רחל ראוש
רחל ראוש (בהולנדית: Rachel Ruysch; 3 ביוני 1664 – 12 באוקטובר 1750)[1] הייתה ציירת טבע דומם מצפון הולנד. היא התמחתה בפרחים, פיתחה את הסגנון שלה והשיגה תהילה בין-לאומית בחייה. בעקבות קריירה ארוכה ומוצלחת שהתפרשה על פני שישה עשורים, היא הפכה לציירת האישה המתועדת הטובה ביותר של תור הזהב של הציור ההולנדי. אחריה יאן ואן הויסום (אנ'), לקח את ציור הפרחים לדרגה נוספת של פופולריות.[2]
 | |
| גודפריד שלכקן, דיוקן של רחל ראוש, 1706 | |
| לידה |
3 ביוני 1664 האג, הרפובליקה ההולנדית  |
|---|---|
| פטירה |
12 באוגוסט 1750 (בגיל 86) אמסטרדם |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
רוקוקו |
| הושפעה על ידי |
וילם ואן אאלסט, מריה סיבילה מריאן |
| יצירות ידועות |
Vase with Flowers, Still Life with Flowers on a Marble Slab, Still Life with Flowers in a Glass Vase, Still-Life with Flowers |
| בן או בת זוג |
Juriaen Pool |
  | |
ביוגרפיה
עריכהרחל ראוש נולדה בהאג למדען פרדריק ראוש ומריה פוסט, בתו של האדריכל פיטר פוסט. אביה היה פרופסור לאנטומיה ובוטניקה.[2] היה לו אוסף עצום של שלדי בעלי חיים, ודגימות מינרליות ובוטניקות בהן השתמשה רחל לתרגול כישורי הרישום שלה. [3] בגיל צעיר היא החלה לצייר פרחים וחרקים מהאוסף של אביה כדרכו הפופולרית של אוטו מרסוס ואן שרייק. [4] עבודתה המדויקת התאימה ליכולתו של אביה לתאר את הטבע ברמת דיוק רבה.[5] מאוחר יותר, ככל שהתפתחה יותר, היא לימדה את אביה (וגם את אחותה, אנה ראוש) כיצד לצייר.
בשנת 1679, בגיל חמש עשרה, ראוש התקבלה לחונכות אצל וילם ואן אלסט, צייר פרחים בולט באמסטרדם. הסטודיו שלו באמסטרדם השקיף על סטודיו של ציירת הפרחים מריה ואן אוסטרוויק. ראוש למדה אצל ואן אלסט עד מותו בשנת 1683.[6] מלבד טכניקת ציור הוא לימד אותה לסדר זר באגרטל כך שהוא ייראה ספונטני ופחות פורמלי. טכניקה זו הניבה השפעה ריאלית ותלת־ממדית יותר בציוריה. כשהייתה ראוש בת שמונה עשרה היא יצרה ומכרה יצירות חתומות באופן עצמאי.[7] היא גם הייתה בקשרים עם ציירי פרחים נוספים יאן ומריה מונינקס, אלידה וויטוס ויוהנה הלנה הרולט-גראף, שכולם היו בערך בגילה ועבדו אצל אגנס בלוק, שכמו אביה, גם עבדה עם אספני הצמחים יאן וכספר קומלין.
בשנת 1693 התחתנה עם צייר הפורטרטים מאמסטרדם יוריאן פול, איתו נולדו לה עשרה ילדים. לאורך חיי הנישואין וחייה הבוגרים המשיכה לצייר ולהפיק יצירות לאספנים בינלאומיים. נשים אחרות בתקופה זו היו צפויות להשתתף בצורות אמנות שנעשו באופן מסורתי יותר על ידי נשים, כמו תפירה. ראוש המשיכה לעבוד כציירת לאחר שהתחתנה, ככל הנראה מכיוון שתרומתה להכנסת המשפחה אפשרה להם לשכור עזרה בטיפול בילדיהם. [8] לאחר מותה, למרות גישותיה המשתנות בציורי הפרחים, היא שמרה על מוניטין גבוה.[5]
יצירתה
עריכהלא ידוע אם ראוש הייתה חברה בגילדת סנט לוק באמסטרדם, אך עבודות שנחתמו מוקדם על ידה בשנות ה-1680, מראים את השפעתו של אוטו מרסוס ואן שרייק. בשנת 1699 עברו היא ומשפחתה להאג, שם הציעו לה חברות בקונפררי פיקטורה (אקדמיה לאמנות) כאשה הראשונה שקבלו. בשנת 1701 היא ובעלה הפכו לחברי אגודת הציירים של האג. בשנת 1708 הוזמנה ראוש לעבוד בדיסלדורף ולשמש כצייר חצר הנסיך יוהאן וילהלם. היא השיגה חוזה לעבודות שצוירו בביתה שהביאה מדי פעם לדיסלדורף.[1] היא המשיכה לעבוד בשבילו ועבור אשתו משנת 1708 ועד מות הנסיך בשנת 1716.
היסטוריונים לאמנות רואים את ראוש כאחת האמנים המוכשרים ביותר בנושא טבע דומם.[6] עד מותה בגיל 86 היא ייצרה מאות ציורים, מתוכם למעלה מ-250 תועדו או מיוחסים לה.[7]בעבודותיה המתוארכות עולה כי היא ציירה מגיל 15 עד שהייתה בת 83, כמה שנים לפני מותה. היסטוריונים מסוגלים לקבוע זאת בוודאות מכיוון שהיא רשמה את גילה בעת חתימתה על ציוריה.[5]
סגנון
עריכה
לראוש הייתה הבנה חזקה מאוד ברישום ובטכניקות של מסורות ציור קודמות. ידע זה שיפר את יכולות הציור שלה. מבחינה סגנונית, יצירות האמנות שלה, עם ההרכב המיוחד שלה והצבעים המבריקים, היו חלק מתנועת הרוקוקו. [9] היא הקדישה תשומת לב רחבה לכל הפרטים בעבודתה. כל עלה כותרת נוצר בשקדנות בעבודות מברשת עדינות. [10] הרקע לציוריו של ראוש הוא בדרך כלל כהה, כפי שהייתה האופנה בציור פרחים במחצית השנייה של המאה ה-17. הקומפוזיציות הא-סימטריות שלה עם פרחים שמוטים וגבעולי בר יצרו ציורים שנראו כבעלי אנרגיה רבה סביבם.
בעבודתה המוקדמת ראוש ציירה מספר תמונות של תחתית היער הכוללות חיות קטנות, זוחלים, פרפרים ופטריות. בהמשך אימצה את ציור הפרחים כהתמחות העיקרית שלה והמשיכה לצייר עד מותה ובכך המשיכה את סגנון המאה ה-17 עד אמצע המאה שלאחר מכן.
מיומנותה של ראוש טמונה בתצפית הרגעית - התייחסות לכל פרח שיצרה בסידור מורכב שקשה מאוד להשיגו במציאות. הפרחים לא תמכו זה בזה בסידור כזה. המשותף לרוב ציורי הפרחים מהשליש האחרון של המאה ה-17 שבהם צבעי הפרחים מאוזנים הרבה יותר מאשר בציורים הראשונים. מלבד יאן ואן הויסום, אף צייר פרחים מהמאה ה-18 לא הגיעה למיומנות של רחל ראוש. [11]
תהילה
עריכה
ראוש נהנתה מתהילה ומוניטין רב בחייה. כאשר נפטרה באמסטרדם בשנת 1750, אחד עשר משוררים העניקו לה כבוד בשירים שכתבו עליה.[2] במאה ה-17 ההולנדים התעניינו מאוד בפרחים ובגינון, ולכן ציורים שהדגישו את יופיו של הטבע זכו להערכה רבה. הדבר עזר לספק את קהל הלקוחות של ראוש לאורך הקריירה שלה.[7] במהלך חייה נמכרו ציוריה במחירים של עד 750–1200 גילדן הולנדי. לשם השוואה, רמברנדט לעיתים רחוקות קיבל יותר מ-500 גילדן לציור במהלך חייו. [12]
בשנת 1999 התגלה ציור של ראוש בבית חווה בנורמנדי ונמכר במכירה פומבית תמורת 2.9 מיליון פרנק צרפתי, כ-508,000 דולר ארצות הברית.
קישורים חיצוניים
עריכה
- רחל ראוש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Koojimans, Luuc (13 January 2014). "Ruysch, Rachel (1664-1750)". Digitaal Vrouwenlexicon van Nederland (in Dutch). Retrieved 27 February 2019.
- ^ 1 2 3 Keyes, George S. (2004). Masters of Dutch Painting (1st ed.). Detroit: Detroit Institute of Arts. pp. 212–214.
- ^ Chadwick, Whitney (1990). Women, Art, and Society (1st ed.). New York, NY: Thames and Hudson. p. 138.
- ^ "Alida Withoos en haar werk – Bosstillevens" (in Dutch). Wageningen University and Research. p. 11. Retrieved 27 February 2019.
- ^ 1 2 3 Sterling, Susan Fisher; Heller, Nancy G. (18 November 2000). Women artists : works from the National Museum of Women in the arts. Washington, D.C.: National Museum of Women in the Arts. p. 35.
- ^ 1 2 Mitchell, Peter. "Ruysch, Rachel". oxfordartonline.com. Grove Art Online. Retrieved 29 October 2014.
- ^ 1 2 3 "Rachel Ruysch". Encyclopedia.com. Encyclopedia of World Biography. Retrieved 29 October 2014.
- ^ Russell, Margarita (1981). "The Women Painters in Houbraken's Groote Schouburgh". Woman's Art Journal. 2 (1): 7–11
- ^ Vigué, Jordi (2002). Great Women Masters of Art. New York: Watson-Guptill Publications. p. 129.
- ^ Renraw, R. (1933). "Art of Rachel Ruysch". The Connoisseur. Art Index Retrospective. 92 (388): 397–99.
- ^ James, St. (1990). International dictionary of Art and Artists. St. James.
- ^ ufts, Eleanor (1974). Our Hidden Heritage: Five Centuries Of Women Artists (1st ed.). New York: Paddington Press. pp. 99–101.