צב דרבוני

מין של צב יבשתי גדול

צב דרבוני[2], צב יבשה סודני או צב יבשה דרבוני (שם מדעי: Centrochelys sulcata) הוא השלישי בגודלו בעולם מבין הצבים אחרי צב גלאפגוס וצב היבשה הענק מהאי אלדברה, הצב הגדול ביותר ביבשת אפריקה, והצב היבשתי הגדול ביותר שאינו חי על אי.[3] ביכולתו להגיע עד לאורך של 125 סנטימטר ועד משקל של 115 ק"ג, אך משקלו הממוצע הוא 26–50 ק"ג.

קריאת טבלת מיוןצב יבשה דרבני
מצב שימור
מצב שימור: בסכנת הכחדהנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
מצב שימור: בסכנת הכחדה
סכנת הכחדה (EN)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
קבוצה: זאורופסידה
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: זוחלים
סדרה: צבים
תת־סדרה: צבים חבויי-צוואר
משפחה: צבים יבשתיים
סוג: Centrochelys
מין: צב יבשה דרבני
שם מדעי
Centrochelys sulcata
מילר, 1779
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
צב אוכל
צב דרבוני בפארק מים בספרד
צבים בספארי ברמת גן

שמו ניתן לו הודות לקשקשים שעל גפיו. צבעו הכללי חום בהיר עד צהבהב עם קווים כלליים בצבע חום כהה בצעירותו של הצב שהופכים לשחורים - אפורים במהלך השנים ובבגרותו. הזכר בדרך כלל קטן מן הנקבה ונבדל ממנה בזנבו הארוך ובשריונו הקעור בחלקו התחתון.

תפוצה

עריכה

צב היבשה הדרבוני חי באזורים מדבריים כמעט בכל יבשת אפריקה מלוב בצפון דרך סודאן, צ'אד וקמרון במרכז היבשת ועד נמיביה ודרום היבשת. מפאת אזורי תפוצתו, נקרא בשמו: "צב יבשה סודני".

המין קוטלג בקטגוריית שימור כפגיע. נצפו ירידות דרסטיות באוכלוסיית המין במאלי, בצ'אד, בניגריה ובאתיופיה. בסנגל נותרו אוכלוסיות מוגבלות בצפון המדינה, אשר נמצאות במגמת ירידה עקב רעיית יתר.

התנהגות

עריכה

צבי יבשה דרבוניים מפגינים התנהגות תוקפנית כלפי בני מינם. התנהגות זאת נצפתה עם בקיעתם. התנגחויות הדדיות וניסיונות להפוך על גבו את היריב, מוכרות בקרב זכרים במין.

הצבים חפרנים מנוסים של מחילות קבועות וארעיות, ומבנה גופם מותאם לכך ביותר. הם נחשבים לחזקים ולפעלתנים בקרב צבי היבשה, בשעות הבוקר המוקדמות ולקראת שקיעת החמה. אך כאשר מזג האוויר חם או קר מידי עבורם הם נסוגים למחילתם ומבלים בהם את שעות היום החמות. התנהגות זו מבטיחה שלא יאבדו נוזלים עקב חשיפה ממושכת לחום השמש המדברית. הצבים נצפו מטיחים בוץ על שריונם כדי לקררו. כאשר הטמפרטורות מגיעות ל-40 מעלות צלזיוס מרייר הצב ומורח את רוקו על גפיו הקדמיות, כדי לקררם.

מזון

עריכה

מזונו צמחי ומגוון והוא אינו בוחל בכל צמח ירק או פרח למאכל. במדבר מגוון הצמחייה אינו רחב ועל כן הסתגל צב היבשה הדרבוני לאכילת כל עשב וירק על מנת להתקיים, כגון קקטוס המספק לו מים ונוזלים, ואף משורשי צמחים שונים המספקים לו מינרלים וחלבונים.

חיזור, רבייה וגידול צאצאים

עריכה

ניתן לזהות כי צב היבשה הדרבוני הגיע לבגרות מינית, כאשר קוטר הלוחיות 30 ס"מ בקירוב או לאחר כ-5 שנים מלידתו. המין שמציג התנהגות תוקפנית תוך מינית רבה, מדגיש התנהגות זו בתקופת הייחום שבין חודש דצמבר לחודש מרץ', כאשר הזכרים מכים זה את זה באמצעות שריונם עד זוב דם.

בעונת הייחום מחפשים הזכרים אחרי הנקבות על מנת להזדווג עמן. קודמת לכך פעולת חיזור אשר בה מקיש הזכר את שריונו אל שריון הנקבה מספר פעמים, תוך כדי שהוא עולה על גבה מאחור ונושף נשיפות קצרות בהטיית ראשו לצדדים ושירבוב לשונו.

לאחר ההזדווגות, גופה של הנקבה מתמלא בביצים, היא מפחיתה בכמות צריכת המזון. היא נהית חסרת מנוחה בשעה שהיא מחפשת אחר מקום בטוח להטיל.

חודשיים לאחר ההזדווגות, בעונת הסתיו, יוצרת הנקבה מספר גומחות עמוקות (14 ס"מ) שכל אחת מהן היא חופרת במשך חמש שעות. לבסוף היא מטילה באחת הגומחות בין 7 ל-15 (מקסימום 30-15) ביצים לבנות אליפטיות, בקצב הטלה של אחת כל 3 דקות, ומכסה אותן בחול היטב על מנת להסתירן מעיני טורפים למיניהם ומן השמש הקופחת. זו היא כמות לא מעטה של ביצים לצב ממשפחת צבי היבשה, אך היות ששיקול הברירה הטבעית גובר, מטילה הנקבה מספר גדול של ביצים שחלקן לא בוקע ורוב הבוקעים אינם מגיעים לבגרות.

לאחר כשלושה עד ארבעה חדשים לערך בוקעים הצבים הצעירים מן הביצים בעזרת שן קיטן הנמצאת מעל לשפה העליונה והנושרת לאחר יציאתם מן המחפורת החוצה. בדרכם החוצה, הם 'אוכלים אדמה' ויש הסוברים כי בעת אכילת אדמה הם מכניסים לגופם יצורים חד תאיים המאפשרים להם עיכול ראשוני קל וכי האדמה סופחת אליה שיירי חלבון ממערכת העיכול של הצבים הצעירים.

במהלך השנה הראשונה לחייהם, פגיעים הצבים מאוד והם נטרפים על ידי טורפים שונים כגון זאבים, נמרים, חתולי מדבר ועוד בעלי חיים מדבריים שונים ואף עופות דורסים מן האוויר.

המין ידוע כמאריך שנים, בטבע נצפו פריטים שגילם הגיע עד 95 שנים. הוא מסוגל ברבייה בשבי, ועושה זאת בהצלחה יתרה.

המין והאדם

עריכה

הצלחת רבייתו בשבי ואריכות ימיו של צב היבשה הדרבוני, הופכים אותו ליעד מועדף בסחר לא חוקי של חיות בר, והוא מוחזק לעיתים כחיית שעשועים.

תרבויות אחדות באפריקה רואות את המין כיישות מגשרת בין האדם לבין האלים. בכפרים הוא מוחזק על ידי ראש השבט כאמצעי תקשורת עם האבות הקדומים של השבט, כך למשל בתרבות הדוגון (Dogon).

בסנגל, מסמלים הצבים פוריות אושר ואריכות ימים. במדינה זו קל לקדם תוכניות שימור שמקדמות את המין.

צב היבשה הדרבוני הוא בעל חיים מוגן בסביבתו הטבעית בכל מדינות תפוצתו, אך עם זאת ידוע כי בישראל הסחר מאושר על ידי רשות הטבע והגנים.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא צב דרבוני בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ צב יבשה דרבני באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ צָב דָּרְבוֹנִי במילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, באתר האקדמיה ללשון העברית
  3. ^ Branch, Bill (2008). Tortoises, Terrapins & Turtles of Africa. South Africa: Struik Publishers. p. 128. ISBN 1-77007-463-5.
  NODES