רואנדה
רפובליקת רואנדה (ⓘⒾ המכונה "ארץ אלף הגבעות" - בקיניַרואנדה: Igihugu cy'Imisozi Igihumbi ⓘⒾ, בצרפתית: Pays des Mille Collines) היא מדינה ללא מוצא לים השוכנת ביבשת אפריקה. היא גובלת באוגנדה, בורונדי, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וטנזניה. לפעמים היא מקוטלגת גם כחלק ממרכז אפריקה. האוכלוסייה המקומית מורכבת משלוש קבוצות אתניות. ההוטו, המהווים את רוב האוכלוסייה, הם איכרים מקבוצת עמי הבנטו. הטוטסי, רועים אשר הגיעו לאזור במאה ה-15, היו עד 1959 הכת השולטת תחת מערכת פיאודלית המבוססת על נכסי בקר. הטווה נחשבים לשרידי המתיישבים הראשונים באזור והם בני הגזע הפיגמי.
| |||||||||||||||||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||||||||||||||||
| מוטו לאומי | אחדות, עבודה, פטריוטיות | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| המנון לאומי |
רואנדה נזיזה | ||||||||||||||||
| ממשל | |||||||||||||||||
| משטר | רפובליקה | ||||||||||||||||
| ראש המדינה |
נשיא רואנדה  | ||||||||||||||||
| נשיא רואנדה | פול קגאמה | ||||||||||||||||
| ראש הרשות המבצעת |
ראש ממשלת רואנדה | ||||||||||||||||
| ראש ממשלת רואנדה |
אדוארד נגיטרה | ||||||||||||||||
| שפה רשמית | צרפתית, קיניַרואנדה, אנגלית | ||||||||||||||||
| עיר בירה |
קיגאלי 1°57′S 30°4′E / 1.950°S 30.067°E (והעיר הגדולה ביותר) | ||||||||||||||||
| רשות מחוקקת |
הפרלמנט של רואנדה | ||||||||||||||||
| גאוגרפיה | |||||||||||||||||
| יבשת | אפריקה | ||||||||||||||||
| שטח יבשתי[1] | 26,338 קמ"ר (149 בעולם) | ||||||||||||||||
| אחוז שטח המים | 5.3% | ||||||||||||||||
| אזור זמן | UTC +2 | ||||||||||||||||
| היסטוריה | |||||||||||||||||
| הקמה | |||||||||||||||||
| עצמאות מבלגיה | 1 ביולי 1962 | ||||||||||||||||
| ישות קודמת |
 רואנדה-אורונדי | ||||||||||||||||
| דמוגרפיה | |||||||||||||||||
|
אוכלוסייה[2] (הערכה 1 בדצמבר 2024) | 14,386,849 נפש (77 בעולם) | ||||||||||||||||
| צפיפות | 546.24 נפש לקמ"ר (23 בעולם) | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| כלכלה | |||||||||||||||||
| תמ"ג[4] (2023) | 14.1 מיליארד $ (143 בעולם) | ||||||||||||||||
| תמ"ג לנפש | 980$ (192 בעולם) | ||||||||||||||||
|
מדד הפיתוח האנושי[5] (2022) | 0.548 (161 בעולם) | ||||||||||||||||
| מדד ג'יני |
43.7 (נכון ל־2016) | ||||||||||||||||
| מטבע | פרנק רואנדי (RWF) | ||||||||||||||||
| בנק מרכזי |
הבנק הלאומי של רואנדה | ||||||||||||||||
| שונות | |||||||||||||||||
| סיומת אינטרנט | rw | ||||||||||||||||
| קידומת בין־לאומית | 250 | ||||||||||||||||
|
www | |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
היסטוריה
עריכהבניגוד לרבות ממדינות אפריקה, רואנדה היא המשך ישיר לישות מדינית היסטורית, שהתקיימה בגבולותיה בתקופה הפרה-קולוניאלית. תולדותיה כרוכות באלה של שכנתה בורונדי, ובתקופה המודרנית עומדות בצלו של המתח האתני שבין שתי הקבוצות העיקריות, הוטו וטוטסי.
היסטוריה פרה-קולוניאלית
עריכהיישוב אנושי היה קיים ברואנדה מתקופות פרה-היסטוריות. התושבים הידועים המוקדמים ביותר של האזור הנקרא כיום רואנדה היו עם פיגמי של נוודים שהתקיימו מצייד ולקט וחיו בקבוצות קטנות, אבותיהם של בני הטווה. באמצע האלף השני התיישבו באזור הכולל את רואנדה ובורונדי וסביבותיהם בני ההוטו, שעיסוקם המרכזי הוא עבודת אדמה, והטוטסי, שהם עם של רועים. הגירת ההוטו הייתה חלק מתנועה רחבה יותר של התפשטות עמי בנטו ברחבי אפריקה. מקורם של הטוטסי שנוי במחלוקת, בהיעדר מקורות כתובים. לא ברור אם הם צאצאים לעם שמקורו במזרח אפריקה, אשר הגיע לרואנדה בהגירה ממושכת או בכיבוש אלים, או שהם קבוצה שנבדלה מתוך ההוטו עם השנים על בסיס מעמדי.
ברואנדה נוצרה ממלכה ריכוזית למדי, בעלת צבא חזק, ששלטה בשטח רואנדה של ימינו ובחלק משטח קונגו. המלך ומרבית האצולה היו בני טוטסי, ובצבא שירתו שני העמים. המקנה, בקר, עזים וכבשים, שבו החזיקו בני טוטסי, שימש עדות לעוצמה ומעמד חברתי. ככל הידוע התקיימו שני העמים בהרמוניה יחסית, וניתן היה לבן הוטו להפוך טוטסי אם צבר מקנה[6].
היסטוריה קולוניאלית
עריכההשלטון הגרמני קיבל חסות על רואנדה במסגרת ועידת ברלין של 1884 וב-1890 החליטו המעצמות האירופיות לכלול את רואנדה ובורונדי בשטח ההשפעה של האימפריה הגרמנית. הגרמנים, שכוח האדם שהשקיעו בשליטה באזור היה קטן מאוד, חדרו לאזור בהדרגה. הם שלטו באופן עקיף תוך הסתמכות על האצולה המקומית ועל המלך, שהסכים לקבל את חסותם כהגנה מפני מדינות שכנות ובהן בוגנדה. הגרמנים ראו ברואנדה חלק מ"מזרח אפריקה הגרמנית",
על ידי תמיכת הגרמנים הקולוניאליסטים במונרכיה וההיררכיה הקיימת, תוך העדפת הטוטסי על-פני ההוטו ומינוים לתפקידים משמעותיים במוסדות השלטון והאדמיניסטרציה, החלה להתבסס ההפרדה בין הטוטסי להוטו ברואנדה. הבדלה והפרדה זו נעשתה תוך הבניית תודעה מעמדית בין השתיים, כזו המקבילה לתודעה המעמדית באירופה[7].
השלטונות הגרמנים יצרו הפרדה בין ההוטו לטוטסי על פי תווי פנים, גובה וצבע עור. בשנת 1916, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כבשו כוחות בלגים מקונגו הבלגית את האזור, ולאחריה נמסרה המושבה לאימפריה הבלגית, כחלק מהקולוניה רואנדה-אורונדי שכללה גם את בורונדי של ימינו. הבלגים המשיכו בהפרדה בין הטוטסי להוטו והעדיפו את הטוטסי על פני ההוטו.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר חולקה אפריקה בין המעצמות המנצחות באירופה, ניתנה רואנדה לבלגיה. הקולוניאליזם הבלגי אופיין כבעל צורת שלטון ישיר, כאשר ניתן לראות את מעורבותו בתחומי החינוך, החקלאות, הבריאות והכלכלה. הבלגים המשיכו במגמה בה החלו הגרמנים והכניסו את הזהות האתנית לתעודות הזהות, וכן חובת נשיאתם, החל משנת 1935. הבלגים השרישו וחיזקו את התפיסה כי אלו הם גזעים נפרדים לגמרי, כאשר לרוב החלוקה הייתה על בסיס מראה פיזי או על-פי אמצעים כלכליים. נקודה זו הפכה אקוטית להבחנה בין שתי הקבוצות, ובתקופות מאוחרות יותר, אף היוותה גלגל הצלה לבני ההוטו[8].
הקולוניאליזם הגרמני והבלגי כאחד, אופיין בגילויי ברוטאליות ואכזריות קשים ביותר. הונהגו עבודות כפייה בצורת עבודות חקלאיות, סיוע למסחר, התקנת טרסות למרגלות ההרים, סלילת כבישים ובניית מבני ציבור, כאשר בני ההוטו היוו את רוב כוח העבודה.
מגמה זו של עבדות אשר הונהגה ברואנדה על ידי מדינות אירופה, היוותה מעין "מפעל משותף" – לאירופים וכן לצ'יפים המקומיים, אשר הפיקו תועלת אישית, מההיבט הכוחני והחומרי כאחד. אותם צ'יפים מתוגמלים נמנו מבני שבט הטוטסי, אשר בנוסף לכך מילאו תפקידים מנהלתיים, בעוד בני ההוטו הועבדו קשות בעבודות הכפייה ונמצאו תחת איום מתמיד של עונשים אכזריים ביותר. החלוקה האירופאית העצימה את ניצני האיבה בין שתי הקבוצות, אשר מכורח המציאות דוכאו והושתקו עד כדי תרגומם לרגשות קנאה ושנאה של ממש[9].
במהלך תקופה זו, החלו עולות ומתפתחות באירופה תאוריות הגזע השונות. אלו הגיעו ליבשת אפריקה כתורה תפיסתית של חוקרים שונים אשר הגיעו לרואנדה וניסו "להלביש" תאוריות אלה על האוכלוסייה המקומית. דה פקטו, שועתקו כל הסטריאוטיפים הגזעניים של רוח הזמן המערבית כלפי התושבים המקומיים. כך, בעוד בני הטוטסי הוצגו כיפי-תואר, אינטליגנטים, חרוצים ונאמנים, שבטי ההוטו והטווא נתפסו כגזע שפל ונחות וכאנשים עצלנים, מכוערים ופרימיטיביים. ניתן לראות בקידום בני הטוטסי ככלי אירופאי שלטוני-פוליטי הנועד למנוע מצב בו ההוטו, שהוא רוב מוחלט במדינה, יתגבש לגוף אחד חזק מספיק, כזה שיהווה אלטרנטיבה ותחליף לשלטון הקולוניאליסטי האירופאי במדינה[10].
השליטה של בלגיה באזור הייתה ישירה בהרבה מזו של גרמניה. הבלגים הנהיגו מדיניות של עבודה כפויה, בעיקר במטעי קפה, תחת פיקוח של בני טוטסי. בכך הוחרפה האיבה וחודדו ההבדלים בין הטוטסי להוטו.
לאחר מלחמת העולם השנייה, נעשתה רואנדה לשטח חסות של האו"ם, תחת ניהולה של בלגיה. החלו מהלכים של דמוקרטיזציה במושבה וצומצמה אפליית ההוטו. בתקופה זו נשמעו קריאות לעצמאות רואנדה ולשחרור מעול שלטון האדם הלבן בעיקר מצד הטוטסי. כתוצאה מלחץ פנימי וחיצוני כאחד על דרך התנהלות העניינים ברואנדה, החליפו הבלגים את עמדתם והעבירו תמיכתם להוטו[11].
מהפכת ההוטו - 1962-1959
עריכהעד שנת 1959 השליטה ברואנדה הייתה בידי המיעוט במדינה, מיעוט זה היה שבט הטוטסי, כפי שהזכרנו קודם לכן, שבט הטוטסי תועדף על ידי אותם קולוניאליסטים אשר שלטו ברואנדה טרם הכרזת העצמאות. משנה זו, התעצם המתח בין שתי הקבוצות, כאשר הכריז השלטון הבלגי בריש-גלי כי הוא מעביר תמיכתו מבני הטוטסי להוטו, נקודה אשר הגבירה במהלך תקופה זו את רוח ההרס והאיבה בין השניים. בני ההוטו החלו פורעים בטוטסי, בקריאות נקמה על שנים של דיכוי. לאחר הבחירות הראשונות, הפכו הטוטסי ל"נחותים" ואת השלטון תפסו ההוטו. לאחר ההפיכה, אכן התקיימו בחירות אך ברור היה לכל שבשלטון יזכה נציג שבט ההוטו וזאת מכיוון שלשבט זה עליונות מספרית ברורה[12].
העוינות ששררה בין שתי הקבוצות האתניות (ההוטו והטוטסי) הייתה, כפי שכבר צוין, לרוב כתוצאה ממדיניות ההעדפה שנקטו גרמניה ובלגיה בתקופה בה הונהגה רואנדה כקולוניה אך לא זאת בלבד, אותה שנאה נבנתה לאורך השנים והגיעה לנקודת משבר כאשר יצאה רואנדה לעצמאות, העוינות בין שתי הקבוצות האתניות הייתה "עצמאית" לחלוטין וזאת כתוצאה מהיסטוריה עקובת דם ביחסי שתי הקבוצות (ההוטו והטוטסי). אומנם גם הטוטסי וגם ההוטו חשו תיעוב עמוק כלפי השלטון הקולוניאלי אך שנאה משותפת זו לא הביאה לכדי איחוד כוחות בין השניים כנגד האויב החיצוני; כפי שהייתה מחלוקת בין ילידי רואנדה והכובשים הזרים, כך הייתה מחלוקת בין הילידים עצמם[13].
בשנת 1959 התרחשה הפיכה ברואנדה, אשר הונהגה על ידי גרגואר קָיִיבּנדָה. קייבנדה הוביל את המאבק להפלת "המונרכיה של בני הטוטסי" בשנות ה-50. כתוצאה ממאבק זה, העבירו הבלגים את תמיכתם באופן רשמי לבני שבט ההוטו. שינוי זה הביא להגברת המתח הפנימי בין השתיים. המתח הגיע לשיא בין השנים 1959–1961 כאשר טבחו בני שבט ההוטו במאות מבני שבט הטוטסי, המאבק הגלוי החל בשנת 1959 לאחר שקבוצה השייכת לבני הטוטסי ניסו לפגוע באישיות מבני שבט ההוטו וכתוצאה מכך, החלו בני שבט ההוטו לפגוע בנציגים רשמיים מבני שבט הטוטסי ובהם אנשי ציבור ופוליטיקאים, כך החלה הסלמה במאבק המזוין בין שתי הקבוצות, הסלמה זו הביאה לכך שכ-100,000 פליטים (מבני הטוטסי) ברחו למדינות השכנות (אוגנדה, בורונדי, והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו). בינואר 1961 הופלה המונרכיה של בני הטוטסי ורואנדה הוכרזה רפובליקה לאחר משאל עם[14]. המלך המודח ניסה לשוב למדינה ולתפוס את השלטון אך נעצר על ידי הבלגים[15].
הרפובליקה הראשונה - 1962–1973
עריכה
ב-1 ביולי 1962 זכתה רואנדה בעצמאות באופן רשמי[16]. באותה שנה נערכו הבחירות הראשונות ברואנדה. את הבחירות יזם גי לוז'יסט (Guy Logiest). בשנים שלאחר הבחירות ועליית כוחם של ההוטו בתוך גבולות רואנדה, החלה להתפתח אופוזיציה מטעם הטוטסי במדינות השכנות, שאליהן נסו מספר שנים קודם לכן. דוגמה לכך היא קבוצת הגרילה המשתייכת לשבט הטוטסי, "איניאנזה", קבוצה זו שיגרה התקפות חוזרות ונשנות ממדינות שכנות, על בני ההוטו בתוך גבולות רואנדה בין השנים 1961–1966. התקפות אלו גבו מחיר דמים גבוה מצד בני שבט ההוטו. קבוצת גרילה זו כונתה על ידי השלטון (בני ההוטו) ברואנדה "מקקים". כתוצאה מאותן התקפות מזוינות מצד ה"איניאנזה", גבר הדיכוי של בני שבט הטוטסי בתוך גבולות רואנדה, הדיכוי התבטא פעמים רבות ברצח המוני של טוטסי[17].
גרגואר קָיִיבּנדָה, שהנהיג את התנועה לשוויון-זכויות לבני הוטו, כיהן כנשיא המדינה למן עצמאותה ועד הדחתו ב-1973. בשנת 1965 הוא נבחר בשנית לנשיאות ובשנת 1969 הוא נבחר בשלישית. למרות שהמדינה הוגדרה "רפובליקה", שלטונו היה למעשה מלוכני-אוטוקרטי: מפלגות האופוזיציה הוצאו אל מחוץ לחוק, חלק מנהיגיהם נעצרו והוצאו להורג, ועל כלי התקשורת הוטלה צנזורה. הממשל קיים מדיניות מפלה נגד הטוטסי ואף עודד מעשי אלימות נגדם. לקראת סוף תקופת שלטונו של קייבנדה החלו להישמע קולות אופוזיציוניים כנגד השלטון על דרך פעולתו ועל שחיתות. בשנה זו היה גל התקפות נוסף על בני הטוטסי בגבולות המדינה ולפי הערכות, בשנה זו נרצחו כ-20,000 טוטסי וכ-300,000 טוטסי ברחו מהמדינה למדינות שכנות.
הרפובליקה השנייה - 1973–1994
עריכהבשנת 1973 ביצע ז'ובנל הָבּיָרימָנָה הפיכה צבאית ותפס את השלטון. הפיכה זו הייתה הביטוי הראשון למחלוקת פנימית בתוך קבוצת בני ההוטו. המשטר החדש היה טוטליטרי. מפלגת השליט שנקראה ("MRND" Mouvement Republicain National pour le Developpement), הוקמה בשנת 1974 וארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1978, הוכרזה רשמית כמפלגת שלטון יחיד. מפלגה זו חייבה כל גבר אישה או ילד ברואנדה להיות חבר בה[18].
רואנדה זכתה לתקופת פריחה מסוימת לאחר ההפיכה, אך במהרה התגלה שלמעשה אין הרבה הבדל בין המשטר שקדם להפיכה וזה שבא אחריה. הביארימנה, ששלט במדינה עד ההתנקשות בחייו ב-1994, המשיך את מדיניות האפליה נגד הטוטסי. בדומה לקיבנדה, ובניגוד לחלק ממדינות האזור שתמכו בברית המועצות, נקט הביארימנה מדיניות פרו-מערבית וקיים קשרים טובים עם ארצות הברית, צרפת ובלגיה, ובתקופה מסוימת גם עם ישראל. באשר ליחס כלפי הטוטסי, ההפיכה שהתחוללה בשנת 1973 ייצגה קו "נצי" יותר וקיימת סברה שהקצנה זו ביחס באה בעקבות הטבח שעשו הטוטסי בהוטו בבורונדי בשנת 1972.
באוקטובר 1990 פלשה לרואנדה החזית הפטריוטית הרואנדית (RPF), שנשלטה בידי הטוטסי, מבסיסה באוגנדה[19]. הממשלה הצבאית של הביארימנה הגיבה ברצח המוני של בני הטוטסי, בטענה שהם מנסים לשעבד מחדש את בני ההוטו. מלחמת האזרחים באוגנדה נמשכה עד 1993, כאשר צבא אוגנדה נלחם לצד החזית הפטריוטית, ואילו זאיר, צרפת ובלגיה מסייעות לממשלתו של הביארימנה. ביולי 1992 החלו הממשלה וה-RPF בדיונים על הפסקת אש בארושה שבטנזניה[20], ובסוף משא ומתן ארוך נחתמו ב-1993 הסכמי ארושה, והמלחמה הסתיימה באופן זמני. ביולי 1993 מונתה אגתה אווילינגיימאנה, שרת החינוך, לעמוד בראש ממשלתה החדשה של רואנדה[21].
ב-6 באפריל 1994 בוצעה התנקשות בחייו של הנשיא הביארימנה כאשר מטוסו יורט בעודו נוחת בקיגאלי. זהות המתנקשים אינה ידועה: הן ה-RPF והן קיצונים בני הוטו הוחזקו כחשודים במעשה. במהלך שלושת החודשים הבאים, הצבא וקבוצות מיליציה רצחו יותר מ-800 אלף בני טוטסי, במה שנודע כרצח העם ברואנדה.
רצח העם ברואנדה
עריכה
ערך מורחב – רצח העם ברואנדה
רצח העם ברואנדה היה רצח עם מכוון ושיטתי שהתבצע על ידי ממשל רואנדה (הוטו) כנגד בני הטוטסי בשנת 1994 ובו נהרגו כחצי מיליון בני אדם. את רצח העם ביצעו בעיקר שתי מיליציות של בני הוטו - אינטראהאמווה (Interahamwe) ואימפוזאמוגאבי (Impuzamugambi). רצח העם נמשך כמאה ימים, החל מ-6 באפריל ועד אמצע יולי 1994. לפחות 500 אלף בני טוטסי ומאות מתונים מבני ההוטו נרצחו. על פי הערכות אחרות, מספר הנרצחים היה בין 800 אלף למיליון. ארגון ה-RPF פלש שוב למדינה, ותפס את צפון רואנדה עד חודש יולי. המלחמה הסתיימה לאחר התערבות צרפתית. החזית הפטריוטית תפסה את השלטון והקימה ממשלת מעבר לקראת כינון דמוקרטיה. איש החזית פסטר ביזימונגו, בן הוטו, מונה לנשיא, אך מנהיג החזית הפטריוטית פול קגאמה, שכיהן כסגן הנשיא וכשר ההגנה, ריכז בידיו את מרבית הכוח הפוליטי.
לאחר רצח העם
עריכהיותר משני מיליון בני הוטו ברחו מרואנדה לאחר המלחמה, מתוך חשש מנקמת בני הטוטסי. רובם חזרו מאז, אף על פי שכמה מיליציות נותרו ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ונעשו מעורבות במלחמת האזרחים במדינה. ב-2003, עם סיום מלחמת האזרחים, אומצה חוקה חדשה אשר אוסרת כל סוג של אפליה על רקע אתני במדינה[22]. באוגוסט אותה שנה נערכו לראשונה בחירות חופשיות[23], שבהן ניצחה מפלגת החזית הפטריוטית הרואנדית ומנהיגה פול קגאמה נבחר לנשיא.
רואנדה הייתה אחת המדינות שהשתתפו במלחמת קונגו השנייה שהתרחשה בין השנים 1998 ל-2003, ועודנה מעורבת במתרחש במזרח קונגו, שם חיים פליטים רואנדים רבים ופועלים ארגונים צבאיים של הוטו וטוטסי.
מאז 1994 אין אלימות פוליטית או אתנית בהיקף רחב במדינה, והיא משתקמת בהדרגה. רמת שרותי הבריאות וההשכלה עולה. קיימת צמיחה כלכלית של 8%-6% בשנה . בכפרים בכל רחבי המדינה יש מרפאות מים וחשמל ואחוז התלמידים והתלמידות בבתי הספר גבוה.
בעקבות העובדה, כי מרבית הנרצחים היו גברים, וגברים רבים נוספים הועסקו במליציות בעת מלחמת האזרחים, נשים רבות מילאו את תפקידי הגברים, במקומות עבודה רבים מאוד. כתוצאה מזאת עלה מעמד האישה ברואנדה. כיום היא אחת המדינות השוויוניות בעולם, בין מגדרים[24][25].
באוגוסט 2010, נערכו בחירות לנשיאות, בהן קיבל פול קגאמה יותר מ-90% מהקולות ונבחר לכהונה שנייה[26].
בדצמבר 2015, אזרחי רואנדה אישרו ברוב גדול תיקון לחוקה המאפשר לנשיא קגאמה להאריך את כהונתו, אם ירצה, עד 2034. הממשלה דיווחה כי 98.4% מהאזרחים הצביעו "כן" במשאל העם שהוביל קגאמה[27].
באוגוסט 2017, נערכו בחירות לנשיאות, בהן קיבל פול קגאמה יותר מ-98% מהקולות ונבחר לכהונה שלישית[28].
בספטמבר 2018, לראשונה מאז רצח העם ב-1994, האופוזיציה ברואנדה נבחרה לפרלמנט כאשר המפלגה הדמוקרטית הירוקה והמפלגה הסוציאליסטית אימברקורי זכו ב-4 מושבים[29].
פוליטיקה
עריכה
המשטר ברואנדה נקבע בחוקה שאושרה במשאל עם ב-2003[22]. החוקה משקפת את ניסיון העבר הקשה של המדינה: אפליה ממוסדת על רקע גזעי, שלטון מושחת, לא יעיל ודיקטטורי, והפרות של זכויות האדם שהגיעו לשיאן הנורא ברצח העם. המבוא לחוקה וסעיפי היסוד שלה מדגישים את הצורך באחדות לאומית, בשוויון בין הקבוצות האתניות, בכיבוד זכויות האדם ובשלטון החוק. המבנה הפוליטי שנקבע על ידי החוקה אמור לממש ערכים ומטרות אלה[30].
רואנדה היא דמוקרטיה נשיאותית [דרוש מקור]רב-מפלגתית, שבה הנשיא הוא ראש המדינה וגם עומד בראש הרשות המבצעת וממנה את ראש הממשלה ואת השרים. הנשיא נבחר בבחירות ישירות על ידי העם. תקופת כהונתו היא 7 שנים, והוא יכול לכהן לכל היותר שתי קדנציות. עם זאת נכון ל-2024 נשיא רואנדה פועל ביד קשה כלפי המתנגדים למשטרו והשלטון הוא בעל מאפיינים אוטוקרטים[31].
הרשות המחוקקת בנויה משני בתים, בית נבחרים וסנאט. בבית הנבחרים, הבית התחתון, 80 מקומות. 24 נציגות (נשים בלבד) נבחרות מטעם מחוזות בחירה. 53 נציגים (גברים או נשים) נבחרים בבחירות כלליות ויחסיות. שני נציגים נוספים נבחרים על ידי מועצות צעירים, ואחד על ידי ארגון הנכים. בסנאט מכהנים 26 חברים, שממונים או נבחרים על ידי מוסדות שלטון וגופים שונים, מהם 8 ממונים על ידי הנשיא. חברי הבית התחתון מכהנים במשך 5 שנים, וחברי הסנאט במשך 8 שנים.
דגש מיוחד, מעשי והצהרתי, ניתן בחוקת רואנדה לשוויון מגדרי. שוויון בין גברים ונשים, המתבטא גם בייצוג שווה לנשים בין מקבלי ההחלטות, נתפס לא רק כערך בפני עצמו, אלא גם ככלי להפחתת המתחים בין מרכיבים בחברה (בפרט, המתח הבין-אתני)[32]. נשים מהוות יותר ממחצית מכלל המחוקקים בפרלמנט שנבחר ב-2008. שיעורן היחסי בבית הנבחרים הוא הגבוה בעולם[33].
בית המשפט העליון, הגוף העליון של הרשות השופטת, מונה 14 שופטים, הממונים על ידי הנשיא באישור הסנאט.
החוקה אינה מכירה באפליה כלשהי ואוסרת על קיומן של מפלגות אתניות. גורמי אופוזיציה מאשימים את הממשלה בכך שהיא משתמשת באיסור זה כתואנת-שווא לפסול מתנגדי שלטון לגיטימיים.
המפלגה הדומיננטית ברואנדה מאז 1994 היא החזית הפטריוטית הרואנדית (RPF או FPR) מפלגתו של הנשיא פול קגאמה. הבחירות האחרונות לבית הנבחרים נערכו בספטמבר 2008, מערכת הבחירות השנייה מאז קבלת החוקה. גוש שכלל את החזית הפטריוטית הרואנדית וכמה שותפות קואליציוניות קטנות גרף 80 אחוזים מן הקולות. מלבדו התמודדו עוד שתי מפלגות קטנות, שאף הן תומכות בקגאמה, ושום מפלגת אופוזיציה ממשית לא השתתפה בבחירות. הבחירות האחרונות לנשיאות נערכו ב-2017, וקגאמה ניצח בהן ברוב גדול[34]. ב-29 בנובמבר 2009 הצטרפה המדינה לחבר העמים הבריטי, אף שמעולם לא הייתה נתונה לשליטה בריטית[35]
תחת שלטונו של קגאמה המדינה עברה שינוי מדהים ומהפכני, על מנת לחולל מהפך הוא לא בחל באמצעים ובשיטות אכזריות כדי לדכא את מתנגדיו. חופש הביטוי הוגבל ומאות ממתנגדיו הושלכו לכלא או נעלמו בנסיבות מסתוריות. מבקריו של קגאמה מאשימים אותו כי הוא מנצל את זיכרון הטבח כדי לדכא את בני ההוטו אשר מהווים רוב באוכלוסייה. מרבית השרים ובעלי המשרות הבכירות במדינה הם משבט הטוטסי.
שלטון מקומי
עריכהמאז התקופה הקולוניאלית נחלקה רואנדה ליחידות משנה שנקראו פרפקטורות, שמספרן וגבולותיהן השתנו במשך השנים. ב-2006 שונה מבנה השלטון האזורי, 12 יחידות המשנה שהיו קיימות אז בוטלו, והמדינה חולקה מחדש לחמש יחידות, ארבע פרובינציות (בקינירואנדה - Intara): צפון, דרום, מזרח, מערב, ויחידה נוספת שכוללת את עיר הבירה קיגאלי וסביבותיה הקרובות. החלוקה המחודשת נועדה ליצור פרובינציות שבהן שורר יותר גיוון אתני, וכמו כן בכוונת הממשלה לבזר סמכויות לשלטון האזורי. מושלי הפרובינציות מונו לתפקידם על ידי הממשלה, אך ייבחרו בעתיד על ידי התושבים.
הפרובינציות נחלקות ל-31 מחוזות. קיימות עוד שתי רמות של חלוקת משנה מתחת לרמת המחוז.
כלכלה
עריכה
רואנדה היא מדינה כפרית. כ-90% מאוכלוסייה מתגוררת בכפרים, ורוב האיכרים מתקיימים מגידול עצמי בחלקות אדמה קטנות. משק החי - בקר, עזים וכבשים - מהווה ענף חשוב. בכוונת הממשלה להפחית את שיעור העוסקים בחקלאות ל-50% עד 2020.
רואנדה היא מדינה ללא מוצא לים, עם משאבים טבעיים מועטים, תשתית לקויה ותעשייה מינימלית. סיבה נוספת לקושי הכלכלי היא שובם של מאות אלפי פליטים, בעיקר בני טוטסי, אחרי 1994.
מוצרי הייצוא העיקריים הם קפה ותה. כן מייצאים זנים של חרצית המשמשים, מלבד לנוי, גם להפקת קוטל חרקים. רואנדה אינה ברוכה במשאבי טבע, אך כורים בה בכמויות קטנות מספר מחצבים, בהם טונגסטן וקסיטריט. התיירות מהווה מקור הכנסה משמעותי, ותרומתה לתוצר ב-2008 מוערכת ב-5.3%. מוקדי המשיכה העיקריים הם שרידי יערות העד, שבהם ניתן לצפות בגורילות.
רצח העם ב-1994 ריסק לחלוטין את כלכלת המדינה, שהייתה ענייה גם לפני כן. מאז נמצאת הכלכלה במגמת שיפור. בין 1998 ל-2007 נרשמה צמיחה כלכלית של יותר מ-6% בממוצע שנתי, בין הגבוהות באפריקה. הממשלה נוקטת מדיניות נאו-ליברלית, מפריטה חברות בבעלות ממשלתית ומפחיתה מחסומי סחר. לצד הצמיחה, העמיק האי-שוויון בחברה[36].
התחבורה במדינה מבוססת על כבישים, נוסף על מעט שיט באגם קיוו. הבירה קיגאלי נמצאת במוקד רשת הדרכים במדינה. תשתית הכבישים השתפרה משמעותית כתוצאה מסיוע חוץ לאחר רצח העם, וחלק לא מבוטל מהכבישים המרכזיים הם כבישים סלולים באיכות טובה. עם זאת, מרבית הכבישים עודם דרכי עפר.
גאוגרפיה
עריכה
רואנדה היא מדינה ללא מוצא לים, ששטחה הכולל כ-26,338 קמ"ר, והיא ממוקמת בלבה של אפריקה, מעט מדרום לקו המשווה. היא גובלת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו במערב, באוגנדה בצפון, בטנזניה במזרח ובבורונדי מדרום.
פני השטח
עריכהרואנדה מצויה ברום גבוה, ברובה מעל 1,500 מטרים. קו פרשת המים שבין אגני הניקוז הנילוס והקונגו עובר ברכס הרים, שחוצה את מערב רואנדה מצפון לדרום. חלקו הצפוני של הרכס מורכב מהרי געש, והוא יורד בשיפוע חד לכיוון אגם קיוו והנהר רוזיזי, המהווים את הגבול עם קונגו. אגם קיוו ועמק הרוזיזי הם חלק מן השבר הסורי אפריקאי. בצדו המזרחי של הרכס השיפוע מתון, ושטח המדינה שמזרחה לו מורכב מרמה זרועה בגבעות משתפלות, שנתנו למדינה את כינויה "ארץ אלף הגבעות". החלק הסמוך לגבול המזרחי הוא מישורי יותר וזרוע ביצות ואגמים.
הנקודה הנמוכה ביותר היא בגובה 950 מטרים מפני הים, והגבוהה ביותר, הר הגעש קריסמבי, היא בגובה 4,507 מטרים.
במדינה 23 אגמים גדולים, שהגדול שבהם הוא אגם קיוו, והיא משובצת בנהרות רבים. כ-1,390 קמ"ר משטח המדינה מכוסים מים.
אקלים
עריכההרום הגבוה ממתן את השפעות קו הרוחב הטרופי על האקלים. הטמפרטורה ביום נעה בדרך-כלל בין 22 ל-27 מעלות צלזיוס, ובלילה בין 16 ל-20 מעלות, עם הבדלים קטנים בין חודשי השנה.
השנה נחלקת לשתי עונות גשומות, הקצרה באוקטובר ונובמבר והארוכה מאמצע מרץ ועד סוף מאי, ושתי עונות יבשות ביניהן. עיקר הגשם מתרכז בעונות הגשומות, אך גשם יורד בכל חודשי השנה. כמות המשקעים השנתית הממוצעת נעה בין 780 מ"מ בשנה במזרח ל-1,600 מ"מ בהרי המערב. על אף שממוצע המשקעים הרב-שנתי גבוה מאוד, המדינה מועדת לבצורות תקופתיות, שנזקן חמור עקב היעדר מערכות השקיה.
דמוגרפיה
עריכה
במפקד האוכלוסין האחרון שנערך במדינה, ב-2002, נמנו בה 8.13 מיליון נפש. גודל האוכלוסייה כיום הוא 12.9 מיליון תושבים. תוחלת החיים היא 69.02 שנים. שיעור הפריון הוא 3.8 ילדים בממוצע לאישה.
האוכלוסייה היא כפרית ברובה הגדול (כ-85%), ושיעור העירוניות הוא הנמוך ביותר באפריקה, אם כי הוא עולה לאיטו בשנים האחרונות. בבירה קיגאלי חיים כמיליון תושבים, והיא העיר הגדולה היחידה: בעיר השנייה בגודלה, בּוּטַרֵה שבפרובינציה הדרומית, חיים 50,220 נפש (2012). בסך הכל רק ב-15 יישובים חיים למעלה מ-10,000 בני אדם. על אף היעדרן של ערים גדולות, צפיפות האוכלוסין היא בין הגבוהות באפריקה, ורוב שטח המדינה זרוע כפרים קטנים על צדי גבעות.
חלוקה אתנית ודתית
עריכה85% מהתושבים הם בני הוטו, כ-14% הם טוטסי, והאחוז הנותר הם טווה, עם פיגמי. קיימים גם מיעוטים קטנים מאוד של אסייתים (בעיקר הודים, שהגיעו מאוגנדה השכנה), ערבים ואירופים. מגמת הממשלה היא לטשטש ככל האפשר את ההבדלים שבין ההוטו לטוטסי ולחזק את הזהות הרואנדית המשותפת.
כל הקבוצות דוברות שפה אחת- קינירואנדה. קינירואנדה משתייכת לקבוצת שפות הבנטו, וקרובה מאוד לקירונדי, המדוברת בבורונדי השכנה. חלק מהתושבים דוברים גם צרפתית, שפת השלטון הקולוניאלי. חלק אחר, בעיקר בני טוטסי שהיו פליטים באוגנדה, דובר אנגלית. סוואהילית משמשת לעיתים לצורכי מסחר.
הדת השלטת במדינה היא נצרות, בעיקר נצרות קתולית. כ-43.7% מן התושבים הם קתולים, כ-37.7% פרוטסטנטים מכנסיות שונות,כ-11.8% שייכים לכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי 2.1% מוסלמים, כ-3% חסרי דת וכ-0.7% שייכים לעדי יהוה. מיעוט זעיר מאמין באמונות אנימיסטיות.
קיימות טענות[37] ששיעור המוסלמים עלה משמעותית (עד 14%) לאחר רצח העם, בעקבות המרות דת של נוצרים שהתאכזבו מהתנהגות הכנסייה בזמן הטבח. עם זאת, על פי מקורות אחרים, כגון ספר העובדות העולמי, שיעור המוסלמים לא השתנה משמעותית.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של רואנדה (באנגלית)- רואנדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- רואנדה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- איתי אנגל, ארץ חדשה, באתר ynet, 25 בנובמבר 2009
- אודי גורן, רואנדה: מכמעט "טוטאל לוֹס" למודל לחיקוי, באתר ynet, 26 בספטמבר 2011
אורי משגב, ביהמ"ש דחה עתירה שביקשה לחשוף תיעוד לייצוא נשק מישראל לרואנדה בעת רצח העם, באתר הארץ, 2 בינואר 2015- דנה סומברג, לצאת מהקבר: רואנדה מתאוששת מהצלקות ומסתכלת לעתיד, באתר מעריב אונליין, 8 בפברואר 2016
- דורון גור, גורילות בערפל - שמורת דה-וולקנס, רואנדה, באתר GoTravel
- יואב אלעד, מסע ברואנדה: חצי סיכה על מפת העולם ואי של שפיות בלב אפריקה, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2019
- רותם בר כהן, לזכור ולסלוח ברואנדה, טיול במדינה האפריקאית הכי מפתיעה, באתר הארץ, 27 ביולי 2021
- גרדיאן, בית הדין שחקר את פשעי המלחמה ברואנדה סיים את משימתו אחרי 29 שנה, באתר הארץ, 21 במאי 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
- ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: UN_PPP2024_Output_PopTot.xlsx, שם החוצץ: Median - מתוך אתר האו"ם
- ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: WPP2024_POP_F01_1_POPULATION _SINGLE_AGE_BOTH_SEXES.xlsx, שם החוצץ: Medium variant - מתוך אתר האו"ם, הערכה 1 ביולי 2024
- ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
- ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
- ^ סדרת התעודה Explained, הפרק על מעמד האישה, נטפליקס
- ^ Jones, 2006, 232-250
- ^ Uvin, 1999, 253-271
- ^ Jones, 2006, 234-237
- ^ Newberry, 1995, 12-17
- ^ Jones, 2006, 236
- ^ נויברגר, בנימין, 2005. ג'נוסייד: רואנדה 1994 רצח-עם ב"ארץ אלף הגבעות". עמ' 42–49
- ^ De Lame, 2005, עמודים 33–43
- ^ רואנדה הוכרזה רפובליקה, על המשמר, 30 בינואר 1961
- ^ נאסר מלך רואנדה לשעבר, הארץ, 26 בספטמבר 1961
מלך רואנדה נעצר ע"י הבלגים, קול העם, 26 בספטמבר 1961 - ^ אושרה עצמאות רואנדה ואורונדי, קול העם, 28 ביוני 1962
- ^ Cyrus, 1995, 48-53
- ^ נויברגר, עמ' 49–54
- ^ תמר גולן, המרד ברואנדה דוכא; הבירה - עיר רפאים, מעריב, 8 באוקטובר 1990
- ^ ממשלת רואנדה והמורדים של החזית הפטריוטית של רואנדה, המקיימים שיחות שלום בטנזניה, הסכימו להכריז על הפסקת אש זמנית במלחמת האזרחים, חדשות, 13 ביולי 1992
- ^ אשה תעמוד בראש ממשלתה החדשה של רואנדה, חדשות, 19 ביולי 1993
- ^ 1 2 9 שנים לאחר הטבח: משאל ברואנדה על חוקה, באתר הארץ, 27 במאי 2003
- ^ היום בחירות ראשונות ברואנדה מאז רצח העם, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2003
- ^ דפנה מאור, הגברים נרצחו, האלמנות הקימו מחדש חברה טובה יותר, באתר TheMarker, 6 בינואר 2015
- ^ המדינות הטובות בעולם לנשים, באתר כלכליסט, 28 באפריל 2015
- ^ ג'פרי גטלמן, ג'וש קרון, נשיא רואנדה נבחר מחדש בקלות, אבל סימני התסכול משלטונו מתחזקים, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2010
- ^ נשיא רואנדה אישר במשאל בזק את הארכת כהונתו עד 2034, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2015
- ^ ג'ייסון ברק, הגרדיאן, עם 98% אחוזי תמיכה ואפס הרוגים: נשיא רואנדה נבחר לכהונה שלישית, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2017
- ^ בלומברג, לראשונה מאז רצח העם ב-1994, האופוזיציה ברואנדה נבחרה לפרלמנט: "ניצחון לדמוקרטיה", באתר הארץ, 6 בספטמבר 2018
- ^ אביבה אבירם, אם רק מישהו היה מבקש סליחה, באתר הארץ, 8 באפריל 2004
- ^ לא גן עדן, דיקטטורה. המדינה שמחכה למבקשי המקלט, באתר ynet, 4 בפברואר 2018
- ^ Rwanda Promotes Women Decision-makers, UN Chronicle
- ^ Elections in Rwanda produce record result for women, The World of Parliaments
- ^ עם 98% מהקולות: נשיא רואנדה ניצח ללא תחרות בבחירות, באתר וואלה, 5 באוגוסט 2017
- ^ רואנדה הצטרפה רשמית לחבר העמים הבריטי, באתר וואלה, 29 בנובמבר 2009
- ^ RWANDA: Economic inequalities affecting poverty reduction efforts, IRIN
- ^ Islam Attracting Many Survivors of Rwanda Genocide, וושינגטון פוסט