ויקיפדיה

קרפדת קנים

מין של קרפדה יבשתית גדולה

קַרְפֶּדֶת קָנִים או קַרְפֶּדֶת עֲנָק (שם מדעי: Rhinella marina) היא מין של קרפדה יבשתית גדולת ממדים המצויה באופן טבעי באמריקה הדרומית ובמרכזה. היא הובאה על ידי האדם לדרום-מזרח אסיה ולאוסטרליה, ושם הפכה למין פולש. קרפדת הקנים משתייכת לסוג קרפדה שבמשפחת הקרפדיים, סוג שכולל מיני קרפדות רבים החיים בסביבות מחיה שונות ברחבי העולם. המין מאופיין, בין היתר, בכישורי הרבייה המיוחדים שלו: נקבת המין יכולה להטיל עשרות אלפי ביצים בתטולה אחת, אך רק אחוז זעיר מהן שורד את שלבי החיים הראשונים. אחד הגורמים ליכולת רבייה זו הוא תזונתה הייחודית של קרפדת הקנים, המתבססת על יצורים חיים ופגרים כאחד – הרגל תזונה ייחודי בקרב חסרי הזנב.

קריאת טבלת מיוןקרפדת קנים
קרפדת קנים בוגרת באוסטרליה
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: דו-חיים
סדרה: חסרי זנב
תת־סדרה: ניאובטרכיה
משפחה: קרפדיים
סוג: קרפדה
תת־סוג: Rhinella
מין: קרפדת קנים
שם מדעי
Rhinella marina
‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קרפדת קנים צעירה
קרפדה בוונצואלה

אורכם הממוצע של פרטים בוגרים של המין הוא 10–15 סנטימטרים, אך תועדו גם פרטים גדולים הרבה יותר. לקרפדת הקנים בלוטות ארס גדולות על עורה, והראשנים והפרטים הבוגרים רעילים מאוד עבור מרבית בעלי החיים שינסו לאכול אותם. בגלל רעבתנותה ונטייתה לחסל מזיקים, הובאה קרפדת הקנים על ידי האדם לאזורים רבים באיים הקאריביים, בדרום-מזרח אסיה ובאוסטרליה, כאמצעי בקרת מזיקים חקלאי. הקרפדה הסתגלה היטב לאזור אוסטרליה, והיא קיבלה את שמה המקובל, קרפדת קנים, בשל מלחמתה במזיקים במטעים של קני סוכר. עם הזמן הפכה הקרפדה למין פולש באתרים רבים, ובחלק גדול מהאזורים אליהם הובאה על ידי האדם היא נחשבת למזיקה בפני עצמה, בייחוד בשל עורה הארסי הפוגע בטורפים המצויים באופן טבעי באזורים אלו. לאופייה יש השפעה שלילית גדולה על החקלאות המקומית, מפני שחיות מחמד ובעלי חיים אחרים מנסים לאכול את הקרפדה ונפגעים ממנה.

אנטומיה ומחזור חיים

עריכה

קרפדת הקנים גדולה יחסית למיני קרפדות אחרים; הנקבות גדולות יותר מן הזכרים, והן מגיעות לאורך ממוצע של 10–15 סנטימטרים ובמקרים מסוימים אף הרבה למעלה מכן. פרט אחד שמוחזק בשווייץ ותועד בספר השיאים של גינס, הגיע למשקל של 2.65 קילוגרמים ולאורך של 38 סנטימטרים.[2] פרט אחר, המשומר במוזיאון קווינסלנד, הגיע לאורך של 24.1 סנטימטרים, לרוחב של 16.5 סנטימטרים ולמשקל של 1.36 קילוגרמים.[3] בטבע, קרפדות הקנים מגיעות לגיל 10–15 שנים, ואילו בשבייה היא יכולה להגיע אף לגיל 20.

עורה של קרפדת הקנים יבש וגבשושי. מעל עיניה מעין תלמים בולטים המשתפלים עד לאף. צבע עורה יכול להיות אפור, חום, אדום-חום או ירוק זית, עם מרקמים שונים על גבי העור. בלוטות גדולות המפרישות חומר חלבי רעיל המרתיע טורפים פוטנציאליים מצויות לצד כל עין. לבטן ולגחון מרקם מעט שומני, ולעיתים יש עליהם כתמים בצבע חום או שחור. אישוני עיניה אופקיים (בדומה לאלה של בני משפחת החתוליים) והקשתית זהובה. בבסיס בהונות הרגליים האחוריות קרומי-שחייה בשרניים, אולם בשאר האצבעות אין קרומי שחייה, שכן קרפדת הקנים אינה נוהגת לבלות זמן רב בסביבה מימית.

הזכרים מפתים את הנקבות בעזרת קריאות חיזור ארוכות וחזקות. כאשר הנקבה מגיעה, לופת אותה הזכר בחיבוק כלולות (לפני עונת הרבייה מתפתחות אצל הזכרים מעין רפידות על כפות הרגליים שעוזרות להם בכך). הנקבה מטילה את הביצים השחורות במים – בדרך כלל בקרבת צמחים – והזכר מפרה אותן. נקבות קרפדת הקנים מטילות בדרך-כלל פעמיים בשנה, אולם לא בתקופות קבועות. אסטרטגיית הרבייה היא סתגלנית, ומחזורי התטולה יכולים להשתנות בהתאם לזמינות המשאבים בתקופה הספציפית. בכל תטולה בין 4,000 ל-35,000 ביצים לערך. זמן בקיעת הביצים תלוי בטמפרטורת המים – ככל שהמים חמים יותר הביצים יבקעו מוקדם יותר.

קרפדות קנים צעירות הן זעירות בממדיהן וקטנות באופן ניכר מהקרפדות הבוגרות – אורכן נע בין 5 ל-10 מילימטרים בלבד. בדרך כלל עורן חלק וכהה, אולם לעיתים הוא בעל גוון אדמדם. לקרפדות הצעירות אין בלוטות רעל לצד העיניים, ולכן הן בדרך כלל פחות ארסיות. משום כך, רק קרפדה אחת מתוך 200 מגיעה לבגרות.[4] הראשנים קטנים ושחורים, והם חיים לרוב במקווי מים עומדים או במקורות מים שזרימתם איטית. הראשנים בדרך כלל נעים קרוב לקרקעית כדי להימנע ככל האפשר מעימות עם טורפים, והם נוהגים להתאסף בנחילים סביב צמחי מים. בדרך כלל מגיעים הראשנים לאורך של 27 מילימטרים, אולם כשהם חיים בתנאי צפיפות גבוהה הם מגיעים לאורך של 22 מילימטרים בלבד.

אקולוגיה והתנהגות

עריכה
 
קרפדות הקנים מסתגלות בקלות למחיה באזורים עירוניים ובפרברי הערים

לקרפדות קנים בוגרות בלוטות רעל לצד העיניים ועל הגב. כאשר הן חשות מאוימות, הן מפרישות רעל לבן בעל מרקם חלבי הקרוי בופוטוקסין. ישנן עדויות רבות על מקרי מוות של בעלי חיים כתוצאה מרעל הקרפדה, ואף דווח על מקרי מוות של בני אדם[5] כתוצאה מאכילת קרפדות קנים. הגנה נוספת שבה משתמשת קרפדת הקנים נגד טורפים היא הרחבת הריאות, ניפוח הגוף והרמתו מעל הקרקע על-מנת להיראות גדולה ומאיימת יותר.

מרבית הקרפדות מאתרות את טרפן בעזרת חוש הראייה, אולם קרפדת הקנים יכולה לאתר אותו גם בעזרת חוש הריח. בניגוד לקרפדות רגילות, שתזונתן מתבססת על טרף של בעלי חוליות קטנים ומגוון של חסרי חוליות, קרפדות הקנים אוכלות גם צמחים, פגרים, מזון לחיות-מחמד ואשפה ביתית. בתקופות החמות של השנה, קרפדות הקנים פעילות בעיקר בשעות החשיכה. בתקופה הקרה ובשעות היום הן בדרך כלל מסתתרות בשוחות או בגומות קטנות. קרפדות הקנים יכולות לחיות גם הרחק ממקורות מים.

שמה המדעי של קרפדת הקנים, Bufo marinus, מעיד על קרבה-לכאורה בינה לבין בעלי חיים באזור מימי, אולם למעשה קרפדת הקנים היא יצור יבשתי. קרפדות הקנים הבוגרות הן יצורים יבשתיים לחלוטין, ובדרך כלל הן מגיעות למקורות מים אך ורק לצורכי רבייה. הן מסוגלות לחיות גם באזורים צחיחים מאוד ובאקלים קשה: ביכולתן לאבד עד 50% מנפח המים שבגופן מבלי שייגרם להן נזק משמעותי, ולשרוד בטווח טמפרטורות רחב שבין 5 ל-40 מעלות צלזיוס. הראשנים גדלים במים מתוקים בלבד, ושיעור המלחים המרבי שבו הם יכולים לחיות הוא 15% משיעור המלחים שבמי ים.[6] גם הביצים וגם הראשנים רעילים עבור בעלי חיים רבים, אולם במידה פחותה מאשר רעילותם של הבוגרים. הרעילות נעלמת לזמן מה לאחר המטמורפוזה, עד שבלוטות הרעל גדלות. בדרך כלל, קרפדות הקנים חיות באזורי אדמה פתוחים, והן נוטות להימנע מלחיות באזורים מיוערים; העדפה זו מקטינה במידת מה את תפוצתן באזורים רבים שאליהם הובאו על ידי האדם.

לקרפדת הקנים טורפים טבעיים רבים באזורי התפוצה הטבעיים שלה. עם טורפיה נמנים קיימן רחב-חרטום, עין-חתול אמריקאי מפוספס, מספר מיני דגים ממשפחת הנאוויתיים, הצלופחיים והשפמנוניים ומיני מגלנים. באזורים שאליהם הובאה קרפדת הקנים על ידי האדם, היא נטרפת על ידי דיה שורקת, חולדת המים, חולדה מצויה וכוח המים. תועדו גם מקרים שבהם צדו את קרפדת הקנים המינים פודרגוס ינשופי ו-Podargus papuensis, ממשפחת הפודרגיים‏.[7] לטורפים אלו עמידות מסוימת מפני רעל הקרפדות, או הסתגלות התנהגותית שמאפשרת להם להימנע מאכילת רוב החלקים הרעילים בגוף הקרפדה. ראשני הקרפדה, שנמצאים במקום נמוך בשרשרת המזון, נטרפים על ידי בעלי חיים רבים, דוגמת חיפושיות מים.

בדרך כלל נעה קרפדת הקנים בניתורים קטנים.

תפוצה ואוכלוסייה

עריכה

באופן טבעי מצויה קרפדת הקנים ביבשת אמריקה (הדרומית והצפונית), החל מעמק נהר הריו-גרנדה שבניו מקסיקו ועל גבול טקסס ומקסיקו, דרך מרכז אגן האמזונאס ועד לדרום-מזרח פרו. אזור תפוצה זה כולל אקלים טרופי ואקלים צחיח למחצה, ומטבע הדברים יש בו סביבות מחיה שונות: החל מדיונות חול, אזורים מדבריים, מישורים, אזורים חופיים ואף שולי יערות גשם ויערות מנגרובה. צפיפות האוכלוסין של קרפדת הקנים באזורי התפוצה הטבעיים שלה נמוכה באופן ניכר מהאזורים שאליהם הובאה על ידי האדם. באמריקה הדרומית, לדוגמה, תועדה צפיפות של כ-20 פרטים בוגרים לכל 100 מטרים של רצועת חוף, ולשם השוואה, באוסטרליה, שאליה הובאה הקרפדה על ידי האדם, צפיפות האוכלוסין שתועדה הייתה 1,000–2,000 פרטים לאותו שטח.

שטחי המחיה המקוריים של קרפדת הקנים

עריכה

שטחי המחיה המקוריים של קרפדת הקנים הם ביבשת אמריקה, ותפוצתה משתרעת מעמק ריו גרנדה בדרום טקסס ועד למרכז האמזונס ולדרום מזרח פרו, ולחלק מהאיים היבשתיים הסמוכים לוונצואלה (כמו טרינידד וטובגו). הקרפדה מצויה במגוון ביומות אבל נפוצה במיוחד בערבות, בשטחים כפריים ובשטחים פתוחים ושטוחים. הקרפדה היא מין עתיק יחסית, ותועדו מאובנים שלה מסוף המיוקן בקולומביה. משוער כי גם היא העדיפה לחיות בערבות עשב, אם כי מקורה אינו ידוע. בהחלפה האמריקאית הגדולה, הקרפדה התפשטה צפונה עד טקסס. תפוצתה המקורית בטקסס ובמרכז מקסיקו מתקרבת לקו הרוחב 27° צפון, ובמרכז ברזיל, ל-10° דרום. מזרחה משם, בפרו, היא מגיע עד ל-14° דרום. הקרפדות חיות שם בעמקים ובשפלות, ולרוב מתרחקות מגבהים העולים על 1,000 מטרים מעל פני הים.[8]

קרפדת הקנים כמין פולש

עריכה

קרפדת הקנים הובאה לאזורים רבים בעולם, לרבות אוקיאניה, כדי להיאבק במזיקים לחקלאות. ייבוא הקרפדות לאזורים אלה תועד היטב. משום כך, קרפדת הקנים היא אחד המינים הפולשים הנחקרים ביותר.[9]

אזורים שאליהם הובאה קרפדת הקנים

עריכה
 
אל אזורים רבים הובאה קרפדת הקנים על מנת להילחם במזיקים שחיו במטעי קנה הסוכר

קרפדת הקנים הובאה על ידי האדם לאזורים רבים בעולם, ובפרט למדינות האוקיינוס השקט, על-מנת שתשמש כאמצעי הדברה ביולוגית למזיקים חקלאיים. עד שנת 1844, הובאו קרפדות הקנים למרטיניק, לברבדוס ולג'מייקה.[10] אל ג'מייקה הובאה הקרפדה כניסיון (שלא צלח) לצמצם את אוכלוסיית החולדות במדינה.

בשנת 1920 הובאה קרפדת הקנים לפוארטו ריקו כדי למגר מזיקים במטעי קנה הסוכר. בשנת 1932 היא כבר התבססה היטב באזור, ואוכלוסיית המזיקים אכן הצטמצמה משמעותית. אף שהצטמצמות אוכלוסיית המזיקים יוחסה לקרפדת הקנים, עשויים להיות לכך גם גורמים אחרים. שש השנים שלאחר 1931 (כאשר קרפדת הקנים התבססה היטב, ואוכלוסיית המזיקים הצטמצמה משמעותית) היו השנים הגשומות ביותר שתועדו בפוארטו ריקו.[11] על כל פנים, האמונה שקרפדת הקנים היא האחראית לבקרה על אוכלוסיית המזיקים הובילה להבאתה לאזורים רבים נוספים באוקיינוס השקט.

כיום, ישנן אוכלוסיות מבוססות של קרפדות קנים שהובאו על ידי האדם באוסטרליה, בפלורידה, בפפואה גינאה החדשה, בפיליפינים, באיי בונין, באיי ריוקיו היפניים, במרבית האיים הקאריביים ובאיים רבים נוספים באוקיינוס השקט, דוגמת הוואי או פיג'י. גם אל פיג'י הובאה הקרפדה על מנת להילחם במזיקים במטעי קנה הסוכר. באופן כללי, השימוש בקרפדה כאמצעי הדברה ביולוגית למזיקים חקלאיים נחל כישלון, ובמרבית המקומות הודברו לבסוף המזיקים באמצעים כימיים. מאז הפכה קרפדת הקנים עצמה למזיק באזורים אליהם הובאה, והיוותה איום על בעלי חיים מקומיים רבים. להכנסת הקרפדה הייתה השפעה הרסנית במיוחד על המגוון הביולוגי ועל הפאונה של אוסטרליה – ככל הנראה בגלל המספר הגדול של המינים שהיא התחרתה איתם בהצלחה במישוריה הנרחבים של אוסטרליה.

קרפדת הקנים הובאה בהצלחה אל פפואה גינאה החדשה כדי לצמצם את אוכלוסיית זחלי הרפרפיים, שניזונו מיבול הבטטות המקומי. מאז הפכו קרפדות הקנים לנפוצות באזורים כפריים ועירוניים כאחד, אולם לא חדרו לאזורים המיוערים; הודות לעובדה שמרבית עולם החי של פפואה גינאה החדשה מרוכז באזורים מיוערים, לא גרמה שם קרפדת הקנים לנזקים אקולוגיים משמעותיים.

אוסטרליה

עריכה
 
אנימציה המראה את התפשטות קרפדת הקנים באוסטרליה בין השנים 1940 ל-1980, במרווחים של חמש שנים
 
הדיה המצויה למדה לתקוף את בטן הקרפדה ובכך להימנע מהשפעת הרעל שמופק מבלוטות שנמצאות לצד עיניה של הקרפדה ובגבה.

102 קרפדות קנים הובאו לאוסטרליה בשנת 1935 מהוואי, על-מנת להדביר שני מיני חיפושיות שזחליהם ניזונים מקנה הסוכר: חיפושית קנה אפורת-גב (Dermolepida albohirtum) וחיפושית קנה צרפתית (Lepidiota frenchi Blackburn). באוסטרליה התרבו הקרפדות באופן מיידי בשבייה, ובאוגוסט 1935 שוחררו לטבע למעלה מ-3,000 קרפדות צעירות באזורים שונים בקווינסלנד שבצפון-מזרח אוסטרליה. השחרור לטבע של קרפדות נוספות הושהה או צומצם בשל הדאגה לאיכות הסביבה המקומית, אך חודש באזורים אחרים בספטמבר 1936. מאז שחרורן שגשגה אוכלוסיית הקרפדות וגדלה במהירות, וכיום היא מגיעה לכ-200 מיליון פרטים, הנושאים מחלות וזיהומים המזיקים לעולם החי המקומי.[12]

הקרפדות התפשטו אל מעבר לקווינסלנד, והגיעו לניו סאות' ויילס בשנת 1978 ולטריטוריה הצפונית בשנת 1984. אוכלוסיות מסוימות של קרפדות פיתחו רגליים ארוכות יותר, וייתכן שהדבר קרה במקביל להתפשטות הקרפדות רחוק יותר ויותר.[13] קרפדות הקנים נודדות בממוצע מרחק של כ-40 קילומטרים בשנה.[14]

קשה לקבוע מהי ההשפעה לטווח הארוך של פלישת הקרפדות על הפאונה האוסטרלית המקומית. ירידות תלולות שחלו באוכלוסיות שונות של נמיית כיס מהמין נמיית כיס צפונית תועדו לאחר שקרפדות הקנים הגיעו למקום מחייתם ומיוחסות לפלישת הקרפדות. ישנם מספר דיווחים על צמצום שחל באוכלוסיית הכוחיים והנחשים המקומית לאחר בוא הקרפדות.[15] דו"ח משנת 2002 העריך את הנזקים האקולוגיים שהקרפדות יכולות לגרום בפארק הלאומי קקדו (Kakadu National Park), וקבע כי האפשרות שבעלי חיים מקומיים יטרפו את הקרפדות וימותו כתוצאה מרעלן היא הסכנה החמורה ביותר לעולם החי המקומי. סיכונים אחרים, דוגמת התחרות עם בעלי החיים המקומיים על מקורות מזון, והסכנה שהקרפדה תטרוף מינים מסוימים של עולם החי המקומי היוו, לדעת מחברי הדו"ח, סיכון נמוך הרבה יותר.[16]

מכיוון שמערכות אקולוגיות קשורות זו בזו, גם לפגיעה בבעלי חיים שלכאורה אינם קשורים לבעלי חיים אחרים יכולה להיות השפעה מכרעת על בעלי חיים אלו ועל עולם החי המקומי כולו. אם בעל חיים כלשהו מת כתוצאה מאכילת הקרפדה, קיים סיכוי סביר שמי שיאכל את נבלתו יורעל אף הוא – וכך הלאה. כך, לדוגמה, בטריטוריה הצפונית העובדה שלטאות רבות ממשפחת הכוחיים אכלו את הקרפדות ומתו כתוצאה מכך, נקשרה לעלייה במספר ביצי תנין הים שבקעו שלמות ולא נטרפו. ההשלכות לטווח הרחוק של עובדה זו על המערכת האקולוגית האוסטרלית עדיין אינן ידועות.[17] מאידך, גם תנינים רבים מתים כתוצאה מאכילת הקרפדה.

בעלי חיים מקומיים רבים תועדו טורפים קרפדות קנים בהצלחה, מבלי להיפגע בצורה קשה מהרעלה. עופות מסוימים, דוגמת הדיה המצויה, למדו לתקוף את בטן הקרפדה, ובכך להימנע מלבוא במגע עם הרעל שמיוצר בבלוטות הממוקמות מעל העיניים ועל הגב.[18] נראה כי צפרדע מקומית אחת בטריטוריה הצפונית, Litoria dahlii, מסוגלת לאכול את ראשני קרפדת הקנים ואת הפרטים הצעירים מבלי להיפגע מן הרעל שממית טורפים אחרים,[19] ונראה שעובדה זו קשורה לקצב תטולה נמוך מהצפוי של קרפדות קנים מסוימות בטריטוריה הצפונית. נחשים מקומיים פיתחו מלתעות מעט קטנות יותר, וייתכן שהדבר התפתח על מנת שלא יהיו מסוגלים לטרוף קרפדות קנים גדולות שבגופן כמויות רעל גדולות.[20] מחקרים אחרים מצביעים על כך שקרפדת הקנים מסתגלת לשטח תפוצה רחב יותר ושייתכן שבעתיד היא תתפשט לבתי גידול שכיום היא אינה מצויה בהם.[21]

מבין בני האדם, האבוריג'ינים הם הנפגעים העיקריים מפלישת הקרפדה לאוסטרליה, מפני שחלק ניכר מהם עדיין מתבססים כלכלית על עבודות מסורתיות הכוללות ציד בעלי חיים, שחלקם נעשו נדירים בשטח מחייתם של האבוריג'ינים, כיוון שמתו מרעל הקרפדות. הרשויות משתמשות בקרינת על-סגול על-מנת לפתות קרפדות קנים, ללכוד אותן ולהשמידן.[22] ביוני 2006 הודיעה אוניברסיטת קווינסלנד על מחקר שעוסק בגן שבעזרתו ניתן יהיה לשנות את מינן של נקבות קרפדות הקנים ולהופכן לזכרים. אם ייעשה שימוש בכך, יכול הדבר להביא לאוכלוסייה המורכבת מזכרים בלבד, שסופה כיליון.[23]

הפיליפינים

עריכה

קרפדת הקנים הגיעה לראשונה לפיליפינים בשנת 1930 לשם הדברה ביולוגית של מזיקים במטעי קני סוכר, לאחר הצלחת הבאתה הניסיונית לפוארטו ריקו.[24] לאחר מכן היא הפכה לדו-חי הנפוץ ביותר באיים. היא עדיין שומרת על השם הנפוץ Bakî או Kamprag בשפות ביסאיאניות (אנ'), שיבוש של "צפרדע אמריקאית", שם המתייחס למקורה. קרפדה זו ידועה גם כצפרדע שור באנגלית פיליפינית.

פיג'י

עריכה

קרפדת הקנים הגיעה לפיג'י כדי להילחם בחרקים שפקדו מטעי קני סוכר. הבאת קרפדת הקנים לאזור הוצעה לראשונה ב-1933, בעקבות ההצלחות בפוארטו ריקו ובהוואי. לאחר ששקלה את תופעות הלוואי האפשריות, הממשלה הלאומית של פיג'י החליטה לשחרר את הקרפדה ב-1953, ו-67 דגימות יובאו לאחר מכן מהוואי. לאחר שהקרפדות בוססו בפיג'י, מחקר משנת 1963 הגיע למסקנה, שמכיוון שתזונתה של הקרפדה כללה חסרי חוליות מזיקים ומועילים כאחד, היא "נייטרלית מבחינה כלכלית". כיום, ניתן למצוא את קרפדת הקנים בכל האיים המרכזיים בפיג'י, אף שהמין הזה קטן יותר ממקביליו באזורים אחרים.

פפואה ניו גינאה

עריכה

קרפדת הקנים הוכנסה לגינאה החדשה לשם הדברה ביולוגית של זחלי רפרפיים האוכלים יבולי בטטה.[25] השחרור הראשון התרחש בשנת 1937 באמצעות קרפדות שיובאו מהוואי, עם שחרור שני באותה שנה באמצעות פרטים שהובאו מהיבשת האוסטרלית. עדויות מצביעות על שחרור שלישי בשנת 1938, המורכב מקרפדות המשמשות לבדיקות היריון אנושיות – מינים רבים של קרפדה נמצאו יעילים למשימה זו, ושימשו במשך כ-20 שנה לאחר ההכרזה על התגלית ב-1948.[26][27] ב-1972 תפוצת קרפדת הקנים כללה את צפון האי פפואה וחלקים נרחבים משאר איי הארכיפלג. רוב התפוצה הייתה מרוכזת סביב עיירות, ויערות גשם של השפלה. הקרפדות שחיות ביערות הגשם של פפואה נוטות להיות גדולות וכבדות מאלו החיות בערבות, בממוצע בכ-2 ס"מ וב-50 גרם. קרפדות היער נוטות לאכול יותר, ואחוזים גבוהים יותר מתזונתן הם חלבוניים. לא קיים טורף טבעי לקרפדות הקנים בפפואה ניו גינאה.[25]

ארצות הברית

עריכה

במקור, קרפדת הקנים הייתה נפוצה בארצות הברית רק באזוריה הדרומיים של טקסס, אך ברבות השנים היא התפשטה גם לאזורי לואיזיאנה ופלורידה. לשני האזורים האלה הובאו הקרפדות בעיקר מפוארטו ריקו. לפלורידה הגיעו קרפדות הקנים הראשונות עוד לפני 1936, והן התחילו להתפשט בסביבות אגם אוקיצ'ובי. גל נוסף של קרפדות הגיע לאגם בסביבות 1944. כבר ב-1957 דווחה במיאמי הסמוכה אוכלוסייה מבוססת של קרפדות קנים, בת כמאה פרטים. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 המשיך שחרור הקרפדות בדרום פלורידה, כשהפעם הן הובאו מסורינאם ומקולומביה. לאחר שקרפדות הקנים שוחררו באזור זה של פלורדיה, הן החלו להיות נפוצות שם בשפע.[28]

הוואי

עריכה

באפריל 1932 הובאו 149 פרטים של קרפדת קנים מפוארטו ריקו לאי אואהו בהוואי. 68 מתוכם שוחררו בארבורטום מאנואה ובחלק העילי של עמק מאנואה, ו-80 נוספים שוחררו בוואיפיאו; לא ידוע היכן שוחרר הפרט ה-149. הקרפדות נאספו על ידי סי. אי. פמברטון בזמן שהוא השתתף בקונגרס הבינלאומי של טכנולוגיות קני סוכר בסן חואן. סביר להניח שהוא אסף את הקרפדות בסן חואן ושהן היו צאצאים של הפרטים שהובאו לפוארטו ריקו מג'מייקה, שכן סן חואן נמצאת בצפון מערב פוארטו ריקו, קרוב מאוד לריו פידראס, שם שוחררו הקרפדות מג'מייקה.[29]

לאחר הצלחת ההבאה של קרפדת הקנים לצורך הדברה ביולוגית אל האי אואהו, התאחדות חוואי הסוכר ההוואיים הביאה את קרפדת הקנים אל איי הוואי.[25] הקרפדות הובאו מאואהו עצמו. בין אוגוסט 1933 ליולי 1935, יותר מחצי מיליון קרפדות פוזרו ברחבי האיים הוואי, קאוואי, מאווי, מולוקאי ואואהו. הקרפדות היו שכיחות זמן מה, אם כי נכון ל-1981, תושבי אואהו מדווחים כי הן הולכות ומתמעטות. בנוסף, הייתה הבאה בשני גלים של קרפדות מגואם ב-1937. ב-1935, הובא מספר לא ידוע של קרפדות קנים מאואהו, הוואי לאיי טאיוואן וריוקיו.[30]

האיים הקריביים

עריכה

על פי הערכות, קרפדת הקנים הגיעה לראשונה לאי ברבדוס שבאיים הקריביים מאזור גיאנה בסביבות 1833, וב-1848 למין כבר הייתה שם אוכלוסייה מבוססת. עם זאת, במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 הצטמצמה האוכלוסייה של קרפדת הקנים באי ברבדוס במידה ניכרת, עקב מפעלי ייבוש הביצות בברבדוס, שנועדו למיגור מחלת המלריה.[10]

ב-8 בספטמבר 2013 התגלתה קרפדת הקנים גם באי ניו פרובידנס באיי בהאמה.[31]

המין הובא לראשונה לפוארטו ריקו מברבדוס, ב-1920. מספר הקרפדות ההתחלתי היה נמוך מ-24, ויש הערכות המציבות אותו על 12. ב-1923–1924 היה גל הבאה נוסף מג'מייקה בו הובאו 40 פרטים ששוחררו בריו פיידראס שליד סן חואן. קיים דיווח לפיו הובאו קרפדות גם מטרינידד ב-1920, אבל ישנה מחלוקת בנושא.[32]

טקסונומיה ואטימולוגיה

עריכה
 
קרפדה מהסוג Mixophyes שדומה מבחינה חיצונית לקרפדת הקנים

השם "קרפדת קנים" נגזר מייעודה המקורי של קרפדת הקנים באזורים שאליהם הובאה – הדברה ביולוגית של מזיקים במטעי קנה הסוכר המקומיים. קרפדת הקנים נקראת גם "קרפדת ענק" ובאנגלית גם "קרפדה ימית" (Marine Toad); השם הראשון מקורו בממדי הקרפדה, והשני נגזר משמה המדעי, Bufo marinus. הכינוי marinus, המעיד על קרבה למים, נבחר על ידי הטקסונום קארולוס ליניאוס והתבסס על איור של אלברטוס סבה (Albertus Seba). סבה סבר בטעות כי קרפדת הקנים חיה הן באזורים יבשתיים והן באזורים ימיים.[33] באוסטרליה, ניתן לשגות בזהוי פרטים בוגרים של קרפדת הקנים ולזהותם בטעות כחסרי זנב מהסוגים לימנודינסטיים, Neobatrachus, Mixophyes וחפרית אוסטרלית, הדומים לה מבחינה חיצונית. עם זאת, ניתן להבחין בין קרפדת הקנים לבין חסרי זנב אלו, שכן לאחרונים אין בלוטות רעל בולטות מעל העיניים.

קרפדת הקנים דומה חיצונית גם למין Heleioporus australiacus. קשה לעיתים להבחין בין קרפדות קנים צעירות לבין בני הסוג Uperoleia, מפני שלשניהם בלוטות רעל גדולות; אולם, לקרפדות הקנים אין כתמים לבנים באזור הירך ופניהן חרושות תלמים דמויי קמטים.[34] בארצות הברית, קרפדת הקנים דומה מבחינה מורפולוגית לרבות מהקרפדות המקומיות מהסוג Bufo. קל במיוחד להתבלבל בינה לבין Bufo terrestris ולבין Bufo fowleri. באופן כללי, ניתן להבחין, על פי רוב, בין קרפדות הקנים לבין קרפדות אחרות, וזאת על-פי צורת בלוטות הרעל שלה ועל-פי התלמים והקמטים המצויים בפניה.

שימוש האדם בקרפדות

עריכה

זולת השימוש כמדבירה ביולוגית, בקרפדת הקנים בוצע שימוש במספר דרכים, הן מסחריות והן לא מסחריות. באופן מסורתי, בתחומי התפוצה של הקרפדה באמריקה הדרומית, העם האמריקאי-ילידי אמברה וונאן (אנ') נוהג להשתמש ברעלן של הקרפדות כדי ליצור חיצים מורעלים. הרעלן שימש גם כאנתאוגן עבור האולמקים. את הקרפדה אף צדים לשם מאכל בפרו, ובשרה נאכל לאחר שעורה מוסר ממנה בזהירות. כשהוא מוכן כהלכה, בשרה של הקרפדה נחשב למקור מזון בריא, השופע בחומצות שומן אומגה 3.[35] במרוצת השנים נתווספו שימושים חדשים לרעלן של הקרפדה: הבופוטנין (אנ') שניתן להפיק ממנו משמש ביפן כאפרודיזיאק וכחומר למניעת נשירת שיער. בסין משמש הרעלן בכירורגיית לב-חזה, ושם ייעודו הוא להפחית את קצב דפיקות הלב במהלך הניתוח. הוא אף עשוי לסייע בטיפול בסרטן הערמונית.[36]

שימושים אחרים של קרפדת הקנים הם, למשל, אימוצה כחיית מחמד, ביצוע ניסויים בה כחיית מעבדה, וייצור מוצרים מעור באמצעותה. במחצית המאה ה-20, היו בדיקת היריון שכללו החדרת הפרשות של האישה לתוך מערכת הלימפה של קרפדה ממין זכר. אם תאי זרע היו מופיעים בהפרשותיו של האחרון, ניתן היה להסיק מכך כי האישה נמצאת בהיריון. בדיקות אלה היו מהירות יותר מאשר אלה שבוצעו באמצעות יונקים, כיוון שאת קרפדות הקנים היה קל יותר לגדל. בדיקות מסוג זה בוצע לראשונה במין אחר של צפרדעים, אך עד מהרה נתגלה כי גם קרפדות הקנים עשויות להתאים לבדיקה. עובדה זו הפכה את הבדיקה באמצעות הקרפדות לנפוצה עד מאוד.[37] כחיית מעבדה, לקרפדת הקנים היו יתרונות מספר: הן היו נפוצות מאוד בתחומי התפוצה שלהן, וכן הן היו קלות וזולות להשגה ולשימוש. השימוש בקרפדה לשם ניסויים החל במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20, ונעשה בהן שימוש בבתי ספר ובאוניברסיטאות. עם זאת, החל משנות ה-60 של המאה ה-20 מספר מדינות באוסטרליה החלו מהדקות או את תקנות הייבוא של הקרפדות לשם ניסויים.

ישנם מספר שימושים מסחריים בקרפדות קנים מתות. כך, למשל, משתמשים בעורן לייצור ארנקים ואביזרי אופנה אחרים. קרפדות מפוחלצות משווקות כמתנות עבור תיירים, ואף נעשה ניסיון ליצור דשן מפגרי הקרפדות.[38]

בתרבות

עריכה

הבאתה של קרפדת הקנים לאוסטרליה והתפשטותה שם תועדה בסרט "Cane Toads: An Unnatural History" (בתרגום חופשי לעברית: "קרפדות קנים: היסטוריה לא-טבעית") (1988). בופוטונין, אחד הכימיקלים המצויים ברעלה של קרפדת הקנים, מסווג כסם מדרגה ראשונה בחוקי הסמים האוסטרליים, דרגה זהה לזו של ההרואין והקוקאין. לסם השפעות דומות לזו של הרעלה קלה: אפקט ההמרצה, הכולל הזיות קלות, מסתיים לאחר פחות משעה.[39] עם זאת, יש לסם השפעות בריאותיות מסוכנות, ובמקרים של שימוש לא נכון הוא עלול לגרום למוות.[40]

באוסטרליה נעשו ניסיונות להפיק תועלת מקרפדות קנים מתות, העלולות לגרום לבעיות תברואתיות, במיוחד בשל מספרן הרב. כך לדוגמה, ניתן להמיר את גופן לדשן נוזלי,[41] וניתן לנצל את עורן להכנת מוצרי עור דוגמת ארנקים. קרפדת הקנים נבחרה על ידי החברה להגנת הטבע של קווינסלנד כסמל לאומי, לצד שונית המחסום הגדולה.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קרפדת קנים
  טקסונומיה בוויקימינים: קרפדת קנים

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ קרפדת קנים באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Wyse, E. (editor) (1997). Guinness Book of Records 1998. Guinness Publishing, 249. ISBN 0-85112-044-X
  3. ^ Tyler, M. J. (1994). Australian Frogs A Natural History. Reed Books, 108. ISBN 0-7301-0468-0
  4. ^ Anstis, M. (2002).Tadpoles of South-Eastern Australia: A Guide with Keys. Reed New Holland. ISBN 1-876334-63-0
  5. ^ issg Database: Ecology of Bufo marinus. Retrieved on 2006-05-16
  6. ^ Ely, C.A. (1944). "Development of Bufo marinus larvae in dilute sea water". Copeia 56(4): 256
  7. ^ Angus, R. (1994). "'Observation of a Papuan Frogmouth at Cape York [Queensland]". Aust. Birds. 28: 10-11
  8. ^ Zug, G. R.; Zug, P. B. (1979). 'The Marine Toad, Bufo marinus: A natural history resumé of native populations". Smithsonian Libraries. vol. 284, pg. 1-3. doi:10.5479/si.00810282.284
  9. ^ Easteal, p. 94
  10. ^ 1 2 Easteal, p. 96
  11. ^ Freeland, W.J. (1985). "The Need to Control Cane Toads". Search 16(7-8): 211-215
  12. ^ Institute for Molecular Bioscience, Killing off the cane toad
  13. ^ John Roach, Toxic Toads Evolve Longer Legs, Study Says, באתר נשיונל ג'יאוגרפיק (ארכיון האינטרנט), ‏15 בפברואר 2006 (באנגלית)
  14. ^ Tyler, M. J. (1994). Australian Frogs A Natural History. Reed Books, 112. ISBN 0-7301-0468-0
  15. ^ Mayes, P.J.; Thompson, G. G. and Withers P.C. (2005). Diet and foraging behaviour of the semi-aquatic Varanus mertensi (Reptilia: Varanidae)". Wildlife Research 32: 67-74
  16. ^ SSR164 - A preliminary risk assessment of cane toads in Kakadu National Park. Retrieved on 2006-05-22
  17. ^ Cane toad impact will boost croc hatchling numbers, researchers say
  18. ^ Mitchell, D.; Jones, A. Hero, J.-M. (1995). "Predation on the Cane Toad (Bufo marinus) by the black kite (Milvus migrans)". Memoirs - Wueensland Museun 38: 512-531
  19. ^ NT frog 'eats' Cane Toad. 15/15/2004. ABC News Online
  20. ^ Phillips, Ben L.; and Shine, Richard (December 2004). "Adapting to an invasive species: Toxic Cane Toads induce morphological change in Australian snakes". PNAS 101(49): 17150-17155
  21. ^ Urban, Mark C.; Ben L. Phillips, David K. Skelly, and Richard Shine, The cane toad's (Chaunus [Bufo] marinus) increasing ability to invade Australia is revealed by a dynamically updated range model, Proceedings of the Royal Society B: Biological Sciences, גיליון 1616 כרך 274, יוני 2007 doi: 10.1098/rspb.2007.0114
  22. ^ Northern Australian Frog Database System. Retrieved on 2006-05-20.
  23. ^ Gender bending could see cane toad's end, ABC News, ‏6 ביוני 2006
  24. ^ Ross Piper, Pests: A Guide to the World's Most Maligned, yet Misunderstood Creatures: A Guide to the World's Most Maligned, yet Misunderstood Creatures, ABC-CLIO, 2011-03-03, ISBN 978-0-313-38427-1. (באנגלית)
  25. ^ 1 2 3 Zug, G. R.; Lindgrem, E.; Pippet, J. R. (1975)."Distribution and ecology of marine toad, Bufo marinus, in Papua New Guinea". Pacific Science. 29 (1)
  26. ^ Easteal, p. 103-104
  27. ^ Tyler, Michael J.; Wassersug, Richard; Smith, Benjamin (2007). "How frogs and humans interact: Influences beyond habitat destruction, epidemics and global warming" (PDF). Applied Herpetology. 4 (1): 1–18. doi:10.1163/157075407779766741. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-06-04.
  28. ^ Easteal, p. 100
  29. ^ Easteal, p. 101
  30. ^ Easteal, p. 101-102
  31. ^ "Killer Toad Found in New Providence". Tribute 242. Retrieved 2013-09-07
  32. ^ Easteal, p. 97–98
  33. ^ Scientific and Common Names of the Reptiles and Amphibians of North America. Retrieved on 2006-06-05
  34. ^ Identifying a cane toad, pestsmart.org.au (באנגלית)
  35. ^ Eating cane toads a win-win solution for all, says academic, באתר "ABC news" (באנגלית)
  36. ^ Cane toad poison attacks prostate cancer cells, spares healthy cells: Queensland university researchers, באתר "ABC news" (באנגלית)
  37. ^ Michael Tyler, Richard Wassersug and Benjamin Smith, How frogs and humans interact: Influences beyond habitat destruction, epidemics and global warming, 2007, pp. 6-7
  38. ^ Toads to be juiced, באתר "The Sydney Morning Herald" (באנגלית)
  39. ^ Radar: Really caning it Retrieved on 2006-05-30
  40. ^ Weil, A.T.; Davis, W. (1994). "Bufo alvarius: a potent hallucinogen of animal origin.". Journal of Ethnopharmacology 41(1-2): 1-8
  41. ^ Liquified Frogs Make for High Potassium Fertilizer, באתר dirtdoctor.com, ‏20 באפריל 2006 (באנגלית)


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קרפדת_קנים&oldid=40197122"
  NODES