Brick

Brick (בתרגום: לבנה), הוא סרט נאו נואר שנכתב ובוים על ידי ריאן ג'ונסון. זה היה סרטו הראשון של ג'ונסון, וזכה בפרס על יצירתיות בפסטיבל סאנדנס לשנת 2005. הסרט הופץ על ידי חברת Focus Features, ובכורתו עלתה בניו יורק ובלוס אנג'לס ב-7 באפריל 2006.

בריק
Brick

כרזת הסרט
בימוי	ריאן ג'ונסון
הופק בידי	רם ברגמן, מארק ג. מאת'יס
תסריט	ריאן ג'ונסון
עריכה	ריאן ג'ונסון
שחקנים ראשיים	ג'וזף גורדון-לוויט, נורה זהטנר, אמילי דה רייבין, נוח פליס, מאט או'לארי, ריצ'רד ראונדטרי, לוקאס האס
מוזיקה	נתן ג'ונסון
צילום	סטיב ידלין
מדינה	ארצות הברית
חברה מפיצה	Focus Features
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	7 באפריל 2006
משך הקרנה	109 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	נאו-נואר, סרט דרמה, פילם נואר, סרט פשע, סרט נעורים, סרט בלשי
תקציב	$475,000
הכנסות	$3,000,000
הכנסות באתר מוג'ו	brick
פרסים	Sundance Special Jury Prize for Originality of Vision Dramatic
דף הסרט ב־IMDb

הסרט מתאר עלילת בילוש מז'אנר "Hard Boiled", תת-סוגה נפוצה בז'אנר הסרט האפל, המתרחשת בפרבר בקליפורניה. מרבית הדמויות הראשיות בסרט הן תלמידי תיכון. הסרט שואב רבות מעלילתו, דמויותיו והדיאלוג מסרטים קלאסיים מהז'אנר, ובמיוחד מיצירותיו של דשיל האמט.

שם הסרט מתייחס להרואין, הנדחס ונארז בצורה המזכירה לבנה.

עלילה

הסצנה הפותחת בסרט מציגה את ברנדן פריי (ג'וזף גורדון-לוויט) בוהה בגופתה של חברתו לשעבר, אמילי קוסטיץ' (מגולמת על ידי אמילי דה רייבין), המוטלת בתעלת ניקוז.

הסצנה הבאה מתרחשת מספר ימים קודם לכן. ברנדן מקבל שיחת טלפון מאמילי המפוחדת, אשר מבקשת ממנו עזרה, ומנתקת את השיחה בפתאומיות. לאחר חיפושים, הוא מארגן פגישה דרך דוד (נוח סגן), מנהיג קבוצת מעשני קנאביס אליה שייכת אמילי. כשהם נפגשים לבסוף, אומרת לו אמילי לעזוב אותה לנפשה, בניגוד גמור לשיחה המבוהלת אותה ניהלו קודם לכן. ברנדן מצליח לגנוב את פנקסה של אמילי, בה הוא מוצא רמז אשר מוביל אותו לגופתה ביום המחרת.

ברנדן לוקח על עצמו לפתור את הרצח כדי שהמשטרה לא תבריח את האחראי האמיתי, ונעזר במתבודד נוסף המכונה "המוח" (מאט או'לארי) לשם כך. ברנדן חוזר לתעלת הניקוז, ומסתיר את הגופה, על מנת למנוע חקירה משטרתית. ברנדן מגלה ש"הנעץ" ("The Pin") אליו התייחסה אמילי בשיחתם הראשונית הוא ברון סמים מקומי. ברנדן מושך את תשומת לבו על ידי הכאת בראד בראמיש, לקוח קבוע של "הנעץ". לאחר מכן, מותקף ברנדן על ידי תוקף לא מזוהה.

כשברנדן פוגש את "הנעץ" (לוקאס האס), מתברר שהאדם שתקף אותו כפוף לו, ומכונה טאג (נוח פליס). עם זאת, בסיום השיחה מודיע לו הנעץ כי ישקול את בקשת ההצטרפות שלו, וימסור לו את תשובתו עד לערב יום המחרת. לורה מסיעה את ברנדן לבית הספר, ומספרת לו שאמילי רצתה להצטרף לארגונו של הנעץ, נדחתה, וניסתה לגנוב ממנו לבנת הרואין. ברנדן מעוניין לשמוע את חלקו של דוד בסיפור, ומבקש מקארה למסור לו שהוא מחפש אותו.

בהמשך, אוסף הנעץ את ברנדן, ומודיע לו שהתקבל לשורות הארגון, וכי עליו לפגוש אותו באותו הערב. עם עזיבתו, מתקשר ברנדן לדוד. דוד אומר לו שהוא ראה אותו מחביא את גופתה של אמילי, ומאמין כי הוא הרוצח. ברנדן פוגש את הנעץ באותו ערב, ומגלה שהתנהגותו האלימה של טאג יוצאת מכלל שליטה.

באותו ערב, מגלה "המוח" שאחד האנשים שאמילי ציינה בפני ברנדן, פריסקו פאר, הוא סטודנט שנמצא בתרדמת כתוצאה מהרואין מעורב אותו צרך. ברנדן הולך לביתו של הנעץ, שם הוא מוצא את טאג. הוא מנצל את העימות בין טאג והנעץ, על מנת לחלץ מהם את העובדה שהלבנה שהכניסה את פריסקו לתרדמת נגנבה מהם, והוחזרה מורעלת.

"הנעץ" מפריע לשניים על מנת לספר לטאג על הזמנה שקיבל לפגוש מישהו שיודע מה קרה לאמילי. לורה מסיעה את ברנדן, והוא חווה התקף שיעול, כתוצאה מהמכות אותן ספג קודם לכן. ברנדן במצבו החלש פונה לדוֹד לפני פגישה, ומגלה שאמילי הייתה בהיריון במותה. ברנדן מגיע לפגישה, בה מנסה דוֹד להגיד לטאג ול"נעץ" שברנדן הרג את אמילי. לפני שדוֹד מספיק לציין את שמו של ברנדן, טאג, הרוצח האמיתי, יורה בו בראשו, על מנת למנוע ממנו לחשוף את האמת. לאחר מכן, מאיים טאג על הנעץ, אשר עוזב את המקום, בעוד שברנדן מתעלף בפינה, בשל מצבו הבריאותי הקשה.

ברנדן מתעורר בחדרו של טאג, אשר מגלה לו שהוא מאמין שהוא במלחמה עם הנעץ בעקבות האירועים האחרונים. ברנדן מציע לתווך ביניהם, ומארגן פגישה בין השניים. באותו ערב שוכב ברנדן עם לורה במיטתו של טאג, ומגלה שהסיגריות שלה מכילות את אותו פילטר ייחודי אשר נזרק ממכוניתו של טאג מוקדם יותר. ברנדן משכנע את טאג לתת לו לקחת את הרכב לפגישה, למקרה שהנעץ הכין לו מארב. ברנדן מורה ל"מוח" להתקשר למשטרה. במהלך הפגישה מתברר שחסרה לבנה נוספת, וטאג תוקף את הנעץ. ברנדן מצליח לברוח מהדירה מעט לפני שהמשטרה מגיעה למקום, וביציאתו ניתן לראות את גופתה של אמילי בתא המטען של מכוניתו של טאג. (ניתן להניח כי ברנדן הניח אותה שם, כאשר לקח את רכבו של טאג)

ביום המחרת, פוגש ברנדן את לורה ומגלה לה שהוא יודע שהיא האחראית לרצח אמילי. לורה גנבה את הלבנה, גרמה לאמילי להיענש על כך, מכרה את מחציתה, וניסתה למלא את מחציתה השנייה עם דטרגנט. לורה שכנעה את אמילי לפגוש את טאג, אשר התכוון להרוג אותה לאחר שגילה שהיא בהיריון, ולאחר מכן גנבה את הלבנה החסרה מהפגישה, על מנת לעורר מלחמה. ברנדן אומר ללורה שהוא חשף כל זאת בפתק לסגן המנהל, והנחה אותו לחפש את הלבנה בארונה של לורה. כאשר הוא פונה לעזוב, לורה עוצרת אותו ואומרת לו שאמילי הייתה בחודש שלישי להיריון, ורומזת שהתינוק היה שלו. התמונה האחרונה בסרט היא של ברנדן, אשר בוהה בלורה המתרחקת, ומסתובב לעזוב בעצמו.

דמויות

• ברנדן פריי (מגולם על ידי ג'וזף גורדון-לוויט)
• אמילי קוסטיץ' (מגולמת על ידי אמילי דה רייבין)
• לורה דנון (מגולמת על ידי נורה זהטנר)
• "המוח" (מגולם על ידי מאט או'לארי)
• "טאג" (מגולם על ידי נוח פלייס)
• "הנעץ" (מגולם עם ידי לוקאס האס)
• בראד בימיש (מגולם על ידי בריאן ג. וייט)
• קארה (מגולמת על ידי מייגן גוד)
• דוֹד (מגולם על ידי נוח סגן)
• טרומן (מגולם על ידי ריצ'רד ראונדטרי)

הפקה

כתיבה

ריאן ג'ונסון עם ג'וזף גורדון-לוויט במרץ 2012

המקור לסרט בחיבתו של הבמאי, ריאן ג'ונסון, לכתביו של הסופר דשיל האמט, סופר בולט בז'אנר, ורצונו לייצר סיפור בלשי אמריקאי. ג'ונסון גילה את עבודותיו של האמט בעקבות ראיון שהאחים כהן ביצעו סביב יציאת הסרט "צומת מילר" בשנת 1990. בעקבות סרט זה קרא ג'ונסון מספר מספריו של האמט, בהם "קציר הדמים", "הנץ ממלטה" ו"מפתח הזכוכית". ג'ונסון, אשר צפה בילדותו בסרטי בלשים ופילם נואר, קיבל השראה ליצור סרט אשר מתקיים בעולם דומה.

על מנת להימנע מיצירת חיקוי חסר ייחודיות לסיפוריו של האמט, ניסה ג'ונסון לשנות את אופי העלילה על ידי הצבת הדמויות במסגרת תיכון, אשר מקובלת פחות בז'אנר. ג'ונסון ציין שהוא הופתע לראות עד כמה הדמויות האופייניות לסוגה התלבשו היטב על הסטריאוטיפים המקובלים של תלמידי תיכון.

ג'ונסון כתב את הטיוטה הראשונה לסרט בשנת 1997, שנה לאחר סיום לימודיו בבית הספר לקולנוע של אוניברסיטת דרום קליפורניה. לאחר מכן, בילה 7 שנים בניסיון לשכנע אולפנים וחברות הפקה להצטרף אליו לפרויקט, אך זכה לתשובות שליליות, כיוון שהאולפנים לא היו מעוניינים לצאת להרפתקה בז'אנר לא סטנדרטי עם במאי חסר שם. ג'ונסון העריך את המימון לו יזדקק להפקת הסרט, וביקש מחברים ובני משפחה לעזור לו במימון הפרויקט. לאחר שאסף 450,000$ למטרה, החל בהפקת הסרט באופן עצמאי בשנת 2003.

צילומים

על אף שהסרט צולם ב-20 ימים בלבד, השקיע ג'ונסון זמן רב בליטוש התסריט, ובחזרות עם השחקנים. הוא ראה את ג'וזף גורדון-לוויט בסרט "Manic", פגש אותו, וידע שהוא רוצה אותו בסרט. ג'ונסון עודד את השחקנים לקרוא את כתביו של האמט, אך לא לראות סרטי נואר על מנת שלא ישפיעו על הביצוע שלהם.

הסרט צולם בעיר נעוריו של הבמאי, סאן קלמנטה שבקליפורניה. מרבית הסרט מתרחש בתיכון העירוני של סאן קלמנטה, בו הוא למד. ג'ונסון ביקש מתלמידי התיכון המקומיים להשתתף בסרט, וצילם בסופי השבוע, על מנת שלא לפגוע בלימודיהם.

ג'ונסון התקשה למצוא בית נטוש שייצג את בסיס פעולתו של "The Pin", וכאשר מצא אחד, הוקצה לו שבוע בלבד לצילומים עד שהבניין נהרס לטובת בניית בניין חדש יותר. ג'ונסון התקשה גם למצוא וילה לסצנת המסיבה, עד שביום האחרון לצילומים קיבלו אישור לצלם בווילה אשר הייתה עדיין בתהליך בנייה.

ג'ונסון התייחס למערבוני הספגטי של סרג'יו לאונה, ול"קאובוי ביבופ" כמקורות ההשראה הוויזואליים לסרט. ג'ונסון השתמש בנעליים ככלי מרכזי בעיצוב הדמויות, וראה בהן את תמצית הדמויות הנועלות אותן. הוא ציין גם כי שאב רבות גם מסרט הנאו נואר "צ'יינהטאון" משנת 1974.

אפקטים מיוחדים

מרבית האפקטים המיוחדים בסרט יוצרו באמצעים זולים יחסית, מאחר שלא נתמך על ידי אולפנים גדולים, ולא יכול היה לממן אפקטים יקרים יותר. למשל, בתחילת הסרט צועדת אמילי לעבר המצלמה מחוץ לתעלה, תוך ששקית אשפה זורמת במורד פתח הניקוז, ומקיפה את המצלמה, שחוזרת אז לברנדן בחדר השינה שלו. על מנת להשיג אפקט זה, צולמה הסצנה בסדר הפוך. (השקית הוצבה בתחילה על המצלמה, והורחקה ממנה תוך כדי הצילום, כאשר אמילי צעדה אחורה לתוך התעלה. לאחר מכן, נוסף מעבר לסצנה בה מונחת השקית על ראשו של לוויט.

בדומה, צילום איטי של מכונית הנוסעת לאחור, והקרנת הסרטון במהירות גבוהה בכיוון ההפוך מדמה מכונית אשר מתקרבת במהירות למצלמה, ועוצרת מולה באלגנטיות. עמעום נכון של המסך מייצר תחושת מעבר זמן, בעוד שקפיצות חדות בין סצנות מחדדות את תחושת המתח, למשל כאשר דמותו של לוויט מתעוררת לאחר שהתעלפה. כמו כן, נעשו שינויים בדיאלוגים בסרט, על מנת להוסיף ולגרוע מידע מהצופה שהיה בגרסתו המקורית של הסרט.

בשל ניסיון לחסוך בעלויות ההפקה, חלק משינויים אלה ניתנים לזיהוי, כאשר תנועות השפתיים של השחקנים אינן תואמות את הדיאלוג, במקרה שהבמאי בחר לשנות את הדיאלוג אבל נמנע מלצלם מחדש את הסצנה כולה.

פוסט-פרודקשן

בגרסתו המקורית היה הסרט בן שעתיים, וקוצץ ל-117 דקות עבור פסטיבל סאנדנס. שבע דקות נוספות הוסרו מהגרסה הקולנועית, לרבות צילום גבה העירום של זטנר לאחר ששכבה עם ברנדן. ג'ונסון הסביר שבדיעבד, העדיף להותיר את מידת האינטימיות בין הדמויות מעורפלת יותר, אם כי הוא התלבט מאז ביחס להחלטה זו.

פסקול

פסקול הסרט הולחן על ידי בן דודו של הבמאי, נתן ג'ונסון, בעזרת הארגון The Cinematic Underground. המנגינה נועדה לתרום לתחושת הפילם נואר, וכוללת כלי נגינה מקובלים כגון פסנתר, חצוצרה וכינור, ולצידם לי נגינה ייחודיים - כלי בית אשר הוסבו ליצירת מוזיקה, וכלי נגינה מאולתרים אחרים, כל אלה הוקלטו באמצעות מיקרופון בודד על גבי מכשיר PowerBook.

מאחר שנתן ג'ונסון היה באנגליה במהלך מרבית ההפקה, מרבית תהליך ההלחנה נעשה על גבי אפליקציית iChat של אפל, (על גבי האינטרנט) כאשר ריאן שלח לבן דודו קטעים מהסרט וביקש ממנו להלחין להם נעימות. השניים נפגשו בניו יורק בהמשך על מנת לעבד את הפסקול הסופי. בנוסף למנגינות שהולחנו על ידי ג'ונסון, כלל הסרט שירים של The Velvet Underground,‏ Anton Karas ו-Kay Armen, ובנוסף הפקת Big Band של השיר "Frankie and Johnny" בביצוע Bunny Berigan, וביצוע של "The sun whose rays are all ablaze" על ידי נורה זהטנר. ג'ונסון ציין שאלמנטים מסוימים בסרט הושפעו על ידי יוצר הסדרה "Twin Peaks", דייוויד לינץ'.

תגובת הקהל

הסרט יצא ב-7 באפריל 2006 בשני בתי קולנוע בלבד, והוצג בממלכה המאוחדת ב-12 במאי באותה השנה במספר מצומצם של בתי קולנוע. לפי הערות ההפקה ב-DVD, הסרט הופק בעלות של פחות מחצי מיליון דולר. הסרט הכניס 2.07$ מיליוני דולרים בצפון אמריקה, ו-3.9$ מיליון בכלל העולם.

הסרט קיבל ביקורות חיוביות עם יציאתו, והוא מחזיק בציון של 79% באתר Rotten Tomatoes, על בסיס 134 ביקורות, דורג במקום 35 ברשימת "50 סרטי התיכון הטובים ביותר" של המגזין Entertainment Weekly's. אתר ביקורות הסרטים Metacritic נתן לסרט ציון ממוצע של 72 מתוך 100 בהתבסס על 34 ביקורות.

הסרט ממוקם במקום 489 ברשימת "500 הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים" של מגזין Empire משנת 2008.

הצלחת הסרט זיכתה את הבמאי ריאן ג'ונסון בהערכה רבה, ובשנת 2011 זכה לביים את הסרט המצליח "לופר", הפעם בתמיכת אולפנים גדולים, ובתקציב של 30 מיליון דולר. (והכנסות של 176 מיליון) גם בסרט זה הצטרף לג'ונסון ג'וזף גורדון-לוויט בתפקיד ראשי.

קישורים חיצוניים

• "Brick", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "Brick", באתר נטפליקס
• "Brick", באתר AllMovie (באנגלית)
• "Brick", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "Brick", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "Brick", באתר Metacritic (באנגלית)
• "Brick", באתר אידיבי
• "Brick", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• פורום "בריק" המנוהל על ידי במאי הסרט
• "בריק", ביקורת על הסרט באתר "עין הדג", 11 באוגוסט 2006

ביקורות

• ישי קיצ'לס, עכבר העיר תל אביב, עוד לבנה בחומה, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2006
• אורי קליין, בדידותו הקיומית של התלמיד המחונן, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2006
• מריאנה בננסון, עכבר העיר, קורס בבלשנות כללית, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2006