רומן דמובסקי

רומן סטניסלאב דמובסקי (בפולנית: Roman Stanisław Dmowski;‏ 9 באוגוסט 1864 – 21 בינואר 1939) היה מדינאי מן הימין הפוליטי בימי הרפובליקה הפולנית השנייה, אשר ייסד את "המפלגה הלאומית דמוקרטית" (אנדקים) אשר הייתה בעלת השפעה רבה בפולין בין שתי מלחמות העולם.

רומן דמובסקי
Roman Dmowski

לידה	9 באוגוסט 1864 קמיונק, פולין הקונגרסאית, האימפריה הרוסית
פטירה	2 בינואר 1939 (בגיל 74) דרוזדובו, פרובינציית ביאליסטוק (1919–1939), הרפובליקה הפולנית השנייה
מדינה	הרפובליקה הפולנית השנייה
מקום קבורה	בית הקברות ברודנו
השכלה	אוניברסיטת ורשה
מפלגה	National-Democratic Party, Camp of Great Poland, האיחוד הלאומי העממי, National Party
חבר בדומה הממלכתית של האימפריה הרוסית 1907–1909 (כשנתיים) שר החוץ 27 באוקטובר 1923 – 14 בדצמבר 1923 (49 ימים) → Marian Seyda Karol Bertoni ←
פרסים והוקרה
הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה הצלב הגדול של מסדר הכוכב של רומניה הצלב הגדול של מסדר אורנז'-נסאו עיטור מסדר העיט הלבן של פולין
חתימה

ביוגרפיה

דמובסקי נולד בוורשה, ומצעירותו היה פעיל באגודות לאומיות פולניות. כסטודנט הפגין לציון מאה שנים לחקיקת החוקה הפולנית משנת 1791 ועל כך נאסר בידי השלטונות הרוסיים ששלטו בחלקים מפולין, ונדון לשלוש שנות מאסר במצודת ורשה.

לאחר שהשתחרר מהכלא הקים את "הליגה הלאומית הפולנית". בשנת 1895 התיישב בלמברג, שהייתה נתונה אז לשלטון האימפריה האוסטרו הונגרית, ובשנת 1897 היה בין מקימי "המפלגה הלאומית דמוקרטית" אשר אנשיה נודעו בכינוי "אנדקים". הישגיו המדעיים כביולוג מצטיין הביאו לו יוקרה רבה בארצו. בין השנים 1898 ל-1900 התגורר בצרפת ובבריטניה. שם ניסה לקדם ברית בין האינטרסים הפולנים ובין רוסיה הצארית אל מול גרמניה. ב-1901 שב לפולין האוסטרית, והתיישב בקרקוב.

עם פרוץ מלחמת רוסיה יפן בשנת 1904 נסע דמובסקי ליפן, בניסיון לטרפד את נסיונותיו של יוזף פילסודסקי להקים כוח פולני שימרוד ברוסים, ויסייע ליפן במלחמתה, ניסיון שדמובסקי חש כי הוא עתיד להכשל ולהביא לשפיכות דמים. דרכו של פילסודסקי לא צלחה, ובכך החלה יריבות רבת שנים בין שני האישים.

בשנת 1905 שב דמובסקי לפולין הרוסית. הוא נבחר לדומה (הפרלמנט הרוסי), והחל לקדם רעיון של אוטונומיה פולנית בחסות הרוסים. גרמנופוב בהכרתו הפוליטית, האמין כי פולין העצמאית תיפול עד מהרה קורבן לשאיפות ההתפשטות הגרמניות, וכי ביד רוסיה לסייע לפולין ולהגן עליה. פילסודסקי, לעומתו, החזיק בהשקפה ההפוכה, וסבר כי האיום הגדול ביותר על העצמאות הפולנית נעוץ ברוסים. אירועי שנת 1939, הסכם ריבנטרופ מולוטוב וחלוקת פולין בין הנאצים והרוסים שבאה בעקבותיו, מראה כי שני האישים צדקו באותה המידה.

בשנת 1915 יצא במסע לקידום העצמאות הפולנית בבירות מדינות ההסכמה, ב-1917 הקים "ועד פולני לאומי" בפריז. לצידו של איגנצי ין פדרבסקי, ראש ממשלת פולין, היה אחד הנציגים לוועידת השלום בפריס ב-1919 ובין החותמים על הסכם ורסאי. הייתה לו השפעה של ממש על ההחלטות הנוגעות לפולין.

עם התבססות הרפובליקה הפולנית השנייה, הפך דמובסקי ליריבו הגדול של פילסודסקי. דמובסקי העדיף מדינה קטנה בשטחה, אך הומוגנית מבחינת ההרכב האתני של אוכלוסייתה, (הוא אמנם אמר כי "פולין ללא יהודים היא כמרק ללא פלפל – חסרת טעם", אך בפועל מפלגתו והוא נתפסו על ידי יהודי פולין כריאקציונרים, שוביניסטים לאומנים ואנטי-דמוקרטים). פילסודסקי, לעומתו, ראה בחזונו פדרציה סלבית המשתרעת מן הים הבלטי עד הים השחור, ובה הגמוניה פולנית. דמובסקי ראה בחזון זה דבר הבל מסוכן, וחש כי רק דוברי פולנית שדתם הנצרות הקתולית ראויים להיקרא "פולנים". הרעיון של מתן "זכויות למיעוטים" היה מתועב בעיניו, ובוועידת פריז נאם במרץ כנגד רעיון זה.

דמובסקי מונה לשר החוץ הפולני בין אוקטובר ודצמבר 1923. כאשר נכתבה החוקה הפולנית בשנים 1920 – 1921, האנדקים התעקשו על החלשת מעמד הנשיאות והממשלה, לטובת הסיים, והחוקה שנתקבלה בסוף ב-1921 הכילה הוראות אשר למעשה רוקנו מתוכן את סמכויות הממשלה והכפיפו אותה למידה בלתי סבירה של פיקוח ובקרה של הפרלמנט. דמובסקי כלל סעיפים אלו בחוקה במיוחד על מנת להחליש את פילסודסקי, אך סעיפים אלו הובילו לחוסר יכולתה של המערכת הפוליטית הפולנית לתפקד, ופילסודסקי תפס את השלטון בכוח בשנת 1926, והקים משטר נשיאותי אוטוריטרי הנתמך על ידי תנועה אידאולוגית קוואזי פשיסטית בשם סנאציה.

דמובסקי היה "דרוויניסט חברתי". גרמנופוב ואנטישמי אשר ראה את החיים כמשחק סכום אפס בו הרווח שמרוויחה קבוצה חברתית אחת בא בהכרח על חשבון קבוצה חברתית אחרת. לדעת דמובסקי אחת הבעיות הגדולות של פולין הייתה כי לא היו בה די קתולים דוברי פולנית מן המעמד הבינוני, לעומת יותר מדי יהודים וגרמנים מן המעמד הבינוני. בשל כך תמך בהחרמת רכושם של היהודים והגרמנים והפצתו מחדש בין הקתולים הפולנים. מעולם לא הצליח להעביר חקיקה ברוח זו בסיים, אך מפלגתו "האנדקים" ארגנו מעת לעת מבצעי "קנה תוצרת פולנית" וחרם כנגד חנויות של יהודים.

יוסף קרוק, שהיה בין מלחמות העולם פעיל בחיי הציבור והפוליטיקה בפולין, תיאר את תפיסתו של דמובסקי במילים הבאות:

לאחר מות פילסודסקי (1935), תומכיו נעשו עוד יותר אכזריים ופראיים. במובן הפוליטי גבר והתחזק תפקידו של רומן דמובסקי, מנהיגם של הדמוקרטיים הלאומיים (אנדקים). הוא הרחיב את השפעתו אף על חלק גדול מחסידי פילסודסקי. כאשר הטחנו נגדו שהוא נאצי, הוא לא נעלב. הוא רק הודיע שאין זה נכון. הייתה לו שיטה טובה יותר למלחמה בכוחות המתקדמים. בניגוד למנהיגים של המאה השחורה במדינה הצארית לפנים, לא היה דמובסקי בור ועם הארץ. הוא היה אדם משכיל, חי זמן ניכר באירופה המערבית ועקב אחרי מהלך המאורעות. הוא רצה ליצור מזיגה בין הפאשיזם האיטלקי של מוסוליני לבין הסאמאראים היפאניים, בעלי התפיסה הפאודאלית הבריטית וכן בין חסידי פרנקו בספרד והשוביניזם של הריאקציונרים הצרפתיים "אקסיון פראנסז". מעל לכל עמדה שנאתו ליהודים והתכנית בדבר "יציאת היהודים".

דמובסקי מת בתחילת שנת 1939 בדרוזדובו, ליד העיר לומז'ה, שם עשה את שנותיו האחרונות. הוא הקדיש את חייו למטרותיו הפוליטיות, מעולם לא נישא ולא הקים משפחה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רומן דמובסקי בוויקישיתוף

• רומן דמובסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רומן דמובסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)