בבא בתרא פ ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
דתנן כוורת דבורים ר"א אומר הרי היא כקרקע וכותבין עליה פרוזבול ואינה מקבלת טומאה במקומה והרודה ממנה בשבת חייב חטאת וחכ"א אין כותבין עליה פרוזבול ואינה כקרקע ומקבלת טומאה במקומה והרודה ממנה בשבת פטור א"ר אלעזר מאי טעמא דרבי אליעזר דכתיב (שמואל א יד, כז) ויטבול אותה ביערת הדבש וכי מה ענין יער אצל דבש אלא לומר לך מה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת אף דבש הרודה ממנו בשבת חייב חטאת מיתיבי דבש הזב מכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה בשלמא לאביי ניחא אלא לרבא קשיא אמר רב זביד כגון שזב ע"ג כלי מאוס רב אחא בר יעקב אמר כגון שזב על גבי קשקשין מיתיבי אדבש בכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאכילה מטמא טומאת אוכלין למשקין מטמא טומאת משקין בשלמא לאביי ניחא אלא לרבא קשיא אמר לך רבא תריץ הכי חישב עליו לאכילה אינו מטמא טומאת אוכלין למשקין אינו מטמא טומאת משקין תניא כוותיה דרב כהנא בדבש בכוורתו מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה:
זיתים לקוץ מניח שתי גרופיות:
תנו רבנן גהלוקח אילן מחבירו לקוץ מגביה מן הקרקע טפח וקוצץ בתולת השקמה ג' טפחים סדן השקמה ב' טפחים בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף ובתולת השקמה ג' טפחים בעינן ורמינהי דאין קוצצין בתולת השקמה בשביעית מפני שהיא עבודה ר' יהודה אומר הכדרכו אסור אלא מגביה י' טפחים וקוצץ או גומם מעם הארץ מעם הארץ הוא דקשי הא אידך מעלי לה אמר אביי ג' טפחים מעלי לה מעם הארץ ודאי קשי לה מכאן ואילך לא מקשי קשי לה ולאו עלויי מעלי לה גבי שביעית עבדינן מידי דודאי קשי לה גבי מקח וממכר עבדינן מידי דודאי מעלי לה בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף וארז אין גזעו מחליף והא דריש ר' חייא בר לולייני מאי דכתיב (תהלים צב, יג) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה אם נאמר תמר למה נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז אין עושה פירות אף צדיק אין עושה פירות לכך נאמר תמר ואם נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיק אין גזעו מחליף לכך נאמר ארז אלא הב"ע בשאר מיני ארזים כדרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב הונא אמרי בי רב י' מיני ארזים הן שנאמר (ישעיהו מא, יט) אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים וגו' ארז ארזא שיטה תורניתא הדס אסא עץ שמן אפרסמא ברוש ברתי תדהר שאגא ותאשור שורבינא הני ז' הוי כי אתא רב דימי אמר הוסיפו עליהן אלונים אלמונים אלמוגים אלונים בוטני אלמונים בלוטי אלמוגים
רשב"ם
עריכהדתנן כוורת דבורים כו' - כבר פירשתי בפ' המוכר את הבית:
הרי היא כקרקע - והלכך אפי' אם חישב עליה לא הוי מאכל לקבל טומאה כדנפקא לן מיערת הדבש: ה"ג דבש שזב מן הכוורת אינו לא אוכל ולא משקה בשלמא לאביי ניחא אלא לרבא קשיא. ולא גרסינן בשלמא לאביי אע"ג דזב מוקצה הוא ופירוש משובש היה בספרים שטעו לומר דלענין שבת מיירי ולאו מילתא היא דלא שייך למימר האי לישנא דאינן לא אוכל ולא משקה אלא לענין טומאה אבל לענין איסור מוקצה דשבת ה"ל למימר דבש שזב מכוורת אסור אלא לענין הלכות טומאה מיתנייא כדתניא נמי כי האי גוונא בתוספתא בתחלת מס' טהרות (פ"ב) דבש שזב מכוורת דבורים מטמא טומאת משקין חשב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין:
אינו לא אוכל כו' - כלומר לא מקבל טומאה:
בשלמא לאביי - דמוקי דבש כוורת בשתי חלות ה"נ בשתי חלות הלכך ניחא ולא תקשי לרב כהנא דכיון דאיתקצו לדבורים אע"ג דזב בעי מחשבה:
אלא לרבא - דלא בעי לאוקומי בשתי חלות קשיא לרב כהנא דאפי' אי מוקי לה כר"א כיון דזב לא חשיב כקרקע:
ע"ג כלי מאוס - והלכך כיון דבתוך הכוורת לא הוי חשיב אוכל כר"א והשתא כשיוצא הרי זב ע"ג כלי מאוס הלכך צריך מחשבה אבל אליבא דרבנן דחשיבי ליה אוכל בתוך הכוורת לא מיבטיל שם אוכל מיניה משום כלי מאוס עד שיפסל מלאכול הכלב כדאמרינן בשחיטת חולין (דף עא.) כן נראה בעיני:
קשקשין - קיסמין דקין שאין ראוי לאספו אבל גבי כלי מאוס חשיב אוכל:
בשלמא לאביי ניחא - דמוקי לה בשתי חלות ולא תקשי לרב כהנא:
אלא לרבא קשיא - לרב כהנא דבעל כרחך לאו ר"ע היא דמחשבה לא מהניא ליה לשווייה כתלוש כי היכי דלא מהני לפירות מחוברים לקרקע לקבולי טומאה במחשבה:
טפח - דהדר וצמח ואע"ג דלא הניח שום גרופית:
בתולת השקמה - שלא נקצצה מעולם:
סדן - שכבר נקצץ פעם אחרת וגדל:
לפי שאין גזעו מחליף - אם יניח ממנו חוץ לקרקע הואיל ונקצץ בראשו:
ובתולת השקמה ג' טפחים - בתמיה והלא די בפחות:
מפני שהיא עבודה - שיגדל יותר וכתיב וכרמך לא תזמור (ויקרא כה):
כדרכו אסור - כדמפרש לקמיה:
מן הקרקע עד י' טפחים - ולת"ק איכא למימר דלית ליה האי שיעורא אלא שיעור אחרינא כגון מג' ולמעלה אסור:
וקוצץ - מלמעלה מעשרה היזק הוא לאילן ומכחישו:
הא אידך - טפח או ב' טפחים מעליא ליה ואמאי קתני לעיל ג' טפחים במשהו סגיא:
מכאן ואילך - מן הקרקע עד ג' ומג' עד י':
לא מקשי קשי - כל כך ולא עלויי מעלי אלא מספקא לן משום דזימנין קשי וזימנין מעלי:
הלכך גבי שביעית - שאסור לזמור אילן כדי שיבריא עבדינן מידי דודאי קשי דפשיטא לן ביה דלא ישביח בזימור זה משום דספק איסור דאורייתא לחומרא אבל גבי מקח וממכר דעת המוכר לשייר לעצמו כדי מחיית האילן ודאי:
אם נאמר תמר - שעושה פירות ואין גזעו מחליף למה נאמר ארז שגזעו מחליף ואין עושה פירות קשו קראי אהדדי אם מדמהו לארז ותמר מכל וכל:
אף צדיק אין עושה פירות - שאוכל צדקותיו בעוה"ז ואין לו לעוה"ב א"נ שאין מאכילין אותו פרי מעלליו לכך נאמר תמר כדכתיב נמי קרא אחרינא אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיהו ג):
אין גזעו מחליף - אם נקצץ:
אף צדיק אין גזעו מחליף - אם מת שלא יוליד בן כמותו א"נ אם יפול לא יקום:
לכך נאמר ארז - כדכתיב כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד):
ארזא - קיצא בלע"ז:
תורניתא - פי"ץ. כל שמות הללו הם היו בקיאים בהם:
אפרסמא - שף שממנו עושין הזפת כן נראה בעיני:
ברתי - בויי"ש:
שאגא - איכא דאמר שף וא"כ אפרסמא הוא שממנו יוצא שמן אפרסמון:
שורבינא - לא איתפרש: ומקשינן הני שבעה הוו:
הוסיפו עליהן - חכמים על אותן שבאותו פסוק:
אלונים - בוטמי כדמתרגמא תחת האלה בוטמא (בראשית לה):
בלוטי - קיישנ"א שטעון גלונץ:
תוספות
עריכהתריץ ואימא הכי חישב עליו כו'. אינו מגיה הברייתא אלא ה"ק דבש בכוורתו אינו לא מאכל ולא משקה לענין זה שאם חישב לאכילה שיהא מטמא טומאת אוכלים:
בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה. וא"ת בלא קנייה נמי יש לו מן הפקק ולמעלה מתנאי יהושע כדאמר בס"פ מרובה (ב"ק דף פא.) וי"ל דלאו פירכא היא כלל דאין לו רשות לחתוך בחנם אלא בשביל נטיעה ודוקא מן החדש שאינו עושה פירות וממקום שאינו עושה פירות וממקום שאין רואה את החמה כדאמר התם ועוד דכמה פקקים יש בגפנים וקנים והכא מן התחתון והתם מן העליון:
לא מקשי קשי לה ולא עלויי מעלי לה. לאו דוקא דא"כ גבי שביעית אמאי אסור הא אמר בע"ז (דף נ:) אוקמי אילנא שרי אברויי אילנא אסור אלא לא ודאי מיקשי קשיא ולא עלויי מעלי לה:
מה ארז אינו עושה פירות. וא"ת הא אמר בפ"ק דע"ז (דף יד. ושם ד"ה פירי) מאי איצטרובל פירא דארזא וי"ל דהתם בשאר מיני ארזים שעושין פירות והכא בההיא שאין עושין פירות:
שיטה תורניתא. והא דאמר בפרק קמא דע"ז (שם) דתורניתא אין לו עיקר לאו היינו תורניתא דהכא אלא מין אחר אבל האי שהוא מין ארז יש לו עיקר:
עין משפט ונר מצוה
עריכהלו א ב מיי' פ"א מהל' טומאת אוכלין הלכה י"ח:
לז ג מיי' פכ"ג מהל' מכירה הלכה ט"ו, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף י"ד:
לח ד ה מיי' פ"א מהל' שמיטין הלכה כ"א והלכה כב:
ראשונים נוספים
(דתניא) [דתנן] וכו'[3]משום דכקרקע דמי:
ביערת הדבש. מדשני קרא בדיבורא דמצי למימר בצפיחית הדבש וקאמר יערת הדבש להכי מפרש ליה ר' אליעזר הכי:
מיתיבי דבש הזב מכוורת אינו לא אוכל ולא משקה. דליכא תורת אוכל ותורת משקה עליו:
בשלמא לאביי. דמתרץ לעיל באותן שתי חלות דמשום דמוקצה ניחא. הא קמ"ל דאע"ג דזב מוקצה הוא. החלות וליכא תורת אוכל עליו. אלא לרבא דמתרץ לה כר' אליעזר דכקרקע דמי אמאי אינו לא אוכל ולא משקה דהא לאו כקרקע דמי הואיל דזב ופירש מכוורת:
אמר רב זביד כגון שזב על גבי כלי מאוס. דאינו ראוי לא לאוכל ולא למשקה ומוקצה מחמת מיאוס הוא:
קשקשין. שנפל על הקש ועל התבן דמטושטש הוא ומוקצה הוא:
מיתיבי דבש בכוורת כו' בשלמא לאביי. דמוקים לה באותן ב' חלות ניחא דמש"ה אינו לא אוכל ולא משקה. הא נמי מצי לתרוצי בב' חלות דמוקצות נינהו ולהיכא דחישב עליה לאוכלה מטמא טומאת אוכלין. אלא לרבא דמוקים לה כר' אליעזר דכקרקע דמי אע"ג דחישב עליה אמאי מטמא טומאת אוכלין הא דבש כוורת כקרקע דמי ובדין הוא לא מטמא:
אמר לך רבא תריץ הכי חישב עליו לאכילה אינו מטמא טומאת אוכלין. דכקרקע דמי:
תניא כוותיה דרב כהנא. דאמר לעיל דבש בכוורת אינו יוצא מידי מאכל לעולם אע"ג דלא חשיב לאכילה:
מכר לו זיתים לקוץ. להיות שלו העצים:
מניח שתי גרופיות. טפחים סמוך לקרקע כדי שיחניט אחר באותו גזע: הלוקח שאר אילן מחבירו לקוץ מגביה מן הקרקע טפח וקוצץ דבכך יחניט אחר באותו שיור טפח:
בתולת השקמה. אם מכר לו לקצוץ ענפיה מיכן ומיכן ולא הסדן עצמו מגביה ג' טפחים וקוצץ כל הענפים קטנים שהן מג' טפחים ולמעלה מן הארץ ולא אותן הענפים שבתוך ג' טפחים סמוך לארץ דקשה לאילן אם קוצצן:
וסדן שקמה. אם קנהו לקוץ לפי שחזקה היא וכבר השרישה יפה בארץ מגביה ב' טפחים וקוצץ הכל הסדן עצמו לפי שמאותן ב' טפחים יכול להחליף[4] מן הקשר הסמוך לקרקע וקוצץ הכל:
חופר ומשרש. אפי' השרשים וקוצץ משום דלית להו תקנתא:
שאין גזעו מחליף. מאחר קציצתו. וכן בתולת השקמה יקצוץ ג' טפחים ותו לא. כלומר שמג' טפחים ולמעלה קוצץ ולא בתוך ג':
ורמינהו כו' מפני שהיא עבודה. בשביעית:
אלא קוצץ למעלה מי' טפחים. דאין מועיל כלום לאילן. או גומם. או יחתוך כל הענפים עד הארץ בסמוך לארץ. למימרא דאי קוצץ למעלה מי' או גומם הענפים מעם הארץ הוא דקשי לה לבתולת שקמה. אבל אי עביד לה באידך גיסא שמגביה ב' טפחים וקוצץ מעלי לה. והיכי אמרת דמגביה ג' טפחים וקוצץ [דמשמע] דבתוך ג' טפחים לא מעלי. מכאן ואילך כלומר מעם הארץ ולמעלה ועד ג' טפחים לא מעלי מה שקוצץ בתוך ג' הלכך כו'. דודאי קשי לה אם הוא גומם עם הארץ:
מידי דמעלי לה. היינו מג' טפחים ולמעלה:
אף צדיק. חס ושלום אין גזעו מחליף שלא יהא לו בן שימלא מקומו:
אף הצדיק אין עושה פירות. שכר לעולם הבא:
לכך נאמר [ארז] דגזעו מחליף. והיכי אמרת דארז אין גזעו מחליף:
הכא במאי עסקינן דאין גזעו מחליף בשאר ארזים. אבל ארז גופו ודאי מחליף:
ברוש. ברתא. שיטה. תורניתא. שורבינא לא איתפרש לן:
ומקשי' הני ז' הוי. ולא י':
בוטני. כדמתרגמינן תחת האלה תחות בוטני. אותו אילן שלועזין שפ"א. ערי. ביי"ש:
מה שכתוב בספרי' אע"ג דזב מוקצה הוא מעיקרו. למאכל דבורי' קאמר, ואע"פ שהוא זב שאינו נראה כמצניעו למאכל דבורים, וה"ר שמואל ז"ל מחקו.
והא דאמרינן הכא דמאכל הוא במסכת מכשירין (ו,ד) אמרינן דמשקה הוא ומכשיר הכא כשהוא בכוורתו התם לבתר דפירש דבכוורתו כיון דאיכא חלות ומערב בהו שעוה לא חזו למשקה ומאכל הוא.
אמר ליה רבא תריץ הכי. פירוש לאו חסורי מחסרי לה ומשבש לברייתא אלא תרוצי מתרץ לה דהכי קתני דבש בכוורתו אינו לא למאכל ולא משקה שאם חשב עליו יטמא טומאת אוכלין ומשקין אלא אינו לא מאכל ולא משקה ואע"פ שחשבן לאכילה או למשקה.
הא דאקשינן מדר' יהודה גומם מעם הארץ הוא דקשי ליה וכו'. וקשיא לן אי לאו עלויי מעלי לי' הוה ליה אוקומי אילנא ושרי כדאמרי' במו"ק (ג,א) אוקומי אילנא שרי אברויי אילנא אסורולמה לי גומם ואיכא למימר דהכי קאמר לא ודאי עלויי מעלי ליה ולא ודאי קשה לה כלומר דלא ידיע לן והוה ליה ספק איסורא ולחומרא הרב רבי שמואל ז"ל אי נמי אפילו לר' יהודה גזרינן היכא דלא קשי ליה אטו היכא דמעלי ליה. הרב ר' יוסף הלוי ז"ל.
הא דאמרינן גבי שביעית: עבדינן מידי דודאי קשי ליה: איכא למידק, אמאי, דהא קיימא לן דאברויי אילנא הוא דאסור, הא אוקומי אילנא שרי. וי"ל דמשלשה ועד גמימה מעם הארץ דאמרינן דלא מיקשא קשי ליה ולא עלויי מעליה ליה, לא ודאי קשה לה ולא ודאי מעלי לה קאמר, אלא ספוקא מספקא לן, והילכך לגבי שביעית דאיסורא הוא, לא עבדינן מידי דמספקא לן אי מעליה לה [א]לא מידי דנפק מספיקא וקשי' לה, אבל גבי מקח וממכר דממונא הוא המוציא מחבירו עליו הראיה, ולא עבדינן מידי דמספקא לן דילמא קשיא לה אלא מידי דודאי מעלי לה.
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ה (עריכה)
נב. רבא אמר הא מני רבי אליעזר היא. כלומר אפי' תימא בשאר הדבש, הא מני ר' אליעזר היא ולית הלכתא כותיה, דתנן כורת דבורים רבי אליעזר אומר הרי היא כקרקע, לומר שנקנית בכסף ובשטר ובחזקה, וכותבין עליה פרוזבול ואינה מקבלת טומאה במקומה, דכקרקע דמיא, והרודה ממנה בשבת חייב חטאת. דכתולש מן הקרקע דמי. וחכמים אומרים אינה כקרקע ואין כותבין עליה פרוזבול ומקבלת טומאה במקומה והרודה ממנה בשבת פטור. וה"ה לענין טומאה דכתלוש דמיא ואוכל הוא. אמ"ר אלעזר מ"ט דרבי אליעזר דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש וכי מה ענין יער אצל דבש אלא לומר לך מה יער זה התולש ממנו בשבת חייב חטאת אף דבש בכורתו הרודה ממנו בשבת חייב חטאת. וכיון דחשיב ליה כפירות המחוברין לקרקע לא מקבל טומאה, כדתניא בסיפרא (שמיני פי"א,ג) כשאתה אומר מחוברין טהורין טמאת מקצת וטהרת מקצת כו'.
וקימא לן כרבנן, דיחיד ורבים הלכה כרבים. ואע"ג דטרח רבי אלעזר לפרושי טעמיה דרבי אליעזר לית הלכתא כותיה, דהא רב כהנא ואביי ורבא לא סבירא להו לדרבי אליעזר, מדאיכפל רבא אליבא דרב כהנא וקאמר הא מני רבי אליעזר היא, דאלמא לא סבירא לן כותיה. מאי* תירוציה דרבא אליבא דרב כהנא, ורבי אלעזר גופיה דאיכפל לפרושי טעמיה דרבי אליעזר, לא משום דסבירא ליה כותיה, אלא לאסוקי תירוצי דרבא קאתי, דקאמר הא מני ר' אליעזר היא דאמר דבש בכורתו כפירות המחוברין לקרקע דמי, ואתא רבי אלעזר לפרושי דטעמיה דרבי אליעזר משום דמשוי ליה כפירות המחוברין לקרקע הוא, כי היכי לאוקומיה תירוציה דרבא דתריץ אליבא דרב כהנא:
נג. מיתיבי דבש שזב מכורתו אינו לא מאכל ולא משקה בשלמא לאביי, דמוקים לה באותן שתי חלות אע"ג דזב מוקצה הוא אלא לרבא דמוקים לה בשאר הדבש ורבי אליעזר היא ומשום דחשיב ליה כמחובר, הא ודאי כיון דזב לחוץ לא מחובר הוא, ואמאי אינו לא מאכל ולא משקה. אמר רב זביד כגון שזב על גבי כלי מאוס. רב אחא בר יעקב אמר כגון שזב על גבי קשקשים. דמאיס ליה ומקצי ליה מדעתיה.
נקיטינן השתא לענין דבש שזב מכורתו לחוץ אינו לא מאכל ולא משקה. ודוקא באותן שתי חלות, דאע"ג דזב נמי מוקצה הוא. אבל בשאר הדבש, אם זב על גבי כלי מאוס או על גבי קשקשים אינו לא מאכל ולא משקה עד שיחשב עליו. ואם זב על גבי קרקע שאינו מאוס משקה הוי:
נד. מתיבי דבש בכורתו אינו לא מאכל ולא משקה חישב עליו לאכילה מטמא טומאת אוכלין בכביצה למשקה מטמא טומאת משקין ברביעית בשלמא לאביי ניחא אלא לרבא קשיא. כלומר בשלמא לאביי דמוקים לה כרבנן דאמרי דבש בכורתו כתלוש דמי, ומוקים לה באותן שתי חלות דמסח דעתיה מיניהו כיון דכתלוש דמי, דמחמת הסח הדעת הוא דנפיק מכלל אוכל ומכלל משקה, כי חישב עליו אהניא מחשבתו לשווייה אוכל או לשווייה משקה. אלא לרבא דמוקים לה כרבי אליעזר דאמר דבש בכורתו כמחובר לקרקע דמי, כי חישב עלה נמי מאי הוי, מי מהניא מחשבה במחובר עד שיתלש. אמר לך רבא תריץ ואימא הכי חישב עליו לאכילה אינו מטמא טומאת אוכלין למשקה אינו מטמא טומאת משקין. אשתכח השתא דרבא הא מתניתא כר' אליעזר הוא דמוקים לה. הילכך לית הלכתא כותיה. ולאביי דמוקים לה באותן שתי חלות משכחת לה כפשטה ואליבא דרבנן דקי"ל כותיהו:
נה. תניא כותיה דרב כהנא דבש בכורתו מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה. ודוקא לבר מאותן שתי חלות, אבל אותן שתי חלות אין מיטמאות לא טומאת אוכלין ולא טומאת משקין אלא במחשבה, חישב עליהן לאוכלין מטמאין טומאת אוכלין למשקין מטמאין טומאת משקין:
נו. ת"ר הלוקח אילן מחבירו לקוץ מגביהו מן הקרקע טפח וקוצץ בתולת השקמה שלשה טפחים סדן השקמה שני טפחים בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה. כלומר מן הפקק התחתון שבהם ולמעלן. בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף. ודוקא בשאר מיני ארזים שאין גזען מחליף, אבל ארז שגזעו מחליף קוצץ מן הפקק ולמעלן, כדבעינן למימר קמן. ושמעינן מינה דטעמא דכולהו הני שיורי כי היכי דלהוי גזען מחליף למוכר הוא:
נז. ובתולת השקמה בשלשה טפחים סגיא לה ורמינהי אין קוצצין בתולת השקמה בשביעית מפני שהיא עבודה רבי יהודה אומר כדרכו אסור אלא או מגביהו עשרה טפחים או גוממו מעם הארץ מעם הארץ הוא דקשי לה הא אידך מעלי לה אמר אביי שלשה טפחים ודאי מעלי לה גוממו מעם הארץ ודאי קשי לה מכאן ואילך לא מקשא קשי לה ולא אעלויי מעלי לה גבי שביעית עבדינן מידי דודאי קשי לה גבי מקח וממכר עבדינן מידי דודאי מעלי לה. ואע"ג דהאי תירוצא לטעמיה דרבי יהודה הוא, דאלו לרבנן לא שנא הכי ולא שנא הכי אסרי, התם הרחקה יתירא הוא דעבוד רבנן, וכי אצטריך לתרוצי אליבא דר"י דאוקים מימריה אעיקר דינא הוא דאיצטריך לתרוצי. וקי"ל כרבנן:
מיתיבי דבש הזב מכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה. בשלמא לאביי ניחא דמוקי לה באותם שתי חלות ואף על גב דזבו נמי מאיסי ליה ואקצויי אקצינהו מדעתיה אלא לרבא קשיא דהא לא מצי לאוקמי להיאך אליבא דרבי אליעזר דהא וב מכוורתו קאמר וקשה לרב כהנא אליבא דרבא. ומשמע דלדעת רבא אליבא דרב כהנא לא שנא שתי חלות לא שנא שאר חלות אוכלא נינהו. הראב"ד ז"ל.
מעם הארץ ודאי קשה לה שלשה טפחים ודאי מעלי לה משלשה טפחים ולמטה לאו מקשה קשי לה ולאו עלויי מעלי לה גבי שביעית עבדינן לחומרא ולא שבקי ליה למעבד דלמא אתי למעבד מאי דמעלי לה. ויש כאן לשאול אמאי סגי ליה למעלה במגביה עשרה טפחים דלא קשי ולא מעלי ולמטה לא שבקינן ליה למעבד אלא מאי דקשי שהוא עם הארץ אבל בשני טפחים דלא קשי ולא מעלי לא סגי ליה. ויש להשיב דלמעלה מעשרה טפחים לא מסתייא דלא מעלי אלא מקשה נמי קשה ומשום הכי נמי שרי. הרא"ם ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה