צינור לבה

צינורות לבה הם תעלות טבעיות שדרכן זורמת לבה מתחת לפני השטח של זרם הלבה, שיוצא מהר הגעש בזמן התפרצות. צינורות לבה יכולים להיות "פעילים" – כלומר יכולים לנקז באופן פעיל לבה מן המקור, או "לא פעילים" – כלומר הלבה חדלה מלזרום דרכם, הסלע התקרר ונשאר ערוץ ארוך, דמוי מערה.

מערת "ולנטינה", קליפורניה. בתמונה זו ניתן לראות את צורת הצינור הקלאסית ואת הסימנים על הקירות שמעידים על מפלסי לבה שונים בעבר.

צינור הלבה ת'רסטון (Thurston) שבפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי. טביעת הנעל שעל הקיר הימני מראה את העומק של הלבה שזרמה לתקופת מה.

נטיפי לבה על התקרה של מערת משפוט (Mushpot), קליפורניה.

תקריב של צוהר במישור החוף, דרכו ניתן לראות נטיף לבה שנוצר על תקרת המערה. התמונה צולמה בפארק הוולקאני הלאומי של הוואי

מאפיינים נדירים של מערות לבה הם עמודי לבה. זהו עמוד הלבה במערת מנג'אנג באי צ'ג'ו שבקוריאה.

הקרן הקולחת, קאואיי (Kauai), הוואי.

פתח של מערת לבה באי רנגיטוטו (Rangitoto) בניו זילנד.

צינורות לבה נצפו גם על הירח.

אופן ההיווצרות

צינור לבה הוא סוג של "מערת לבה" הנוצרת כאשר זרם לבה פעיל, בעל צמיגות נמוכה, מפתח קרום ארוך וקשיח. הקרום מתעבה, ויוצר מעין גג מעל זרם הלבה (שממשיך לזרום). צינורות לבה יכולים להיווצר בשתי דרכים: על ידי יצירת קרום מעל ערוץ לבה, או על ידי זרמי חבלים (ידועים גם כפהויהוי, pāhoehoe), כאשר הלבה נעה מתחת לפני השטח.

לבה בדרך כלל עוזבת את נקודת ההתפרצות בערוצים. ערוצים אלו נוטים להישאר חמים מאוד גם כאשר סביבתם מתקררת. בהתאם לכך, הערוצים מפתחים קירות מסביבם, מכיוון שהלבה החיצונית מתקררת או מכיוון שערוץ הלבה ממיס את דרכו ושוקע עמוק יותר בפני השטח. ערוצים אלו יכולים להעשות עמוקים מספיק כדי שהקליפה תקשיח, ותיצור צינור בידוד ששומר על הלבה המומסת שזורמת בתוכו. סוגים אלו של צינורות לבה נוטים להישאר קרובים לאזור ההתפרצות.

צינור לבה באיי גלאפגוס

רחוק יותר מנקודת ההתפרצות, כשהלבה עוזבת את מקורה, היא עשויה לזרום שלא בערוץ, אלא בצורה דמוית מניפה. בדרך כלל הלבה הרחוקה (שזורמת כמניפה) היא לבה שנפרדה מצינור לבה (שמוביל למקור ההתפרצות). זרמים אלו, הקרויים זרמים פהויהויים, זורמים על פני השטח ומתקררים. הם יוצרים פני שטח סיביים, חלקים או מחוספסים. הלבה ממשיכה לזרום בצורה זו עד שהיא חוסמת את המקור שלה. בשלב זה, הלבה התת-קרקעית עדיין חמה מספיק כדי לפרוץ את המחסום בנקודה מסוימת, ובנקודה זו נוצר "מקור" לבה חדש. לבה זורמת מהמקור הראשוני עד לנקודת שבירה זו בזמן שהלבה החיצונית של הזרמים הפהויהויים מתקררת. כך נוצר ערוץ תת-קרקעי שהופך לצינור לבה.

מאפיינים

שדה זרימת לבה רחב, מורכב לעיתים קרובות מצינור לבה מרכזי אחד, וסדרה של צינורות קטנים יותר, שמספקים לבה לזרמי לבה אחרים. כאשר אספקת הלבה מפסיקה (ההתפרצות נגמרת או שזרמי הלבה פונים למקום אחר), הלבה שבמערכת הצינורות מתנקזת (כלפי מטה כמובן) ומשאירה צינורות דמויי מערה, ריקים חלקית, מתחת לאדמה.

בדרך כלל ניתן לצפות בסימנים (מעין פסים אופקיים) על קירות הצינורות המרוקנים. הסימנים, המציינים את העומקים השונים שהיו ללבה שזרמה בצינורות בעבר, ידועים גם כ"מדפי זרימה" (אם הם בולטים מהקיר בצורה ניכרת) או "קווי זרימה" (אם הם טמונים בקיר). לצינורות לבה בדרך כלל יש רצפות פהויהויות, אם כי לעיתים קשה להבחין בכך מכיוון שהרצפה מתכסה בחלקים שנפלו מהתקרה. ניתן למצוא, לרוב, מגוון רחב של ספלאותמים בצינורות לבה כולל מגוון של צורות דמויות נטיף, הידועות כ"נטיפי לבה" (הסוג הנפוץ ביותר של ספלאותמים במערות לבה). זקיף לבה עשוי להיווצר מתחת לנטיפי לבה צינוריים ולהפוך לצורה הידועה כהלקיטיט לבה צינורי. "רץ" הוא חרוז לבה שיוצא מפתח קטן בתקרת המערה ואז "רץ" במורד הקיר (זולג). מערות לבה עשויות להכיל גם משקעים מינרליים שלובשים בדרך כלל צורות של קרום, של גבישים קטנים או (פחות נפוץ) של נטיפים וזקיפים.

רוחבן של מערות לבה יכול להגיע ל-14–15 מטרים (אם כי לרוב הוא צר יותר), ועומקן נע בין 1–15 מטרים מתחת לפני השטח. צינורות לבה יכולים גם להיות מאוד ארוכים; לדוגמה: צינור הלבה שנוצר מזרם ה"מאונה לואה" (Mauna Loa) ב-1859, נכנס לים במרחק של כ-50 קילומטר מנקודת ההתפרצות שלו. עוד דוגמה הוא צינור הלבה הקרוי "מערת הרוח" (Cueva del Viento) שנמצא במערכת הצינורות השמאלית בטיידה (Teide), באי טנריפה. אורכו של צינור זה עולה על 18 קילומטרים, והוא נוצר בגלל אזורים נרחבים הבנויים בצורת מבוכים שזורים, שנמצאים בחלק העליון של מערכת הצינורות.

מערכת צינורות הלבה בקיאמה (Kiama), אוסטרליה, מורכבת מיותר מ-20 צינורות, שרובם נוצרו מהתפרצויות לבה שיצאו מהזרם הראשי. קוטרו של הגדול שבצינורות הללו הוא 2 מטרים ויש לו "חיבורים מפרקיים" בצורת עמודים, שנוצרו לאור שטח הקירור הגדול. לצינורות האחרים יש מאפיינים חיבוריים קונצנטריים או רדיאליים.

צוהר (Skylight) הוא חור שנפער בגג של צינור לבה כתוצאה מהתרוקנות הצינור (אם הדופן דקה מדי), מסחיפה, מבליה או בגלל דרדרת מקומית. במקרים רבים משמש צוהר נקודת כניסה לתוך צינור הלבה.

דוגמאות

• איסלנד:
  • סרטשליר (Surtshellir) - מערה זו נודעה במשך זמן רב כמערת הלבה הארוכה ביותר בעולם.
  • ויוגלמיר (Víðgelmir) - עוד מערת לבה ארוכה באיסלנד.
• פורטוגל:
  • גרוטה דס טורס (Gruta das Torres) - מערכת מערות הלבה של האיים האזוריים.
• ספרד:
  • מערת הרוח (Cueva del Viento) - מערת לבה באורך של 17 קילומטרים. טנריפה, האיים הקנריים.
• ארצות הברית:
  • מערת נהר הלבה (Lava River Cave) ביער הלאומי קוקונינו (Coconino National Forest), אריזונה.
  • המונומנט הלאומי שכבות לבה (Lava Beds National Monument), קליפורניה - האתר שבו הריכוז הגדול ביותר של מערות לבה בארצות הברית.
  • מערת קזומורה (Kazumura Cave) בהוואי - אורכה כ-65.5 ק"מ, והיא מערת הלבה הארוכה ביותר בעולם.
  • מערת נהר הלבה (Lava River Cave) במונומנט הלאומי הגעשי ניוברי (Newberry National Volcanic Monument), אורגון.
  • מערת הקוף (Ape Cave), וושינגטון - מערת הלבה השלישית באורכה בארצות הברית.

• הירח: עובדות מדעיות רומזות על כך שלירח יש צינורות לבה רבים. צינורות הלבה שבגבעות מריוס (Marius Hills) (אתר על הירח), הוצעו בעבר כאזור פוטנציאלי להקמת מושבת ירח.

ראו גם

• לבה
• ספלאולוגיה
• גאולוגיה של הירח
• האי הגעשי צ'ג'ו וצינורות הלבה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צינור לבה בוויקישיתוף