רמת הסוכר בדם
רמת הסוכר בדם היא כמות הגלוקוז הקיימת בדם אצל בני אדם, ובעלי חיים אחרים. גלוקוז הוא סוכר פשוט ובדרך כלל יש כ-4 גרם גלוקוז בדמו של אדם במשקל 70 ק"ג. הגוף מווסת את רמת הגלוקוז בדם כחלק מחילוף החומרים המטבולי. הגלוקוז מאוחסן בשרירי השלד ובתאי הכבד בצורת גליקוגן. אצל אנשים בצום רמת הגלוקוז בדם נשמרת קבועה על חשבון מחסני הגליקוגן בכבד ובשרירי השלד.
| שיוך |
ריכוז (כימיה), בדיקה רפואית  |
|---|---|
| מיקום אנטומי |
נסיוב |
| מזהים | |
| קוד MeSH |
D09.947.875.359.448.500 |
| מזהה MeSH |
D001786 |
| מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0005802 |
  | |
בבני אדם רמת גלוקוז בדם של 60–100 מיליגרם לדציליטר (mg/dl) היא קריטית לתפקוד תקין ברקמות, כשהמוח האנושי צורך כ-60% מהגלוקוז בדם (אצל מי שאינם מרבים לעסוק בפעילות פיזית). גלוקוז יכול להיות מועבר מן המעיים או הכבד לרקמות אחרות בגוף דרך מחזור הדם. ספיגת הגלוקוז לתאים מוסדרת בעיקר על ידי ההורמון אינסולין, המיוצר בלבלב.
רמת הגלוקוז בדרך כלל נמוכה במיוחד בבוקר, לפני ארוחת הבוקר, וגבוהה לאחר ארוחות למיניהן. רמת הסוכר בדם מחוץ לטווח הנורמלי עשויה לשמש אינדיקציה לסיבוכים רפואיים. מצב בו רמת הסוכר בדם גבוהה תמיד מכונה היפרגליקמיה; מצב בו רמת הסוכר בדם נמוכה תמיד מכונה היפוגליקמיה. היפרגליקמיה הוא האינדיקטור העיקרי לסוכרת.
קיימות שיטות שונות לבדיקת ומדידת רמות הסוכר בדם; ישנן תרופות המטפלות בהגדלת או הקטנת רמת הגלוקוז.
היפרגליקמיה
עריכה
ערך מורחב – היפרגליקמיה
רמת סוכר גבוהה בדם מכונה היפרגליקמיה[1], והיא משפיעה על אנשים הסובלים מסוכרת. בין הגורמים המשפיעים על שמירת רמת הסוכר בדם תזונה ופעילות גופנית, אך מחלות ותרופות שאינן קשורות לסוכרת יכולות אף הן להשפיע על רמת הסוכר בדם. דילוג על מינונים או אי נטילת מספיק אינסולין או תרופות אחרות להורדת רמת הסוכר בדם יכולים להוביל להיפרגליקמיה, אשר יכולה להיות חמורה ולגרום לבעיות בריאותיות קשות הדורשות טיפול חירום, כולל תרדמת סוכרתית. היפרגליקמיה ממושכת, גם אם אינה חמורה, עלולה להוביל לבעיות בריאותיות המשפיעות על תפקוד העיניים, הכליות, העצבים והלב. היפרגליקמיה בדרך כלל אינה גורמת לתסמינים אלא כשרמת הסוכר בדם עולה מעל 180 עד 200 מיליגרם לדציליטר. תסמיני היפרגליקמיה מתפתחים באיטיות במשך מספר ימים ואף שבועות, ככל שרמות הסוכר בדם נשארות גבוהות יותר, כך הסימפטומים עלולים להחמיר.
סימנים ותסמינים מוקדמים
עריכהזיהוי תסמינים מוקדמים של היפרגליקמיה יכול לעזור לזהות ולטפל בה מיד:
סימנים ותסמינים מאוחרים
עריכהאם ההיפרגליקמיה לא מטופלת, היא עלולה לגרום להצטברות חומצות רעילות הנקראות קֵטוֹנים (Ketones) הנצברות בדם ובשתן. מצב זה נקרא "חמצת קטוטית סוכרתית" [2].
- ריח רע מהפה
- יובש בפה
- כאבי בטן
- בחילות והקאות
- קוצר נשימה
- בלבול
- אובדן הכרה.
סיכונים
עריכהלחולים עם סוכרת מסוג 2 יש סיכון של פי 2 עד פי 4 למחלת לב כלילית (CHD) וסיכון של פי 4 לתמותה ממחלת לב. נתונים אפידמיולוגיים מצביעים על כך שרמת המוגלובין מסוכרר (A1c) של ≤7% יכולה למנוע או למזער את הסיבוכים הקשורים לסוכרת מסוג 2. מחקרים הראו כי קיים סיכון מוגבר לתמותה קרדיווסקולרית לפני הופעת סוכרת מסוג 2. נוכחותה של מחלת כליות כרונית לפני הופעת הסוכרת הקלינית מספקת ראיות חזקות לאפשרות של מניעת סוכרת בחולים בסיכון. הנתונים מצביעים על כך שהדפוס האתרוגני של שינויים במצב טרום סוכרתי נראה בעיקר בחולים עמידים לאינסולין ולא באלה עם הפרשת אינסולין נמוכה באופן חריג. לכן, אסטרטגיות למניעה או לטיפול בסוכרת מסוג 2 צריכות להתמקד בשיפור הרגישות לאינסולין. ניסויים קליניים הראו כי שינויים באורח החיים (למשל, תזונה ופעילות גופנית), כמו גם שימוש במטפורמין, אקרבוז או טרוגליטזון, מפחיתים את סיכויי התפתחות הסוכרת מסוג 2. מניעת סוכרת מסוג 2 עשויה להיות אסטרטגיה חשובה לעיכוב או מניעת מחלות לב וכלי דם אצל אנשים רבים.[3]
היפוגליקמיה
עריכה- ערך מורחב – היפוגליקמיה
היפוגליקמיה היא מצב של תת-סוכר בדם, כשרמת הסוכר בדם יורדת באופן קיצוני מהרמה הנורמטיבית - פחות מאשר 60 מיליגרם לדציליטר בדם. במצב כזה תפקוד מערכות הגוף עלול להשתבש. טיפולים מסוימים לסוכרת מגבירים את הסיכון להיפוגליקמיה, בפרט כל האינסולינים ומפרישי האינסולין[4]. היפוגליקמיה נותרה גורם מגביל עיקרי בניהול גליקמי מוצלח, למרות זמינות אפשרויות המניעה כגון משאבות אינסולין וכלבים שאומנו לזהות היפוגליקמיה. שיעורי היפוגליקמיה לא חמורים (טיפול עצמי) וחמורים (הדורשים סיוע בהחלמה) גבוהים יותר בקרב אנשים עם סוכרת מסוג 1, אך גם חולי סוכרת מסוג 2 המטופלים באינסולין נמצאים בסיכון. סקירה סדירה חיונית בין חולי סוכרת לבין המטפלים שלהם ואנשי מקצוע בתחום הבריאות. המודעות לסכנות האפשריות של היפוגליקמיה היא בסיסית לניהול אופטימלי של סוכרת.
תסמינים
עריכהדרכים למנוע היפוגלקמיה
עריכהמספר אפשרויות למניעה וטיפול קיימות כדי למנוע הידרדרות למצב של היפוגליקמיה. באופן כללי, בעוד שאינסולין אמור להפחית הסיכון להיפוגליקמיה לא חמורה, הוא לא משפיע על הסיכון הקיים כשחולה מגיע למצב של היפוגליקמיה חמורה. גם ניטור סוכר פלאש וגם ניטור סוכר רציף (CGM) הוכחו כמפחיתים את התדירות של היפוגליקמיה חמורה אצל אנשים שטופלו באינסולין. CGM בזמן אמת יכול להפחית את התדירות של היפוגליקמיה חמורה אצל אנשים עם מודעות לקויה להיפוגליקמיה ובאלה עם סוכרת סוג 1 ארוכת שנים. השימוש בעירוי אינסולין תת-עורי מתמשך עם משאבות אינסולין הראה כי ניתן להפחית את תדירות ההיפוגליקמיה, בנוסף כלבים שאומנו לזהות הופעת היפוגליקמיה הוכחו כמזהים באופן אמין אירועי היפוגליקמיה יומיים וליליים ומשפרים את התוצאות הקליניות והפסיכו-סוציאליות אצל אנשים עם סוכרת המטופלת באינסולין. לבסוף, חומרים טיפוליים משלימים שונים נוסו למניעה וטיפול בהיפוגליקמיה. למרות ההתקדמות הטכנולוגית והטיפולית להפחתת התרחשות היפוגליקמיה, היפוגליקמיה חמורה נותרה דאגה מרכזית אצל חולי סוכרת.
קישורים חיצוניים
עריכה
- הערך "ניטור ערכי סוכר", באתר ויקירפואה
- סוכרת, באתר המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי
סוכר בדם, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Dario Giugliano, Antonio Ceriello, Katherine Esposito, Glucose metabolism and hyperglycemia, The American Journal of Clinical Nutrition 87, 2008-01-01, עמ' 217S–222S doi: 10.1093/ajcn/87.1.217S
- ^ Hyperglycemia in diabetes - Symptoms and causes, Mayo Clinic (באנגלית)
- ^ Steven J. Haffner, Holly Cassells, Hyperglycemia as a cardiovascular risk factor, The American Journal of Medicine 115, 2003-12-08, עמ' 6–11 doi: 10.1016/j.amjmed.2003.09.009
- ^ Vivian T. Thieu, Beth D. Mitchell, Oralee J. Varnado, Brian M. Frier, Treatment and prevention of severe hypoglycaemia in people with diabetes: Current and new formulations of glucagon, Diabetes, Obesity and Metabolism 22, 2020-04, עמ' 469–479 doi: 10.1111/dom.13941