LGBT+ Labour
LGBT+ Labour, ובשמו המלא Labour Campaign for Lesbian, Gay, Bisexual and Transgender Rights (בעברית: קמפיין הלייבור למען זכויות לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים), הוא ארגון סוציאליסטי המזוהה עם מפלגת הלייבור הבריטית.[2] מטרת הארגון, שבמקור נקרא Gay Labour Group,[3] היא קידום זכויות להט"ב בתוך מפלגת הלייבור ותנועת הפועלים הרחבה יותר, וכן קידום תמיכה במפלגת הלייבור בקרב חברי הקהילה הגאה.
 | |
| פעילות | קידום זכויות להט"ב בתוך מפלגת הלייבור ותנועת הפועלים, וכן את תנועת הפועלים בתוך הקהילה הגאה |
|---|---|
| תחום | להט"ב, פועלים |
| מדינה | הממלכה המאוחדת |
| מטה הארגון | LGBT+ Labour, ת.ד. 77753, לונדון, E3 9FN |
| סינוף ארצי | ועדה לאומית[1] |
| יושב ראש | אלכס בוורלי |
| תקופת הפעילות | 1975–הווה (כ־49 שנים) |
|
www | |
  | |
בשנת 2015 מלאו לארגון 40 שנה.[3]
התארגנות
עריכהאנשי הארגון הם בעיקר חברי מפלגת הלייבור ואיגודים מקצועיים. החברות פתוחה גם לאנשים שאינם חברים במפלגת הלייבור, כל עוד הם אינם חברים במפלגה פוליטית אחרת.[4]
LGBT+ Labour מנוהל על ידי ועדה לאומית נבחרת, אשר נבחרת מדי שנה באספה הכללית השנתית שלה.[1] לארגון יש גם מספר קבוצות אזוריות לביצוע עבודתן באזורים אלה, שלהן יש ועדות ניהול קטנות משלהן, שנבחרו גם באופן דמוקרטי. בארגון אין אנשי צוות, וכל חברי הוועדה הם מתנדבים.
בנוסף, באספה השנתית מאושרות עמדות הארגון וכן מוגדרת תוכנית העבודה לוועדה הלאומית.
לארגון קבוצות אזוריות בצפון-מערב אנגליה, לונדון ודרום-מזרח אנגליה, מערב המידלנדס, יורקשייר והאמבר, מזרח המידלנדס ודרום-מערב אנגליה. אחראי הוועדות נבחרים לנהל את הקמפיין הסקוטי והוולשי. הוועדות הקטנות של הקבוצות האזוריות נבחרות באספה מקומית משלהן. קבוצות אלה מבצעות את פעילות הארגון באופן מקומי וגם עוסקות בקמפיין שלהן בנושאים מקומיים.[5]
שותפים
עריכהLGBT+ Labour עובד גם עם תנועת הפועלים הרחבה יותר ומשויך לאיגודים מקצועיים, קואופרטיבים, מפלגות לייבור מקומיות, קבוצות לייבור אוניברסיטאיות וסניפי איגודים מקצועיים.
הארגון חבר ב-Rainbow Rose,[6] קבוצת הלהט"ב של הברית הפרוגרסיבית של סוציאליסטים ודמוקרטים שמכנסת את ארגוני הלהט"ב של מפלגות השמאל-מרכז במדינות האיחוד האירופי. הארגון מקושר גם עם ILGA-Europe (אנ').[7]
פטרונים
עריכהLGBT+ Labour מזמין פוליטיקאים להט"בים מהפרלמנט בווסטמינסטר, מהפרלמנט האירופי, מהגופים המפוזרים בבריטניה וראשי עיר נבחרים לפעול כפטרונים של הקמפיין.[8] הפטרונים כיום הם:
- צ'ארלס אלן (אנ')
- וואהיד עלי (אנ')
- קלייב בטס (אנ')
- האנה בליית'ין (אנ')
- בן בראדשו (אנ')
- ניק בראון (אנ')
- כריס בראיינט (אנ')
- דן קארדן (אנ')
- מייקל קשמן (אנ')
- ריי קולינס (אנ')
- טום קופלי (אנ')
- סב דאנס (אנ')
- פול דנט (אנ')
- סטיבן דאוטי (אנ')
- קזיה דאגדייל (אנ')
- אנג'לה איגל (אנ')
- דמיאן איגן (אנ')
- פיליפ גלנוויל (אנ')
- ניה גריפית' (אנ')
- ג'ניפר הילטון (אנ')
- ג'רלד ג'ונס (אנ')
- גד קילן (אנ')
- פיטר קייל (אנ')
- ספנסר ליברמור (אנ')
- פיטר מנדלסון
- גורדון מרסדן (אנ')
- ג'רמי מיילס (אנ')
- סטיבן מורגן (אנ')
- לוק פולארד (אנ')
- סטיב ריד (אנ')
- לויד ראסל-מויל (אנ')
- קאט סמית' (אנ')
- כריס סמית' (אנ')
- וס סטריטינג (אנ')
- סטיבן טוויג (אנ')
היסטוריה
עריכה
הארגון הוא ממשיך דרכה של הקבוצה Gay Labour Group.[3] הקבוצה, המכונה לעיתים גם Gay Labour Caucus, הוקמה בשנת 1975, ואחת הכרזות הראשונות שלה מוצגת כיום במוזיאון ההיסטוריה העממית[9] במנצ'סטר.[10] בשנת 1978 שונה שם הארגון, תחילה ל-"Labour Campaign for Gay Rights", ובהמשך ל-"Labour Campaign for Lesbian and Gay Rights".[11]
בשנת 2002 הקמפיין הפך לארגון סוציאליסטי הקשור למפלגת הלייבור (Socialist society),[12] וככזה יש לו הזכות להגיש עתירות ולשלוח נציג לוועידת מפלגת הלייבור, להשתתף במבני המפלגה, כולל בחירת שלושה חברים בפורום המדיניות הלאומית ונציג לוועדה המנהלת הארצית (NEC). מאז שנת 2012, הארגון זכאי לבחור באופן ישיר נציג לפורום המדיניות הלאומית בפני עצמו. חברים שאינם חברים במפלגת הלייבור באופן מלא יכולים להצביע בחלק מהבחירות של המפלגה על ידי הרשמה כתומך משויך.
בשנת 2006 פרסם הארגון את ספרו של פיטר פרטון, "Sodom, Gomorrah and the New Jerusalem: Labour and Lesbian and Gay Rights from Edward Carpenter to today", המתעד את השדלנות, התעמולה ובניית הבריתות שהובילו לרפורמות החוקתיות של 1997.[13]
בחירות ורשימת כריס סמית'
עריכה
לקראת הבחירות הכלליות בשנת 2010, הקים LGBT+ Labour קרן קמפיין בשם "Dorothy’s List" לתמיכה במועמדים להט"בים לפרלמנט מטעם מפלגת הלייבור. קרן זו פעלה גם בבחירות שלאחר מכן, ומאז הוחלף שמה ל-"Chris Smith" List" (על שם כריס סמית', חבר הפרלמנט הבריטי הראשון שיצא מהארון כהומוסקסואל, בעת כהונתו בשנת 1984[14]) ועבורה נערכת ארוחת ערב שנתית לגיוס תרומות.[15] הקרן שואבת את השראתה מהקרן "Emily's List" בארצות הברית.
יעד גיוס התרומות הראשוני שנקבע עמד על 2,000 ליש"ט, ולאחר מכן הועלה ל-5,000 ליש"ט. הסכום הסופי שגויס עמד על מעל ל-12,000 ליש"ט,[16] והכסף חולק בין 28 המועמדים הלהט"בים לפרלמנט, ובמיוחד למועמדים במקומות נמוכים יותר. עם הכסף העודף ניתנה תמיכה נוספת למועמדות, תוך ההכרה בכך שבכל המפלגות הפוליטיות יש מחסור בייצוג של נשים לסביות וביסקסואליות.[17]
הקרן המשיכה לפעול גם בבחירות הכלליות בשנת 2015.[18] סכום כולל של 25,000 ליש"ט גויס לבחירות הכלליות באותה שנה, והוא חולק בין 27 מתוך 36 המועמדים הלהט"בים לפרלמנט מטעם מפלגת הלייבור, כאשר 9 חברי פרלמנט המשמשים כפטרונים לא זכו לסיוע כספי.[19]
הארגון הפיק "מצע גאה" לקראת הבחירות הכלליות בשנת 2010, ומפלגת הלייבור השיקה את המסמך בשכונת סוהו שבלונדון יחד עם סגנית מנהיג המפלגה הארייט הרמן ושר החוץ דאז, דייוויד מיליבנד.[20]
גם לקראת הבחירות הכלליות בשנת 2015 הופק המצע הגאה, יחד עם מפלגת הלייבור. הוא הושק בעיירה ברייטון על ידי אנג'לה איגל ואיימי לאמה זמן קצר לאחר המצע הראשי של מפלגת הלייבור,[21] שזכה בהמשך לתמיכתו של איאן מקלן.[22] לקראת הבחירות הכלליות בשנת 2017, פורסמה סדרה של הצעות מדיניות, והארגון פעל יחד עם הספסלים הקדמיים של המפלגה ועם הוועדה הלאומית של המפלגה כדי להבטיח את קיומן של ההתחייבויות במצע המפלגה.
כמו כן, בשנת 2010 נערך קמפיין עלונים שהתמקד בגיי ברים ברחבי המדינה וכן קמפיין במקומות מפתח; במיוחד אלה בהם מתגוררים חברי פרלמנט הומוסקסואליים ולסביות. מאז 2010 נמשך פורמט זה, לצד קמפיין תמיכה במועמדים להט"בים בבחירות למועצה ובבחירות באירופה. קמפיין בחירות נערך גם לקראת הבחירות הכלליות בשנת 2015, עם ימי קמפיין מקומיים וכן שיחות טלפוניות.
בחירות לראשות הלייבור
עריכהבמהלך הבחירות לראשות מפלגת הלייבור בשנת 2010, החליט הארגון לא לתמוך באף מועמד אלא לנצל את ההזדמנות לקדם נושאי להט"ב אצל כלל המועמדים, דבר שנעשה גם בעבר במהלך הבחירות לסגן ראש מפלגת הלייבור בשנת 2007. הדבר חזר על עצמו גם בבחירות לראשות המפלגה ולסגן ראש המפלגה בשנת 2015. במסגרת הבחירות נשלחה לכל מועמדים סדרת שאלות שנשאלו על ידי חברי הארגון וקוראי PinkNews.[23] במהלך מסע המנהיגות קיבל הארגון הבטחות במספר נושאי להט"ב, בעיקר על תמיכה בנישואים גאים.[24]
במהלך הבחירות לראשות מפלגת הלייבור בשנת 2020, קיר סטארמר, שהיה אז מועמד למנהיגות, אישר את ההתחייבות של 10 נקודות מהקבוצה על תוכנית שנויה במחלוקת בת 12 נקודות של קמפיין הלייבור למען זכויות טרנסים (אנ').[25]
הישגים משמעותיים
עריכההארגון הצליח, בעבודה עם איגודים ומפלגות הלייבור בבחירות, להבטיח את הגשתן של מספר עתירות לוועידת מפלגת הלייבור. אחת מהעתירות שהוגשו הייתה למשל בדבר החלטה עכשווית בוועידת המפלגה בשנת 2005 על כלילת נטייה מינית בחוקי הגנה מפני אפליה במסחר, במוסדות ובשירותים בהצעת החוק לשוויון, שעברה אז בפרלמנט (לימים חוק השוויון 2006 (אנ')).[26]
בשנת 2008 הגיש הארגון הצעה לשינוי חוק המבקשת לכלול זהות מגדרית במדיניות האפליה של חוקת מפלגת הלייבור. היא הועברה ברוב מוחץ של 98.43%.[27]
אירועים
עריכה
הארגון וחבריו משתתפים במצעדי גאווה מדי קיץ, בין היתר באלו המתקיימים בלונדון, ברייטון ומנצ'סטר, שם הם נוהגים להשתמש בסיסמה "Never kissed a Tory".[28] במהלך השנה נערכים אירועים קבועים, מגיוסי כספים ועד לילות חברתיים.
הארגון פעיל גם בכנס השנתי של מפלגת הלייבור מדי סתיו, ומפעיל דוכן באזור תצוגת הכנסים. חברי הארגון עורכים מפגש חברתי בשבת בערב בתחילת כנס מפלגת הלייבור מדי שנה,[29] שהושק במקור בשנת 2006 בשם 'המפלגה היחידה בכפר' (The Only Party in the Village),[30] ופגישה שולית שנתית עם ארגון הצדקה Stonewall.
ראו גם
עריכה| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של LGBT+ Labour
LGBT+ Labour, ברשת החברתית פייסבוק
LGBT+ Labour, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
LGBT+ Labour, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 "Committee". LGBT Labour. אורכב מ-המקור ב-13 במרץ 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Affiliates". Labour Party. אורכב מ-המקור ב-2011-01-01. נבדק ב-2010-10-20.
- ^ 1 2 3 Burke, Tom; Craig, Bev (25 ביולי 2014). "The Equality Countdown to 2015". נבדק ב-1 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Join". LGBT Labour.
- ^ "Regions and Nations". LGBT Labour.
- ^ "Member Structures". Rainbow Rose.
- ^ "Members". ILGA-Europe. אורכב מ-המקור ב-2014-06-25.
- ^ "Patrons". LGBT Labour.
- ^ "Gay Labour Group". People's History Museum.
- ^ "Labour Campaign for Lesbian and Gay Rights (LGBT Labour)". Database of Archives of Non-Government Organisations.
- ^ "History". LGBT Labour.
- ^ "Affiliated Organisations". Labour Party.
- ^ Purton, Peter (13 באוקטובר 2006). Sodom, Gomorrah and the New Jerusalem: Labour and Lesbian and Gay Rights from Edward Carpenter to Today. LGBT Labour. ISBN 978-0951380710.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "History of lesbian, gay and bisexual equality". Stonewall.
- ^ "Chris Smith Dinner 2013". LGBT Labour. 25 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Dorothy's List". LGBT Labour. אורכב מ-המקור ב-20 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "PPCs". LGBT Labour. אורכב מ-המקור ב-15 בפברואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Chris Smith List". LGBT Labour.
- ^ Campaigning - LGBT Labour, web.archive.org, 2015-04-24
- ^ "Gay Labour manifesto promises Europe-wide recognition of civil partnerships". Pink News. 21 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2015-07-17. נבדק ב-2015-04-23.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Sir Ian McKellen makes surprise endorsement of Labour's LGBT manifesto". PinkNews. 2015-04-22. נבדק ב-2019-12-04.
- ^ "Put your gay rights questions to the Labour leadership candidates". Pink News. 16 באוגוסט 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Labour leadership candidates admit party's gay rights failures". Pink News. 16 באוגוסט 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Weaver, Matthew (13 בפברואר 2020). "Labour leadership contenders split over trans group pledge card". The Guardian. נבדק ב-3 ביוני 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Equality Bill published today". Pink News. 27 באפריל 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Labour party votes overwhelmingly for trans inclusion". Pink News.
- ^ "Conference blog: Never kissed a Tory?". PinkNews. 2008-09-23. נבדק ב-2019-12-04.
- ^ "The Only Party In The Village". LGBT Labour.
- ^ "Conference blog: Ministers attend Canal St party". Pink News. 21 בספטמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה)