פרספוליס (סרט)

פרספוליס
Persepolis
	כרזת הסרט
מבוסס על	פרספוליס
בימוי	מרג'אן סטראפי ווינסנט פארונו
הופק בידי	קתלין קנדי
תסריט	מרג'אן סטראפי ווינסנט פארונו
עריכה	Stéphane Roche
שחקנים ראשיים	קתרין דנב; קיארה מסטרויאני; דניאל דארייה; סימון אבקריין
מדבבים	קיארה מסטרויאני (מרג'אן סטראפי); Gabrielle Lopes Benites; פרנסואה ג'רוזם; דניאל דארייה; קתרין דנב; סימון אבקריאן; טילי מנדלברוט
מוזיקה	אוליבייה ברנה
מדינה	צרפת
חברת הפקה	Sony Pictures Classics, France 3 Cinéma, Diaphana Distribution, 2.4.7. Films, חברת קנדי/מרשל, Franche Connection Animations
חברה מפיצה	Sony Pictures Classics
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	23 במאי 2007
משך הקרנה	95 דקות
שפת הסרט	צרפתית
סוגה	סרט ביוגרפי, סרט דרמה, דרמה קומית, סיפור התבגרות
מקום התרחשות	איראן, אוסטריה
תקופת התרחשות	שנות ה-80 של המאה ה-20, המהפכה האיראנית
תקציב	7,300,000$
הכנסות באתר מוג'ו	persepolis
	אתר רשמי
	דף הסרט ב־IMDb

פרספוליס (Persepolis) הוא סרט אנימציה בבימוים של מרג'אן סטראפי ווינסנט פארונו(אנ'). הסרט מבוסס על סדרת הרומנים הגרפיים האוטוביוגרפיים "פרספוליס", פרי עטה של מרג'אן סטראפי, העוקבים אחר ילדותה ונעוריה של מרג'אן בצל המהפכה האיראנית, על רקע מלחמת איראן–עיראק.

הסרט יצא לאקרנים לראשונה בצרפת ב-23 במאי 2007, הסרט המתורגם לאנגלית הוקרן לראשונה בארצות הברית ב-25 בדצמבר 2007.

עלילה

מרג'י בת העשר, מתגוררת בטהראן עם הוריה החילונים בעלי השקפות עולם סוציאליסטיות ופמיניסטיות השייכים לשכבת משכילים בני המעמד הבינוני. הוריה התנגדו למשטרו של השאה בו ראו דיקטטורה ואמה אף יצאה להפגין בהפגנות בתקווה לכינון משטר דמוקרטי באיראן.

משטר השאה אמנם הופל, אך במקומו עלה לשלטון האייתולה רוחאללה ח'ומייני אשר שינה קיצונית את החוקה במדינה. ח'ומייני פגע משמעותית במעמד האישה בחברה, קבע את השריעה כדין העליון במדינה ולמעשה כפה את האסלאם על כל אזרחי איראן, מוסלמים ולא מוסלמים.

מרג'י שעד גיל 10 גדלה תחת משטרו החילוני והפרו-מערבי של השאה, מתקשה להסתגל למציאות החדשה. בעקבות החוקים החדשים, נסגר גם בית ספרה הדו לשוני והוחלה הפרדה מגדרית במוסדות ציבוריים במדינה, בהם גם בתי הספר. מרג'י מאזינה למוזיקת פאנק, אשר נחשבת ל"מוזיקה מערבית" ואסורה בחוק וחובבת מסיבות ריקודים, אשר גם הן, כמסיבות מעורבות, אסורות. היא מסרבת לעטות את הרעלה ומתקשה להסתגל לקוד הלבוש החדש. דודה של מרג'י היא מהפכן, והיא הייתה מאוד קשורה אליו. כאשר הוצא להורג, הדבר משפיע עליה מאוד.

בעקבות המצב הקשה במדינה ופרוץ מלחמת איראן–עיראק מחליטים הוריה של מרג'י לשלוח אותה לאוסטריה על-מנת שתבנה את חייה במדינה דמוקרטית. מרג'י מתקשה להסתגל לגלות. היא מכירה חברים, ואחרי זמן מה שבה להסתגר. היא חשה שונה מכל שאר האנשים. היא אף חווה מספר אהבות, שמסתיימות לא טוב. לבסוף היא נופלת למשכב, וכאשר היא מחלימה היא חוזרת לטהראן. שם היא לומדת באוניברסיטה, מכירה חברים נוספים, ואף מתאהבת בבחור. בגלל חוקי המדינה הנוקשים הם נאלצים להנשא מוקדם מהמתוכנן. לאחר כשנה מרג'י מבינה כי אינה אוהבת את בעלה, ומחליטה לעזוב אותו ואת המדינה בפעם השנייה. הסרט מסתיים כשהיא מגיעה לצרפת ולדרכה החדשה.

פרסום

הסרט, בדומה לסדרת הספרים, זכה להצלחה רבה הן באירופה והן בארצות הברית. הסרט הוקרן בישראל במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים וזכה בפרס "ברוח החופש" לזכרו של וים ון ליר המוענק לסרטים העוסקים בחופש הביטוי, חופש הדת וזכויות האזרח. בעת הקרנת הסרט, היה האולם מלא וצופים אף ישבו על הרצפה בעת ההקרנה.^[1]

ממשלת איראן אסרה בתחילה את פרסום והפצת הסרט באיראן, אך לאחר מכן ועדת הצנזורה האיראנית אישרה הקרנות מוגבלות בסינמטקים בטהראן, וקיצצה 6 סצנות מיניות בסרט. הוא נחשב לאחד הסרטים הפופולריים בשוק הפיראטי באיראן. כמו כן, הצליחה שגרירות איראן בתאילנד למנוע את הקרנת הסרט בפסטיבל הסרטים בבנגקוק. לאחר הקרנת הסרט בפסטיבל קאן, אמר יועצו התקשורתי של נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד כי "פרסופליס" והפניית אור הזרקורים אליו בקאן עולים בקנה אחד עם האיסלאמופוביה ומציגים באופן לא מציאותי את "הישגיה המפוארים של המהפכה האסלאמית".