שמרית אור

שמרית אור וירז'נסקי (נולדה ב-5 באוקטובר 1945) היא פזמונאית ואשת ציבור ישראלית; כלת פרס אקו"ם ופרס כינור דוד.

שמרית אור

שמרית אור, 2009
לידה	5 באוקטובר 1945 (בת 79) ירושלים, פלשתינה (א"י)
שם לידה	שמרית אורלנד
מוקד פעילות	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1966
מקום לימודים	בית צבי
שפה מועדפת	עברית
בן או בת זוג	יוסי וירז'נסקי
צאצאים	יערית בן יעקב
פרסים והוקרה	פרס אקו"ם

ביוגרפיה

נולדה בירושלים לבת-אל (לבית אקסלרוד) ולמשורר חתן פרס ישראל יעקב אורלנד. גדלה והתחנכה בשכונת ג'בליה (הנקראת בשנות האלפיים "גבעת עליה") שבקצה הדרומי של יפו, ולאחר מכן, בחיפה.

אור היא בוגרת מחזור ד' (1966) של בית צבי, שם הכירה את שלום חנוך ואיתו כתבה את שירם המולחן הראשון, "סתיו", שהקליטו הצמד חדווה ודוד. עם סיום לימודיה שיחקה אור שנה אחת בתיאטרון הקאמרי והשתתפה בגרסאות המקוריות של מחזות הזמר "עוץ לי גוץ לי" ו"שלמה המלך ושלמי הסנדלר". לאחר מכן פרשה מעולם המשחק והתמקדה בכתיבה.

בפסטיבל הזמר והפזמון 1971 כתבה את השיר "רק הירח" שזכה במקום הראשון. השיר הולחן על ידי דן עמיהוד, עובד על ידי אלכס וייס ובוצע על ידי אילנית.

שירה הידוע ביותר של אור הוא "הללויה", שזכה במקום הראשון בתחרות האירוויזיון בשנת 1979 בביצוע גלי עטרי ולהקת חלב ודבש. השיר תורגם לעשרות שפות ובוצע בגרסאות רבות.

בין פזמוניה הידועים: "שיר היונה" (נתנאלה), "צרות טובות" (השלושרים), "אצלי הכול בסדר", "תני לי יד" (בעז שרעבי), "אל הדרך" (אילנית), "עוד תראי את הדרך" (מתי כספי), "שמש אדומה", נסיך החלומות" ("ולנטינו"), ו"יש לך שמש" (גלי עטרי), "אולי עוד קיץ", "יחד" ("חלב ודבש"). שיריה "כל חיי" בביצוע אבי טולדנו ו"גלגל ענק" בביצוע "חלב ודבש" נבחרו בשנת ה'תש"ם כ"שירי השנה" במצעדים השנתיים של גלי צה"ל ושל רשת ג' בהתאמה.

במהלך שנות השמונים כתבה אור גרסאות עבריות לשירים לועזיים רבים אשר הפכו ללהיטים. בהם "כמו שאת" של ז'אן-ז'אק גולדמן הצרפתי, ו"אני חוזר הביתה" של טוטו קוטוניו האיטלקי. שיר זה הפך בביצועו של דורון מזר ל"המנון" החיילים ששבו ממלחמת לבנון הראשונה והושמע רבות.

אור כתבה גם מספר שירי ילדים מוכרים, בהם "אמת או חובה" (ריקי גל), "שכחת לכבות את האור, יערית" (רוחמה רז), "מילה קטנה" (ירדנה ארזי), "בוא אל החגיגה" (אילנה אביטל), "איזידור" (שולה חן) ו"בא אלי מלאך" (דפנה דקל).

לצד הפזמונים כתבה אור שירים אישיים ופוליטיים ונקטה עמדה. באלבום "שם", אשר נכתב כולו על ידה והולחן ובוצע על ידי יהודית רביץ, נכתבו שירי מחאה פוליטיים וחברתיים ("שם", "ללב אין מין" ו"נשים יושבות בחדרים" על אלמנות מלחמת לבנון מהעדה הדרוזית).

שיריה של אור זכו להערכה והצלחה כבר מתחילת דרכה. בין המוזיקאים שהלחינו את שיריה: קובי אשרת, משה וילנסקי, שלום חנוך, מתי כספי, נורית הירש, יהודית רביץ, בעז שרעבי, אלון אולארצ'יק, יצחק קלפטר ואחרים.

אור זכתה בפרסים ראשונים בפסטיבלי הזמר והפזמון, בפסטיבל לשירי ילדים, בתחרויות הפסטיגל, קדם אירוויזיון והאירוויזיון. בשנת 2001 זכה שירה של אור "אין דבר" ללחנו של יאיר קלינגר במקום הראשון בתחרות הקדם אירוויזיון ונבחר לייצג את ישראל באירוויזיון. את השיר ביצע הזמר טל סונדק והוא הגיע למקום ה-16 בתחרות. כמו כן נבחרה ל"פזמונאית השנה" של ידיעות אחרונות וזכתה בפרס "כינור דוד" היוקרתי. בשנת 2002 הוענק לה פרס אקו"ם על מפעל חיים.

בנוסף לפועלה המוזיקלי, פעילה אור גם בחיים הציבוריים משנת 1997, אז עברה להתגורר בפרדס חנה והייתה אחת ממובילות המאבק על "החופש לחיות כפי שאנו בוחרים", ונגד הכפייה הדתית בשכונת "נווה רותם", שכונת מגוריה. מאבק זה הפך לציון דרך במאבק הארצי בכפייה הדתית, ובהמשך נבחרה לשמש כחברה במועצת פרדס חנה–כרכור, בה כיהנה עשר שנים. כמו כן, התפרסמה פעילותה למען מושתלי הכליות, לאחר שהפכה בעצמה למושתלת כליה. בנוסף, הייתה פעמיים מועמדת לכנסת: בבחירות לכנסת ה-15 מטעם "מרצ" ובבחירות לכנסת ה-18 מטעם מפלגת "גיל".

מאז 2006 מופיעה אור ברחבי הארץ במופע משיריה ומשירי אביה, המשורר יעקב אורלנד, שנקרא "שני שושנים". לראשונה היא מבצעת את שיריה בעצמה לצד זמרים ונגנים. החל מ-2007 היא מלמדת פזמונאות ("מילים למנגינות") במגמת ההלחנה של בית הספר למוזיקה רימון, בבית הספר למשחק בית צבי ובמסגרות נוספות.

במרץ 2010, במסגרת "פסטיבל חולון", נערך עבור אור ערב מחווה לרגל 45 שנות יצירתה. במופע השתתפו אמנים נודעים ובהם מתי כספי, גלי עטרי, נתנאלה, הראל סקעת, אוהד חיטמן ובן ארצי. בקיץ 2010 ראה אור ספר שבו כינסה לראשונה את שיריה ופזמוניה, ציפור האש, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

ביוני 2021, במסגרת הכנס האקדמי-מוזיקלי "מי אני? שיר ישראלי" שנערך באוניברסיטת בר-אילן, הוענק לשמרית אור אות הוקרה על מפעל חיים. האות הוענק לה במהלך ערב לכבודה שנשא את הכותרת "ושוב נצאה אל הדרך" שנערך בשיתוף עם גלי צה"ל.

שמרית אור, 2005

אור חיה ויצרה רוב שנותיה בתל אביב. הייתה נשואה לעיתונאי ורדי בן יעקב. בשנות ה-70 נישאה לשחקן יוסי וירז'נסקי והם היו נשואים עד למותו ב-2020. ילדיה הם הסופר ועורך הדין יותם וירז'נסקי-אורלנד ומתרגמת הספרים יערית בן יעקב.

בית הספר היסודי "שמרית אור" בנתניה קרוי על שמה.

פרסים

• 1979 - "פרס כינור דוד" על השיר "הללויה".
• 1980 - "פרס כינור דוד" כתמלילנית השנה.
• ינואר 2002 - פרס "נוצת הזהב" לשנת תשס"א (2001) מטעם אקו"ם על מפעל חיים בתחום הפזמונאות.
• יוני 2021 - אות הוקרה על מפעל חיים, מטעם אוניברסיטת בר-אילן.

קישורים חיצוניים

• שמרית אור, סרטונים בערוץ היוטיוב
• שמרית אור, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• שמרית אור, באתר שירונט
• שמרית אור, באתר ספוטיפיי
• שמרית אור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• שמרית אור, באתר Discogs (באנגלית)
• שמרית אור, דף שער בספרייה הלאומית
• שמרית אור, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• Shimrit-Orr.co.il - אתר האינטרנט של היוצרת
• הילו גלזר, עכבר העיר אונליין, המאבק האחרון של שמרית אור, באתר הארץ, 7 בינואר 2010
• ערן סויסה, אישה צריכה: ריאיון עם שמרית אור, באתר nrg‏, 13 בספטמבר 2010
• יערה יעקב, אין לי תאריך ואני גם לא שואלת: ריאיון עם שמרית אור, באתר nrg‏, 31 באוקטובר 2010
• מגוון ראיונות רדיו ותוכניות הוקרה ששודרו עם צאת ספרה "ציפור האש" בקיץ 2010, באתר iCast
• שמרית אור, הפרויקט של מפעל הפיס לתיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית עם יואב קוטנר, דצמבר 2016
• דינה חלוץ, שמרית אור: "הללויה" החדש קצבי מדי, העיבוד חירב את השיר, באתר Xnet‏, 28 במרץ 2018
• יעקב בר-און, ‏שמרית אור על הסרטן, "הללויה" ומירי רגב: "גועל נפש, הזנתה את השיר", באתר מעריב אונליין, 29 בדצמבר 2018