קואן

קואן הוא סיפור, דיאלוג, שאלה, חידה או אמירה הנוגעת להיסטוריה או למסורת של הזן בודהיזם, וכוללת אספקטים שאינם מובנים באופן רציונלי, אלא בחשיבה אינטואיטיבית. דוגמה ידועה לקואן היא השאלה: "מהו הקול שמשמיעה מחיאת כף יד אחת?", המיוחסת להקואין אקקו (1686–1769), הנחשב למחיה מסורת הקואן ביפן.

איור קואן הזן "ברווז הבר" של Baizhang Huaihai

מקורו של הקואן באמירותיהם ובמעשיהם של נזירי ומורי הזן, ובדמויות האגדתיות במסורת הזן, בדרך כלל אלו שהוסמכו ללמד בשושלת המתחילה מבודהידרמה (המאה ה-5 – המאה ה-6 לספירה). הקואנים אמורים לייצר "ספק גדול" בלומדיהם ובכך לשקף את תהליך ההערה (ההערה כתובה ב-ע' ולא ב-א' מפני שאין מדובר בהתגלות רוחנית חדשה, אלא בהתעוררות למצב הבסיסי והאמיתי, לטבעו של עולם) של אנשים אלו, ולעיתים את עצם ההלם המביא את המוח המואר לכדי מודעות. מורי הזן לעיתים מעבירים את שיעוריהם באמצעות קואנים, וכמה מהעוסקים בזן משתמשים בקואנים לשם מדיטציה. יש נזירים שפיתחו קואנים יותר מאחרים, למשל מאסטר הקואנים המפורסם ג'ושו.

המונח היפני "קואן" (יפנית: 公案) הוא קריאה יפנית של המילה הסינית "גונְגאָן", שמשמעותה "מקרה פומבי".

בתרבות המערבית המושג קואן משמש לעיתים לתיאור הצהרה חסרת פשר או שאלה שאינה ניתנת לתשובה רציונלית, אך במסורת הזן הקלאסית הקואן איננו חידה או הצהרה אבסורדית, אלא שאלה שתלמיד הזן אמור להשיב עליה נכונה. דוגמה לכך הוא הנושא המרכזי של קואנים רבים, שהוא חוסר ההבדל בין הפכים.

דוגמאות לקואנים

האם לכלב יש טבע בודהה?

נזיר אחד שאל את ג'ושו "האם לכלב יש טבע בודהה?", ג'ושו ענה "מוּ".

משמעות המילה היפנית "מוּ" (בסינית "ווּ") היא "כלום", והפירוש המקובל לתשובה זו הוא שהיא סירוב לענות על השאלה האבסורדית מיסודה. קואן זה הוא אחד מהיסודיים בלימוד הזן, ופעמים רבות הוא הקואן הראשון המוצג לתלמידי זן חדשים.

קול היד האחת

כאשר שתי ידיים מוחאות ויש קול, מהו קול היד האחת?

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קואן בוויקישיתוף

• קואן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קואן, דף שער בספרייה הלאומית

ערך זה הוא קצרמר בנושא דת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.