פחד גבהים

פחד גבהים (על פי האקדמיה ללשון העברית: בַּעַת גבהים; בלועזית: Acrophobia, אקרופוביה) הוא פחד קיצוני או פוביה של גבהים, במיוחד כאשר אדם נמצא במקום לא גבוה במיוחד. פחד גבהים שייך לקטגוריה של פוביות ספציפיות, הנקראות אי נוחות בחלל ובתנועה, שמשתפות גם גורמים דומים וגם אפשרויות לטיפול.

פחד גבהים

רוב האנשים חווים פחד טבעי או חשש לנפילה כשהם נחשפים לגבהים. מצד שני, ישנם אנשים שיש להם חשש קטן או חוסר פחד מחשיפה לגובה. אנשים בעלי חוסר פחד לגבהים הם בעלי יתרון עבור טיולים או טיפוסים בשטח הררי וגם בעבודות מסוימות. למשל, עבודות תחזוקה בעמודי חשמל גבוהים, טורבינות רוח וכדומה.

אנשים עם פחד גבהים יכולים לחוות התקף פאניקה במקומות גבוהים. לכ-2-5% מכלל האוכלוסייה העולמית יש פחד גבהים, ומספר הנשים הוא כפליים ממספר הגברים. מונחים מיוונית ἄκρον, ákron, מתכוונים ל"פסגה, שיא, קצה" ואילו φόβος, phóbos, מתכוונים ל"פחד".

גורמים

באופן מסורתי, פחד גבהים התייחס, כמו פוביות אחרות, להתניה או לחוויה טראומטית. מחקרים חדשים הטילו ספק בהסבר זה; חשש לנפילה, יחד עם חשש מרעשים חזקים, הוא אחד החששות הנפוצים ביותר או "לא אסוציאטיביים". התאוריה החדשה יותר מראה כי פחד גבהים הוא עיבוד שהתפתח בעולם שבו נפילות מהוות סכנה משמעותית. מידת הפחד משתנה והמונח "פוביה" שמור לאלו שבשיאו של הקצה. חוקרים טענו שחשש לגבהים הוא אינסטינקט שנמצא אצל יונקים רבים, כולל חיות בית ובני אדם. ניסויים באמצעות צוקים חזותיים הראו תינוקות ופעוטות אנושיים, כמו גם בעלי חיים אחרים בגילאים שונים, מסרבים להתעלות על רצפת זכוכית עם נוף של כמה מטרים של שטח נופל לכאורה מתחתיהם. פחד גבהים קיצוני יכול להפריע לפעילויות של חיי היומיום, כגון עמידה על סולם או כיסא, או אפילו עלייה במעלה מדרגות.

גורם אפשרי נוסף הוא חוסר תפקוד בשמירה על האיזון. במקרה זה החרדה היא חלק משני בפחד. מערכת האיזון האנושי משלבת פרופורוצפטיבית, שיווי המשקל ורמזים חזותיים בקרבת מקום מחשבים את המיקום ואת התנועה. כשהגובה עולה, רמזים חזותיים לנסיגה והאיזון יורדים אפילו אצל אנשים רגילים. עם זאת, רוב האנשים מגיבים על ידי הסתמכות על ענפים שנותנים ביטחון למערכת שיווי המשקל.

פחד גבהים, לעומת זאת, ממשיך להסתמך על אותות חזותיים אם בגלל תפקוד שיווי משקל לקוי או אסטרטגיה שגויה. תנועה בגובה דורשת עיבוד חזותי יותר נורמלי. הקליפה החזותית הופכת לעומס יתר וכתוצאה מכך בלבול. כמה תומכי ההשקפה האלטרנטיבית מזהירים כי ייתכן שלא מומלץ לעודד אנשים הפוחדים מהגובה לחשוף את עצמם לגובה מבלי לפתור תחילה את הנושאים המשפיעים על שיווי המשקל. המחקר נערך במספר מרפאות.

אבחנה

בלבול עם סחרחורת

"ורטיגו" משמש לעיתים קרובות (בצורה שגויה) לתיאור פחד מגבהים, אך זה יותר נכון כשבתחושת ספינינג המתרחשת כאשר בפועל אחד לא מסתובב. זה יכול להיות מופעל על ידי מבט למטה ממקום גבוה, על ידי מבט ישר למעלה במקום גבוה או אובייקט גבוה, או אפילו על ידי צפייה במשהו (לדוגמה: מכונית או ציפור) שעובר במהירות גבוהה, אך זה לא מתאר סחרחורת בלבד. סחרחורת אמיתית יכולה להיות מופעלת על ידי כמעט כל סוג של תנועה (למשל, עמידה, ישיבה, הליכה) או שינוי בפרספקטיבה חזותית (למשל, הליכה למעלה או למטה במדרגות, צפייה מחלון של מכונית או רכבת נוסעות). "גובה ורטיגו" נקרא כאשר תחושה של סחרחורות מופעלת על ידי גבהים.

טיפול

היו מספר מחקרים בשימוש בטיפול במציאות מדומה לפחד גבהים.

סוגים שונים של תרופות משמשים לטיפול בפוביות כמו פחד מגבהים, כולל תרופות נוגדות חרדה מסורתיות כגון בנזודיאזפינים ואפשרויות חדשות יותר כמו תרופות נוגדות דיכאון וחוסמי בטא.

פרוגנוזה

כמה טיפולים להורדת רמת הרגישות מייצרים שיפורים לטווח הקצר של הסימפטומים. הצלחה בטיפול לטווח ארוך הייתה קשה להגדרה.

אפידמיולוגיה

צורה קשורה, קלה יותר של פחד מופעלות חזותית או חרדה הנקראת אי סבילות גובה חזותי. עד שליש מהאנשים עשויים לחוות רמה מסוימת של חוסר סובלנות בגובה חזותי.

חברה ותרבות

בסרטו של אלפרד היצ'קוק "ורטיגו", ג'ון "סקוטי" פרגוסון, המגולם בידי ג'יימס סטיוארט, נאלץ להתפטר מעבודתו במשטרה לאחר תקרית שגורמת לו לפתח אקרופוביה וסחרחורת. המילה "סחרחורת" מוזכרת בסרט רק פעם אחת, בעוד שהמושג "אקרופוביה" מוזכר מספר פעמים. בשלב מוקדם של הסרט, פרגוסון מתעלף תוך טיפוס על סולם. ישנן הפניות רבות ברחבי הסרט מחשש לגבהים נופלים.

בסדרת הספרים "פרסי ג'קסון והאולימפיים" של הסופר ריק ריירדן, לתאליה, בתו של זאוס אל השמיים, יש פחד גבהים.