קית' אמרסון
קית' נואל אמרסון (באנגלית: Keith Noel Emerson; 2 בנובמבר 1944 - 10 במרץ 2016) היה קלידן ומלחין בריטי.
 | |
| לידה |
2 בנובמבר 1944 טודמורדן, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| התאבד |
11 במרץ 2016 (בגיל 71) סנטה מוניקה, ארצות הברית |
| שם לידה |
Keith Noel Emerson |
| שם במה |
Emo |
| מקום קבורה |
Lancing |
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
1964–2016 (כ־52 שנים) |
| סוגה |
רוק מתקדם |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
פסנתר, צ'לסטה, קלאבינט, Vocoder, הרמוניום, מינימוג, עוגב, Moog modular synthesizer, אורגן האמונד, צ'מבלו, אקורדיון |
| חברת תקליטים |
אדל רקורדס, Cinevox, Bubble |
| מספר צאצאים |
2 |
| פרסים והוקרה |
פרס המוזיקה של פרנקפורט (2010) |
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
הצלחתו הראשונה הייתה עם להקת דה נייס שהוקמה ב-1967 כלהקת הליווי של הזמרת פי. פי. ארנולד. לאחר שעזב את דה נייס ב-1970 הקים ביחד עם הבסיסט גרג לייק והמתופף קרל פאלמר את הסופרגרופ אמרסון, לייק ופאלמר (ELP). בשתי הלהקות אמרסון שילב בין הלחנת יצירות מקוריות לבין עיבודים של מוזיקה קלאסית ומוזיקה עממית. עם התפרקות הלהקה ב-1979 פתח בקריירת סולו והלחין פסקולים לסרטי קולנוע. הוא הקים במהלך שנות ה-80 את הלהקות "אמרסון, לייק ופאוול" ו"3" ביחד עם חלק מחברי להקתו לשעבר.
ב-1991 ELP התאחדו והוציאו עוד שני אלבומים, אך התפרקו שוב ב-1999. דה נייס התאחדו לסיבוב ב-2002 ו-ELP התאחדו גם הם לסיבוב הופעות ב-2010. אלבומו האחרון, "פרויקט שלוש האמונות", יצא ב-2012. אמרסון התאבד בירייה ב-2016, לאחר שנים בהן סבל מדיכאון ומניוון עצבי בידו הימנית.
אמרסון נחשב לנגן וירטואוז ולאחד מהקלידנים הגדולים ביותר ברוק המתקדם. סטיב יואי מאתר Allmusic תיאר את אמרסון כ"אולי הקלידן הגדול ביותר, עם הטכניקה הטובה ביותר בתולדות הרוק".[1]
ביוגרפיה
עריכהתחילת דרכו
עריכהקית' אמרסון נולד בטודמורדן, מערב יורקשייר. משפחתו פונתה לשם מהחוף הדרומי של אנגליה במלחמת העולם השנייה. עם סיום המלחמה משפחתו עברה לוורת'ינג, מערב סאסקס.[2] אביו היה פסנתרן חובב ודודתו ניהלה סטודיו לריקוד. בגיל שמונה החל ללמוד לנגן על פסנתר, את מורותיו הוא תיאר כ"גברות זקנות וקטנות מקומיות".[3] אביו חשב שבנו צריך, בניגוד אליו, ללמוד לקרוא תווים ולהיות מגוון בנגינתו.[4] לצד מוזיקה קלאסית, השפעותיו המוקדמות כללו בוגי ווגי, קאנטרי וג'אז. בראיון מ-2015 הוא תיאר את ילדותו: ”הייתי ילד מאוד רציני. הלכתי עם סונאטות של בטהובן תחת זרועי. למרות זאת, הייתי טוב מאוד בלהתחמק מהבריונים. זאת כי יכולתי לנגן גם שירים של ג'רי לי לואיס וריצ'רד הקטן. אז הם חשבו שאני די מגניב ועזבו אותי”.[5]
בגיל 14 דחה הצעה ללמוד באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון.[6] אמרסון קנה את אורגן ההאמונד הראשון שלו, מדגם "L-100", בגיל 15 או 16.[7] הוא עבד ברשם של בנק לוידס וניגן בפסנתר הבר בהפסקת הצהריים.[2] עוד לפני גיל 20 הקים את "שלישיית קית' אמרסון", שניגנה מוזיקת ג'אז והקליטה בסלון הוריו.[8] אמרסון היה חבר בלהקת הרית'ם אנד בלוז של גארי פאר הטי-בונז (T-Bones) ביחד עם הבסיסט לי ג'קסון. לאחר התפרקותה עבר ללהקת ה-V.I.P.s. במהלך הופעה עם הלהקה בצפון צרפת פרצה קטטה בקהל. אמרסון השמיע קולות של פיצוצים ויריות מאורגן ההאמונד והקטטה הסתיימה. בהופעתם הבאה חברי הלהקה ביקשו ממנו לעשות את זה שוב.[9]
דה נייס
עריכהבשנת 1967 הקים את להקת דה נייס ביחד עם ג'קסון, המתופף איאן האג והגיטריסט דייוויד או'ליסט כלהקת הליווי של הזמרת האפרו-אמריקאית פי. פי. ארנולד. להקת דה נייס הוציאה מספר אלבומים וזכתה להצלחה רבה. אמרסון היה מנהיגה הכריזמטי, ומשך אליו מעריצים רבים. בשנת 1970 עזב אמרסון את הלהקה, וזו התפרקה בעקבות כך.
אמרסון לייק ופאלמר
עריכהאמרסון פגש את גרג לייק, הבסיסט של להקת קינג קרימזון, בהופעה של הלהקה בסן פרנסיסקו, והשניים החליטו לעבוד יחד. הם אף שקלו לצרף את הגיטריסט ג'ימי הנדריקס להרכב החדש זמן קצר לפני מותו של הנדריקס. לאחר שבחנו מספר מתופפים להרכב החדש, החליטו אמרסון ולייק לצרף את קרל פאלמר, וכך עוצב הרכב הלהקה - אמרסון, לייק ופאלמר.
אמרסון ו-ELP החלו להופיע בשנת 1970, ומיד בתחילת דרכם שילבו רוק עם מוזיקה קלאסית, והכינו עיבודים ליצירות קלאסיות שונות.
כבר באלבום הבכורה של הלהקה השתמש אמרסון בסינתיסייזר מסוג "מוג", אותו המציא ד"ר רוברט מוג, וזאת למרות שהתקשה בתחילה להפעיל את הכלי החדש והמורכב הזה.
במשך כארבע שנים הוציאה הלהקה מספר רב של אלבומים, וזכתה לקהל מעריצים רחב ואוהד. אך בסוף 1974 הפסיקה הלהקה לעבוד באינטנסיביות יחד. אמרסון נקלע למשבר נפשי לאחר שפרצה דלקה בביתו ורכוש יקר נשרף, והוא החל להתמכר לאלכוהול ולסמים.
הלהקה המשיכה והוציאה את האלבומים Works Volume I, Works Volume II ו-Love Beach, אך התפרקה בשנת 1979.
לאחר התפרקות הלהקה
עריכהלאחר שחיבר כמה פסקולים לסרטים, נעלם אמרסון מתודעת הציבור בשנות ה-80 המוקדמות.
בשנות ה-90 התאחדה הלהקה שוב והוציאה שני אלבומים חדשים.
אלא שאז התגלתה בעיה רפואית באצבעות ידו שחייבה ניתוח, וכושר נגינתו נפגם לתקופת מה. בנוסף, עבר אמרסון תהליך גירושין קשה שגרם לו למשבר נפשי נוסף, שהחזיר אותו שוב להתמכרות לאלכוהול, ואף לטיפולים פסיכותרפיים.
אמרסון ולהקתו קיימו מספר רב של סיבובי הופעות במשך השנים, ובשנת 2005 אף תכנן להופיע בישראל, אך נאלץ לבטל את תוכניותיו עקב בעיות בריאות. הוא התאבד בירייה ב-11 במרץ 2016 בביתו שבסנטה מוניקה, קליפורניה, וזאת לאחר שנים בהן סבל מדיכאון ומניוון עצבי בידו הימנית.[10][11][12]
ייחודו וסגנונו כיוצר וכקלידן
עריכהסגנון הלחנה ועיבודים
עריכהכמלחין וכיוצר, ידוע אמרסון בשילוביו הגסים בין מוזיקה קלאסית, רוק וג'אז. שילוביו המוזיקליים היו בוטים, יצריים ופרועים - יותר מאשר של מלחינים בלהקות רוק מתקדם אחרות, מה שגרם ללהקתו להחשב כלהקה המושמצת ביותר ברוק המתקדם. רבים התנגדו לה, אך רבים אחרים ראו בה פריצת דרך מוזיקלית ומילאו את אולמות המופעים של הלהקה.
אמרסון יצר עיבודים רבים ליצירות של מלחינים קלאסיים כמו באך, ברטוק, מוסורגסקי ואחרים, אותם עיבד לביצועים אלקטרונים של רוק סוער. סגנון זה הכעיס הן את כוכבי הרוק האחרים והן את היוצרים הקלאסיים. כוכבי הרוק כעסו על יומרנותו בשימוש במוזיקה הקלאסית, תוך שהוא "מערבב" אותה במוזיקה צעירה ומרדנית. היוצרים הקלאסיים כעסו על השימוש הוולגרי, לטעמם, שהוא עושה במיטב היצירות הקלאסיות, ומוריד אותן ל"זנות" בפני "קהל של פראי אדם".
אך אמרסון לא ויתר, כמובן, על סגנונו האישי הייחודי בלחניו ובעיבודיו, מה שקנה לו וללהקתו קהל מעריצים רחב ונלהב.
סגנונו כאיש במה וכקלידן
עריכהאמרסון היה איש במה פרוע, כריזמטי ויחיד במינו. הוא נהג ללבוש בהופעותיו לבוש נוצץ, כשהוא עומד ומנגן על שתי מקלדות בו-זמנית, ועובר כאחוז תזזית בין הסינתיסייזרים, אורגני האמונד, ופסנתרי הכנף למיניהם.
כבר בלהקת דה נייס נהג אמרסון להשתמש בגימיקים אלימים כגון תקיעת סכינים במקלדת על מנת להחזיק את הקלידים בצליל קבוע, כשבאותו זמן הוא רץ לנגן במקלדות אחרות. מהר מאוד התפתח מנהג זה לנטייה כללית שלו "להתעלל" בכלי הנגינה שניגן בהם במהלך הופעותיו. הגימיקים הללו, שתאמו את נפשו האישית והמוזיקלית הסוערת, עוררו גם את הקהל.
אמרסון הסביר שרק באמצעות ההתנהגות האלימה הזאת על הבמה הוא מצליח להירגע כאשר הוא יורד ממנה.
בהופעותיו בלהקת ELP התפרע אמרסון אף יותר: כדרך קבע היה מצית זיקוקים במהלך הופעותיו, ולעיתים אף ניגן על הפסנתר כאשר הפסנתר מהופך באוויר יחד איתו, ונטייתו "להתעלל" בכלי הנגינה שניגן בהם אף גברה.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קית' אמרסון
קית' אמרסון, ברשת החברתית פייסבוק
קית' אמרסון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קית' אמרסון, סרטונים בערוץ היוטיוב
קית' אמרסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קית' אמרסון, באתר ספוטיפיי
קית' אמרסון, באתר AllMusic (באנגלית)
קית' אמרסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
קית' אמרסון, אמן באתר Encyclopedia Metallum (באנגלית)
קית' אמרסון, באתר Discogs (באנגלית)
קית' אמרסון, באתר Songkick (באנגלית)- קית אמרסון, באתר VH1
- קית' אמרסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Steve Huey, קית' אמרסון, באתר Allmusic
- ^ 1 2 Worthing’s got talent, באתר Worthing Daily, 21 ביולי 2013
- ^ Dominic Milano, "Keith Emerson", Contemporary Keyboard, 22 October 1977
- ^ Trevor Pinch and Frank Trocco, Analog Days: The Invention and Impact of the Moog Synthesizer, Harvard University Press, 2002, p. 200
- ^ Malcolm Dome, "The Prog Interview: Keith Emerson", Prog Magazine, July 2015
- ^ Trevor Pinch and Frank Trocco, Analog Days: The Invention and Impact of the Moog Synthesizer, Harvard University Press, 2002, p. 201
- ^ Stephen Fortner, Keith Emerson Interviewed by You, Keyboard Magazine, December 2010
- ^ Keith Emerson Trio - 14 Oct 2015, באתר של קית' אמרסון
- ^ Trevor Pinch and Frank Trocco, Analog Days: The Invention and Impact of the Moog Synthesizer, Harvard University Press, 2002, p. 202
- ^ ynet, קית' אמרסון, מלהקת אמרסון, לייק ופאלמר, שם קץ לחייו, באתר ynet, 12 במרץ 2016
- ^ וואלה! תרבות, המוזיקאי קית' אמרסון שם קץ לחייו בגיל 71, באתר וואלה, 12 במרץ 2016
- ^ דפנה ארד, מת קית אמרסון, מייסד וקלידן "אמרסון לייק ופאלמר", באתר הארץ, 12 במרץ 2016