שארל גלייר
שארל גלייר (בצרפתית: Charles Gleyre; 2 במאי 1806 – 5 במאי 1874) היה אמן שווייצרי תושב צרפת מגיל צעיר. הוא השתלט על הסטודיו של פול דלארוש ב-1843 ולימד מספר אמנים צעירים שהפכו לאמנים בולטים, ביניהם הנרי-ליונל בריו,[1] ג'ורג' דה מאוריאה, קלוד מונה, פייר-אוגוסט רנואר, לואי-פרדריק שוצנברגר, אלפרד סיסלי, וג'יימס אבוט מקניל ויסלר.[2]
 | |
| לידה |
2 במאי 1806 Chevilly, שווייץ  |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1874 (בגיל 68) ארמון בורבון, הרובע השביעי של פריז, צרפת |
| שם לידה |
Marc, Gabriel Charles Gleyre |
| מקום קבורה |
בית הקברות מונפרנאס |
| זרם באמנות |
Orientalist painting |
| הושפע על ידי |
ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| יצירות ידועות |
Lost Illusions |
  | |
ביוגרפיה
עריכהגלייר נולד ליד לוזאן הוריו מתו כשהיה בן שמונה או תשע, והוא חונך על ידי דוד בליון, צרפת, ששלח אותו לבית הספר התעשייתי של העיר. הוא החל את השכלתו האמנותית הפורמלית בליון לפני שעבר לפריז, שם נרשם לאקול דה בו-ארט. הוא גם למד באקדמיה סוויס ולמד טכניקת צבעי מים בסטודיו של ריצ'רד פארקס בונינגטון. לאחר מכן נסע לאיטליה, שם הכיר את הוראס ורנה ולואי ליאופולד רוברט.[3]
בהמלצתו של ורנה הוא נבחר על ידי הנוסע האמריקני ג'ון לואל ג'וניור ללוות אותו במסעותיו במזרח הים התיכון, תוך תיעוד הנופים והנושאים האתנוגרפיים אותם פגשו. הם עזבו את איטליה באביב 1834 וביקרו ביוון, טורקיה ומצרים, שם נשארו יחד עד נובמבר 1835, אז עזב לואל להודו. גלייר המשיך במסעותיו ברחבי מצרים וסוריה, ולא חזר לצרפת עד 1838.[4] הוא חזר לליון במצב בריאותי ירוד, לאחר שהותקף במחלת עיניים בקהיר, ונפגע מחום בלבנון.
עם החלמתו הוא המשיך לפריז, ולאחר שהקים סטודיו צנוע, החל לחשב בקפידה את הרעיונות שעיצבו את דרכו. הציור שבאמצעותו פתח למעשה את הקריירה האמנותית שלו היה "החזון האפוקליפטי של ג'ון הקדוש", שנשלח לסלון של 1840.
לאחר מכן ב-1843 הציור "לפנות ערב", קיבל מדליה מדרגה שנייה. הוא הפך לצייר פופולרי מאוד בציור "אשליות אבודות". בו הוא מתאר משורר היושב על גדת נהר, ראשו שמוט ותנוחה עייפה ומתבונן בעצב בחברת נשים צעירות זוהרת ששירתן גוועה לאט ונעלמת לאט מעיניו.
למרות הצלחת העבודות הראשונות האלה, פרש גלייר מתחרות ציבורית, ובילה את שארית חייו בהתמסרות שקטה לאידיאלים האמנותיים שלו, ולא חיפש את תהילת הקהל, ולא הפך את האמנות שלו לקרדום לחפור בה.
עם זאת הוא עבד בהתמדה והיה פרודוקטיבי, ושלח מספר פעמים עבודות לסלון.
גלייר הפך למורה רב השפעה, והשתלט על הסטודיו של פול דלארוש - שהיה אטליית ההוראה הפרטית המוביל בפריז - ב-1843. תלמידיו כללו את ז'אן-לאון ז'רום, ז'אן לואי האמון, אוגוסט טולמוש, ויסלר וכמה מהאימפרסיוניסטים: מונה, רנואר, סיסלי ובזיל. הוא לא גבה מתלמידיו כסף, אף שציפה שהם יתרמו לשכר הדירה ולתשלום לדוגמנים. כמו כן ניתנה להם דעה בניהול בית הספר.
אף על פי שהוא חי בפרישה כמעט מוחלטת מהחיים הציבוריים, הוא גילה עניין רב בפוליטיקה, והיה קורא אדוק של כתבי עת פוליטיים. במשך זמן מה, הסטודיו שלו היה מפגש של מועדון ליברלי.
במהלך ביקור בתערוכה, שנפתחה מטעם הגולים מאלזס ולוריין, הוא מת בפתאומיות ב-5 במאי 1874.
גלריה
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה
- שארל גלייר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Émile Bellier de la Chavignerie, Dictionnaire général des artistes de l'école française, continué par L. Auvray, 1885. (בצרפתית)
- ^ "Dictionary of National Biography, 1901 supplement/Du Maurier, George Louis Palmella Busson"
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Gleyre, Marc Charles Gabriel" . Encyclopædia Britannica. 12 (11th ed.). Cambridge University Press. pp. 121–122.
- ^ Stevens, Mary Anne, ed. (1984). The Orientalists: European painters in North Africa and the Near East (Exhibition Catalogue). Royal Academy of Arts. pp. 150, 178–9.