928.
The Lid, שמקורו במקור מגג ללא קירות, היה מקלט מזג אוויר רטוב שנבנה בשנת 1967.[1] בשנת 2009 שופץ הבניין והוא מורכב כעת מאולם פעילויות גדול, שתי כיתות, שטח צוותים וחדר מחסן גדול נוסף [29] אולם הפעילות מאכלס את כל הפעילויות המקורות באתר, כולל מטווח חץ וקשת וקירות טיפוס. מול ה- Lid נמצא פסל טאיט מקנזי, שהוענק במתנה על ידי תנועת הצופים בארצות הברית בשנת 1966.
ה- Barnacle הוקם בשנת 1950 כמרכז עזרה ראשונה, שהפך במהרה לבית חולים קטן המנוהל בהתנדבות למבקרים ולקהילה המקומית. יש בו מחלקה בת שש מיטות, חדר בידוד, ניתוחי שיניים, חדר רנטגן ותיאטרון ניתוח.[1] בסוף שנות השמונים הבניין הפך למקום לינה למתנדבים, עד שהוא הופעל בשנת 2016 עם פתיחת האכסניה הבינלאומית להתנדבות. הבניין עומד כעת ריק ומחכה לעתיד לא ברור.
דיר החזירים, סככת גננים קטנה הממוקם על הבוסתן, השתמר כאתר הקמפינג הראשון בפארק גילוול. הקבוצה הראשונה של צופי השכבה הבוגרת שהגיעה להכין את האתר כשנרכש בשנת 1919 ישנה כאן כשמזג האוויר התברר כבלתי מתאים לאוהליהם.[1]
בנייני אמונה
עריכה
באתר קיימים חמישה בתי פולחן לצופים ולמבקרים אחרים, כולל סלה בודהיסטית, בית כנסת יהודי ומסגד אסלאמי. הסלה הבודהיסטית נתרמה לפארק גילוול בשנת 1967 על ידי צופי הבנים של תאילנד. הבודהא שנמצא בפנים היה מתנה של ממשלת תאילנד והוא בן למעלה מ 1000 שנה. שגרירי תאילנד בבריטניה מבקרים לעיתים קרובות בסלה, מכיוון שאחריותם לדאוג לה.[1]
הבית הלבן, במקור משנת 1750, ממוסגר עץ והוארך בשנת 1830 ושוב בשנות השישים. החלק החיצוני מכוסה בשיפוחים תלויים, מה שגרם נזק רב למסגרת המקורית שהצריכה תיקונים נרחבים בשנת 1994. ארובות 1797 מכוונות בצורתן, כדי להפסיק קינון ציפורים ולשאוב עשן מהאש. הדשא מול הבניין היה מעגל הפנייה המקורי של הבית, כאשר הדרך הייתה בעבר דרך מצ'ינגפורד למנזר וות'אם.[1]
כיכר המחנה
עריכהבכיכר המחנה היו מבנים מגוונים עם שימושים רבים במהלך השנים, ביניהם משרד השומר (שנהרס לאחרונה), מוזיאון (כרגע ריק), מטווח חץ וקשת (חנות הצופים לשעבר - כבר לא בשימוש), מגורים להתנדבות (נהרס ב־2017), חנות, בר משקאות קלים, מקום צוות ובלוק שירותים. במרכז הכיכר נמצא מגדל השעון, המכונה ביג מק על שם שומר המחנה אלפרד מקינטוש.[1]
מאחורי כיכר המחנה, נוצר חור פצצה כאשר הוטלה פצצה באתר במהלך מלחמת העולם השנייה, ויצרה מכתש קטן. חור הפצצה הוארך מספר פעמים, ומשמש כיום לקאייקים, לבניית רפסודות ופעילויות טבילה בבריכות.
אטרקציות נוספות
עריכה
ישנם שני מעגלי מדורה המשמשים רבות בעונת השיא של הקמפינג. במעגל המדורה הגדול יש שער מאורי שהוצג על ידי תנועת הצופים של ניו זילנד בשנת 1951.
The Lime Walk, שהוקם על ידי בעלת האחוזה הקודמת מרגרט צ'ינרי, מקיף את שטח ההכשרה שהיה אזור הדשא הראשי המקורי של הבית הלבן.[1] מעטים מעצי הליים שורדים עד היום. בדרך זו יושב שער ג'ים גרין, מחווה משנת 1930 לג'ים גרין, עורך מגזין הצופים.
הדשא של באפלו נקרא כך בגלל העתק של אות הצופים של אמריקה (BSA) אות באפלו הכסף שהוענק על ידי צופי הבנים של אמריקה בשנת 1926 כאות כבוד ל"צופה הלא ידוע" שעזר לוויליאם ד 'בויס להביא את הצופים לארצות הברית. נמצא שם שלט עם הכיוונים והמרחקים לכל אירועי ג'מבורי הצופים העולמי מפארק גילוול.[1] גדר הדשא של באפלו הוא חלק ממעקה הגשר של לונדון שנבנה מחדש בשנת 1820. הקטעים הועברו לפארק גילוול לאחר שנרכשו במכירה פומבית בשנת 1826.
מגרש ההכשרות נחשב על ידי רבים לאתר הצופיות החשוב ביותר. הוא המקום בו התקיימו הכשרות תג היעד ההיסטוריות ושם ממוקם עץ אלון גילוול. בניגוד לאמונה הרווחת, חרוזי העץ של תג היער לא היו עשויים אלון גילוול מעולם.[1] בשטח ההכשרות הוקמה אנדרטה לזכרו של ראש המחנה, פרנסיס גידני, בשנת 1929. מעבר לבקתת גידני נמצאת אנדרטת תורמן, לזכרו של ראש המחנה ג'ון תורמן.
נגרר הקרוואן, שניתן לסר רוברט באדן-פאוול, יחד עם מכונית רולס-רויס חדשה, במהלך ג'מבורי הצופים העולמי השמיני בשנת 1929 מוצג במהלך חודשי הקיץ. הקראוון זכה לכינוי אקלס. המכונית, שכונתה ג'אם רול, נמכרה לאחר מותו על ידי אוליב באדן-פאוול בשנת 1945.
בפארק גילוול ישנם גם כמה פסלי זיכרון קטנים יותר, ומקומות וחפצים בעלי חשיבות היסטורית או צופית.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 Rogers, Peter (1998). Gilwell Park: A Brief History and Guided Tour. London, England: The Scout Association. pp. 5–46.
- ^ "Gilwell Park Scout Campsite Hike Routes" (PDF). The Scout Association. אורכב מ-המקור (PDF) ב-28 בספטמבר 2006. נבדק ב-12 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Elwart, Steven P. "10 Facts About Gilwell Park". Post 369. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2006. נבדק ב-1 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Thurman, John (1951). The Scout's Book of Gilwell. The Patrol Books. London: The Boy Scouts Association.
- ^ Nelson Block, Keith Larson (באוקטובר–בנובמבר 1994). "Origins of the Wood Badge Axe". אורכב מ-המקור ב-22 בספטמבר 2008. נבדק ב-3 באוגוסט 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ John McGivering (2007). "The King's Task". נבדק ב-3 באוגוסט 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pikes Peak Council, Boy Scouts of America (2007). "Wood Badge History". אורכב מ-המקור ב-14 בינואר 2007. נבדק ב-3 באוגוסט 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rogers, Peter (1970). Gilwell Park and the White House, a Brief History and Guided Tours. ASIN B00OI8OWS6.
- ^ "Look at Gilwell". Look At. Bessacar. 2006. אורכב מ-המקור ב-30 באפריל 2007. נבדק ב-30 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Bevan, John (2001). "Annual Reports and Accounts 2000–2001" (PDF). The Scout Association. אורכב מ-המקור (PDF) ב-21 בספטמבר 2006. נבדק ב-30 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Asplin, John (2002). "Annual Reports and Accounts 2001–2002" (PDF). The Scout Association. אורכב מ-המקור (PDF) ב-21 בספטמבר 2006. נבדק ב-30 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Asplin, John (2003). "Annual Reports and Accounts 2002–2003" (PDF). The Scout Association. אורכב מ-המקור (PDF) ב-21 בספטמבר 2006. נבדק ב-30 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Asplin, John (2005). "Annual Reports and Accounts 2004–2005" (PDF). The Scout Association. אורכב מ-המקור (PDF) ב-21 בספטמבר 2006. נבדק ב-30 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Wood Badge Homepage". Pinetree Web. אורכב מ-המקור ב-3 באוגוסט 2006. נבדק ב-1 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Departures: John S. Wilson". Pine Tree Web. אורכב מ-המקור ב-7 בספטמבר 2006. נבדק ב-30 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Green Bar Bill Hillcourt's Impact on Wood Badge". Wood Badge.org. אורכב מ-המקור ב-22 באוגוסט 2006. נבדק ב-30 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Origins of the Wood Badge" (PDF). The Scout Association. נבדק ב-30 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "De Gilwell au MacLaren" (בצרפתית). Guides et Scouts d'Europe. אורכב מ-המקור ב-16 באוקטובר 2005. נבדק ב-10 בספטמבר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Don Potter's 100th Birthday" (PDF). The Bryanston Newsletter. 2002. אורכב מ-המקור (PDF) ב-1 בספטמבר 2006. נבדק ב-30 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Light, Vivienne (2002). Don Potter: an inspiring century. Brook, New Forest, Hampshire: Canterton Books. ISBN 0-9541627-1-4.
- ^ "Activities | Scouts". www.scoutadventures.org.uk. נבדק ב-20 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Gilwell Park Activities Centre". The Scout Association. 2005. אורכב מ-המקור ב-13 באוגוסט 2006. נבדק ב-1 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Gilwell Park facilities | Scouts". www.scoutadventures.org.uk. נבדק ב-20 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "New Accommodation Lodge at Gilwell Park". The Scout Association. 2003. אורכב מ-המקור ב-20 באוקטובר 2007. נבדק ב-30 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Branchet Lodge (floorplan)" (PDF). The Scout Association. 2003. אורכב מ-המקור (PDF) ב-21 בספטמבר 2006. נבדק ב-30 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Scouts – Scout Adventurer, Scout Adventures". Scouts. נבדק ב-20 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Bear Grylls helicoptered in to open Scouts International Volunteer Lodge funded by the Jack Petchey Foundation" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 באוקטובר 2017. נבדק ב-20 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Gilwell Park Conference Centre". The Scout Association. אורכב מ-המקור ב-28 בספטמבר 2006. נבדק ב-12 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Lid Gilwell Park | Beardwell". www.beardwell.com. נבדק ב-20 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל)