תמרור עצור

תמרור עצור או שלט עצור הוא תמרור הממוקם לרוב בצומת או במפגש רחובות, המורה לנהגים לעצור את רכבם עצירה מלאה, ולהתקדם לאחר העצירה אך ורק אם הדרך פנויה. עם זאת, על פי תקנות התעבורה בישראל, תמרור עצור המוצב בצד השמאלי של הכביש מטיל חובת עצירה עבור הפונים שמאלה או מבצעים פניית פרסה שמאלה בלבד.

תיאור

השלט ייחודי בין השלטים בצורתו המתומנת. השלט אדום מלבד פס לבן בסמוך לגבולות השלט, ובמרכז השלט מופיעה יד לבנה או המילה "עצור" בשפת המקום או בשפה האנגלית ("stop"). הסיבה לצורה המיוחדת היא על מנת שכל נהג המגיע לצומת מכל כיוון יוכל לראות, גם מאחורי השלט, שלנהג בכיוון נגדי או ניצב, יש "עצור" (לכן גם צורתו יוצאת הדופן של התמרור תן זכות קדימה כמשולש הפוך).

שימושים

שלטים אלה נפוצים בכל רחבי העולם. בישראל ובאירופה נעשה שימוש בשלטים אלה בעיקר בצמתים בהם נדרש מתן זכות קדימה ולא ניתן להציב שלט זה בשל שדה ראייה מוגבל.

צפון אמריקה

בצפון אמריקה משמש תמרור עצור כאמצעי לניהול תנועה בצמתים בהם מטעמי חיסכון (ותנועה נמוכה) הוחלט שלא להתקין רמזורים. כמו כן התמרור משמש כאמצעי להגברת הבטיחות בדרכים באמצעות האטת התנועה, ולכן מוצב התמרור באזורים בהם חוצים את הכבישים ילדים (בסמוך לבתי ספר, גני ילדים, ומגרשי משחקים), וזאת אף אם אין מדובר בצמתים.

מאפיין נוסף הנפוץ בצפון אמריקה ואינו מקובל באזורים אחרים הם צמתים בהם מוצב השלט בכל דרכי הגישה לצומת (All-way stop או three- או four-way stops), כך שכל הבאים לצומת צריכים לעצור ולתת זכות קדימה למי שהגיע לצומת לפניהם.

אוטובוס המסיע תלמידים לבית הספר המציג שלטי עצור מתקפלים.

אוטובוסי בית ספר (School Bus) המשמשים באופן ייעודי להסעת תלמידים לבתי ספר וגנים, כוללים לרוב בצדדיהם שלטי עצור מתקפלים המיועדים אף הם להגברת הבטיחות בעת חציית תלמידים. בעת שהאוטובוס עוצר להעלאה ולהורדה של נוסעים נפרשים שלטי העצור, וכל התנועה משני עברי הרחוב עוצרת עד לקיפול השלטים.

היסטוריה

השימוש בתמרורי עצור החל בארצות הברית בראשית המאה ה-20. השלט הראשון המתועד הותקן בשנת 1915 במישיגן^[1]. תמרורים אלה היו קטנים בגודלם מהתמרורים המקובלים כיום, ונכתבה בהם המילה "עצור" בצבע שחור על רקע לבן. ככל שהשלטים הפכו נפוצים יותר, גבר הצורך להסדירם. ועדה שהוקמה ביוזמת האיגוד האמריקאי לדרכים ראשיות מדינתיות ולתחבורה (American Association of State Highway and Transportation Officials) התכנסה בשנת 1922 במטרה לקבוע צורה אחידה לשלטים. הוועדה בחרה את הצורה המתומנת האופיינית להם. צורה זו נבחרה על מנת להקל על נהגים המגיעים מהעבר השני של התמרור לדעת שמדובר בתמרור עצור, ועל מנת למנוע בלבול בין תמרור זה לתמרורים אחרים. סיבה נוספת לבחירת צורה זו הייתה להקל על זיהוי השלט בשעות החשיכה, שכן בשנים אלה טרם החל השימוש בתמרורים מחזירי אור.

תמרור עצור בעל רקע צהוב שהיה נפוץ בין השנים 1924–1954 בארצות הברית.

האיגוד הלאומי האמריקאי לבטיחות בדרכים (The National Conference on Street and Highway Safety), ארגון מתחרה באיגוד האמריקאי לדרכים ראשיות מדינתיות ולתחבורה, הציעה שלט קטן יותר בצורתו, בצבעי אדום על צהוב. עם איחוד שני הארגונים לארגון אחד - הוועדה המשותפת להסדרת אמצעי השליטה בתנועה (Joint Committee on Uniform Traffic Control Devices) בארצות הברית, פורסם בשנת 1935 מדריך המתאר את מפרט השלט.

המדריך המתאר את השלט שונה שמונה פעמים בין השנים 1935–1971, וקבע כללים שונים בארצות הברית למיקום השלט וצורתו. בין השנים 1924–1954 נעשה בארצות הברית שימוש בשלטים בהם המילה "Stop" כתובה בצבע שחור על רקע צהוב. החל משנת 1954 הוחלט על שימוש בכיתוב לבן על רקע אדום.

בשנת 1966 הוסדרה צורת השלט בחקיקה בארצות הברית ובשנת 1968 הוסדרה צורת השלט על ידי מועצת וינה לשלטי רחוב ותמרורים במסגרת פעולת הנציבות הכלכלית של ארגון האומות המאוחדות לאירופה להסדרת התנועה באירופה. המועצה קבעה כי ברחבי אירופה תיכתב על השלט המילה "Stop" באנגלית או בשפת הלאום של המדינה, וצורתו של השלט תהא בהתאם לצורתו בארצות הברית.

צורת השלט נפוצה בכל רחבי העולם, כאשר ישנם מספר הבדלים, כך לדוגמה בישראל נעשה שימוש בצורת יד לסמל עצירה, ולא נכתבת המילה "עצור" בשפה האנגלית או בשפת המדינה, וזאת על מנת למנוע צורך בכיתוב תלת לשוני (אנגלית, עברית וערבית).

בחלק מארצות אמריקה הלטינית (קולומביה, קובה, צ'ילה, אקוודור, אורוגווי, ונצואלה, בוליביה, ברזיל, ארגנטינה ופוארטו ריקו) נכתבת המילה "PARE" ("עצור" בפורטוגזית וספרדית) ואילו במקסיקו וארצות מרכז אמריקה נכתבת המילה "ALTO" ("עצור" בספרדית) במקום "PARE".