קנוט הגדול

קְנוּט השני מלך דנמרק (הראשון מאנגליה)"הגדול" (בדנית: Knud den Store – קְנוּד דֶן סטוֹר, לעיתים נהגה קָאנוּט;‏ 994/995 – 12 בנובמבר 1035) היה מלך אנגליה, דנמרק ונורווגיה, שליט ומושל שלזוויג ופומרניה. בנם של סוויין פורקבירד וסיגריד, אלמנת אריק המנצח. אביו של קנוט היה עובד אלילים, אך קנוט עצמו נטבל לנצרות בגיל צעיר, וקיבל את השם למברט.

קנוט הגדול מלך אנגליה, דנמרק ונורווגיה
Cnut the Great

קנוט הגדול
לידה	994 או 995
פטירה	12 בנובמבר 1035 שאפטסבורי , אנגליה
מדינה	ממלכת דנמרק, North Sea Empire
מקום קבורה	קתדרלת וינצ'סטר, וינצ'סטר
בת זוג	אמה מנורמנדיה
שושלת בית דנמרק
אב סוון הראשון, מלך דנמרק אם גונהילד מפולין צאצאים סוון קנוטסון גונהילדה מדנמרק הארדיקאנוט הרולד הראשון בת בשם לא ידוע
מלך אנגליה 1016 – 12 בנובמבר 1035 (כ־19 שנים) → אדמונד השני, מלך אנגליה הרולד הראשון, מלך אנגליה ←

רקע

מהמאה ה-9 החלו הוויקינגים הדנים פולשים לממלכת אנגליה. עם השנים התיישבו בארץ, שנודעה כ"דֶנילוֹ". אתלסטאן, מלך אנגליה מיגר את הדנילו, אך יורשיו, אדמונד הראשון ואדרד, נאלצו להדוף פלישות ויקינגיות חוזרות ונשנות. עם המלכתו של אדגר שקטו הרוחות, והפולשים הוכרו כיושבי קבע, אך לאחר מותו החריפו מחדש היחסים בין יושביה הדנים של אנגליה ליושביה האנגלו-סקסים, ושבו הפלישות הוויקינגיות.

מלך אנגליה

אתלרד השני, שירש את הכתר האנגלי, השיג את השלום במחיר כבד, אך לבסוף עלה על דעתו כי כל שכירי חרבו ויושביה הוויקינגים של ממלכתו קשרו נגדו קשר. בשנת 1002 הוציא לפועל טבח המוני. בין הנטבחים הייתה גונהילד, אחותו של סוויין מלך דנמרק. כתגמול, סוויין פשט על אנגליה, טבח ביושביה, ולאחר קבלת מס עתיר חזר לארצו.

באוגוסט שנת 1013 שב סוויין לאנגליה בלווית בנו קנוט, נסיך הכתר הדני. במערכה מתוחכמת שיעבד את הדנים שבצפון אנגליה, ורבים מיושבי אנגליה המרכזית. התקפתו נהדפה בלונדון, אך הוא נמשח למלכות אנגליה בעוד שאתלרד פרש לנורמנדיה. בפברואר של אותה השנה מת סוויין, והצי הכתיר את בנו למלך אנגליה. המלכתו של קנוט לא נתקבלה בידי האצולה, ואתלרד המודח הושב לכס האנגלי. לפיכך שב קנוט לדנמרק בשנת 1014, מחשש לחייו, אך לא לפני שהטיל מומים בשבויי אביו, כאות לעתיד לבוא.

באוגוסט שנת 1015 פלש לאנגליה בשנית, עם צבא של כ-8,000 איש. הוא לחם במספר קרבות לא מכריעים כנגד אתלרד, ומאוחר יותר כנגד יורשו אדמונד השני. באוקטובר שבשנת 1016 מחץ קנוט את כוחותיו של אדמונד בקרב אסנדון.

השניים נפגשו על אי בנהר הסברן והסכימו לחלק את הממלכה ביניהם, אך מותו של אדמונד בנובמבר 1016 הפך את קנוט לשליטה היחיד של אנגליה, באישור הוויטנגמוט מינואר 1017. על מנת לבסס את שלטונו נישא קנוט לאלמנתו של אתלרד השני, אמה מנורמנדיה, בתו של ריצ'רד הראשון, דוכס נורמנדיה, ובכך חיזק גם את קשריו הפוליטיים והמסחריים עם דוכסות נורמנדיה.

כמלך אנגליה שילב קנוט בין מוסדות אנגליים ודניים. כמו כן, ריכז את החוקים האנגליים ויצר אחידות במסורת הסקסונית. בחלקו את המדינה, בסגנון הדני, לארבעה מחוזות (וסקס, מרסיה, מזרח אנגליה ונורת'מבריה), ייסד את שיטת האדונות הטריטוריאלית שתונח ביסוד הממשל האנגלי במשך מאות שנים לאחר מכן. מס ההגנה האנגלי האחרון שולם למלך, וסכומו הכולל היה 82,500 פאונד. קנוט הרגיש בטוח דיו כדי לשלוח את הצי בחזרה לדנמרק לאחר קבלת תשלום של 72,000 פאונד בשנת 1018. קנוט תמך במפעלים רבים, מימן את בנייתן של כנסיות וקתדרלות רבות, שלח מסיונרים לדנמרק ואף עלה לרומא.

כדי לקשר עצמו עם השושלת שהדיח נשא, כאמור, את אמה מנורמנדיה, וכך מנע התקפה מצד נורמנדיה, שבה ישבו בניו הגולים של אתלרד השני, אלפרד ואדוארד. את בנו מנישואין אלו, הארדיקאנוט, מינה ליורש העצר על חשבון אחיו הרולד, בנה של פילגשו. בשנת 1018 (או 1019) ירש קנוט את אחיו, הרולד השני, מלך דנמרק, ובשנת 1028 כבש את נורווגיה עם צי בן 50 ספינות מאנגליה. ניסיונו לשלוט בממלכה דרך סוויין, בן נוסף מפילגשו, תם במרידה והחזרת השושלת הנורווגית המודחת, תחת מגנוס הטוב.

קונרד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, התיידד עם קנוט, ואירס את בנו היינריך לגונהילדה, בתו של קנוט. וכן העביר לפיקוחו את שלזוויג ופומרניה. האחרונה כנראה הייתה לאחוזה פיאודלית של קנוט, היות שבולסלאב הראשון, דוכס פולין, שלח את צבאו לעזרת קנוט בכיבוש אנגליה.

קנוט זכה לתדמית של מלך טוב ומוצלח, אולם נקודת מבט זו ניתן לשייך ליחסו הטוב לכנסייה, ששלטה בכל הכותבים וההיסטוריונים דאז. כך, למשל, מתואר קנוט כמלך ששמר על מצוות הדת, אף על פי שניהל נישואים ביגמיסטיים באופן פתוח, והיה אחראי לרציחות פוליטיות רבות.

הוא מוזכר במיוחד באגדה מסוימת שבה ניסה להחזיר את גלי הים אחורה. לאחר שנמאסו עליו דברי החנופה שבחצרו, כאשר פגש בחנפן שהציע כי המלך יכול לשלוט ביסודות הטבע עצמם, יצא לסאות'המפתטון כדי להוכיחו אחרת. אגדה זאת נתפרשה פעמים רבות באופן שגוי, כאילו חשב המלך את עצמו לבעל כוחות על-טבעיים. למעשה הייתה האגדה תעמולה בעדו.

מותו

קנוט מת בשנת 1035 בשפטברי, דורסט, ונקבר בווינצ'סטר. הוא הוריש את כל המקומות שבהם שלט לבנו הארדיקאנוט, שמלך בדנמרק כ"קאנוט השלישי", אך אחיו למחצה, הרולד קל-הרגליים תפס את השלטון באנגליה. לאחר מותו של הרולד ב-1040, הפך הארדיקאנוט גם למלך אנגליה.

אילן יוחסין

גורם הזקן

תירה

מיסטיבוי

לא ידועה

סימומיסל

לא ידועה

בולסלאוס הראשון, דוכס בוהמיה

ביאגוטה

האראלד "כחול השן"

גונהילד או טובה

מיישקו הראשון

דוברבה מבוהמיה

סוון פורקברד

סיגריד היהירה

קנוט הגדול

לקריאה נוספת

• וינסטון צ'רצ'יל (לעברית: אהרן אמיר), היסטוריה של העמים דוברי האנגלית, כרך ראשון – הולדת בריטניה, 130–138, הוצאת "עם הספר", תשכ"ו. (הספר בקטלוג ULI)
• האנציקלופדיה העברית:
  • כרך עשרים ותשעה, "קנוט II הגדול", 871.
  • כרך עשרים ושלושה, "(ה)ממלכה המאוחדת, היסטוריה: תקופת האנגלו־סכסים; שושלת הנורמנים", 871–873.
  • כרך אחד עשר, "דנמרק", 896–897.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קנוט הגדול בוויקישיתוף

• האנציקלופדיה הקתולית, קאנוט הגדול
• שליטי בריטניה, קאנוט הגדול
• מי הוא מי בימי הביניים, קאנוט הגדול
• קנוט הגדול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קנוט הגדול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)