משנה אבות ו
חשוב לדעת: פרק קניין תורה איננו חלק ממסכת אבות ולמעשה איננו חלק מהש"ס כלל. לפיכך אינו מופיע בפירוש המשניות להרמב"ם, למשל.
עם זאת, ברבות השנים נהוג היה לקרותו יחד בבתי הכנסת עם מסכת אבות ומעתיקי הספרים העתיקו והצמידו אותו מיד בסוף המסכת ולכן בטעות נתפס כחלק מהמסכת.
אבות פרק ו', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נזיקין • מסכת אבות • פרק שישי ("ברייתא קנין תורה") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • משנה יא •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
פרק קניין תורה
[מכאן ואילך תוספת לפרקי אבות מתנא דבי אליהו זוטא וממסכת כלה רבתי]
שנו חכמים בלשון המשנה, ברוך שבחר בהם ובמשנתם.
רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה.
ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו.
נקרא ריע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה.
שנאמר (משלי ח יד): "לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה", ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.
אמר רבי יהושע בן לוי , בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.
שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר (משלי יא כב): "נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם".
ואומר (שמות לב טז): "והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות", אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה (תדיר) הרי זה מתעלה, שנאמר (במדבר כא יט): "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות".
הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת, צריך לנהוג בו כבוד, שכן מצינו בדוד מלך ישראל, שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד, קראו רבו אלופו ומיודעו, שנאמר (תהלים נה יד): "ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי".
והלא דברים קל וחומר, ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו, הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד.
ואין כבוד אלא תורה, שנאמר (משלי ג לה): "כבוד חכמים ינחלו", (משלי כח י): "ותמימים ינחלו טוב", ואין טוב אלא תורה שנאמר (משלי ד ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".
כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן, (תהלים קכח ב): "אשריך וטוב לך".
אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.
אל תבקש גדולה לעצמך, ואל תחמוד כבוד, יותר מלמודך עשה, ואל תתאוה לשלחנם של מלכים, ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.
גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלשים מעלות, והכהונה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים.
ואלו הן, בתלמוד, בשמיעת האוזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, באימה, ביראה, בענוה, בשמחה, בטהרה, בשמוש חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים, בישוב, במקרא, במשנה, במיעוט סחורה, במיעוט דרך ארץ, במיעוט תענוג, במיעוט שנה, במיעוט שיחה, במיעוט שחוק, בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים, בקבלת היסורין, המכיר את מקומו, והשמח בחלקו, והעושה סייג לדבריו, ואינו מחזיק טובה לעצמו, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, אוהב את הצדקות, אוהב את המישרים, אוהב את התוכחות, ומתרחק מן הכבוד, ולא מגיס לבו בתלמודו, ואינו שמח בהוראה, נושא בעול עם חברו, ומכריעו לכף זכות, ומעמידו על האמת, ומעמידו על השלום, ומתישב לבו בתלמודו, שואל [כענין[1]] ומשיב [כהלכה[2]] שומע ומוסיף, הלומד על מנת ללמד והלומד על מנת לעשות, המחכים את רבו, והמכוין את שמועתו, והאומר דבר בשם אומרו, הא למדת כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר (אסתר ב), ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (משלי ד כב): "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא".
ואומר (משלי ג ח): "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך".
ואומר (משלי ג יח): "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאשר".
ואומר (משלי א ט): "כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך".
ואומר (משלי ד ט): "תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך".
ואומר (משלי ט יא): "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים".
ואומר (משלי ג טז): "אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד".
ואומר (משלי ג ב): "כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך".
ואומר (משלי ג יז): "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".
רבי שמעון בן יהודה[3] משום רבי שמעון בן יוחאי אומר, הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים, נאה לצדיקים ונאה לעולם:
- שנאמר (משלי טז לא): "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא".
- ואומר (משלי כ כט): "תפארת בחורים כוחם והדר זקנים שיבה".
- ואומר (משלי יד כד): "עטרת חכמים עשרם".
- ואומר (משלי יז ו): "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם".
- ואומר (ישעיהו כד כג): "וחפרה הלבנה ובושה החמה, כי מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד".
רבי שמעון בן מנסיא אומר, אלו שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים, כולם נתקיימו ברבי ובבניו.
אמר רבי יוסי בן קסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום, והחזרתי לו שלום.
אמר לי: רבי! מאיזה מקום אתה?
אמרתי לו: מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני.
אמר לי: רבי! רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות?
אמרתי לו: אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה.
וכן כתוב בספר תהלים, על ידי דוד מלך ישראל: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".
ולא עוד, אלא שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר (משלי ו כב): "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך":
- "בהתהלכך תנחה אתך" – בעולם הזה;
- "בשכבך תשמור עליך" – בקבר;
- "והקיצות היא תשיחך" – לעולם הבא.
וכן כתוב בספר תהילים, על ידי דוד מלך ישראל: (תהלים קיט עב): "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף". ואומר (חגי ב ח): "לי הכסף ולי הזהב נאם יהוה צבאות".
חמשה קנינים קנה לו הקדוש ברוך הוא בעולמו, ואלו הן, תורה קנין אחד, שמים וארץ קנין אחד, אברהם קנין אחד, ישראל קנין אחד, בית המקדש קנין אחד:
- תורה מנין, דכתיב (משלי ח), יהוה קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז.
- שמים וארץ מנין, דכתיב (ישעיהו סו), כה אמר יהוה השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי.
- ואומר (תהלים קד), מה רבו מעשיך יהוה כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך.
- אברהם מנין, דכתיב (בראשית יד), ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ.
- ישראל מנין, דכתיב (שמות טו), עד יעבור עמך יהוה עד יעבור עם זו קנית, ואומר (תהלים טז), לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם.
- בית המקדש מנין, דכתיב (שמות טו), מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך.
- ואומר (תהלים עח), ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו.
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא בראו אלא לכבודו, שנאמר (ישעיה מג, ז), כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.
ואומר (שמות טו, יח), ה' ימלוך לעולם ועד.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר יהוה חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנֶה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם.
- בְּתַלְמוּד,
- בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן,
- בַּעֲרִיכַת שְׂפָתָיִם,
- בְּבִינַת הַלֵּב,
- בְּאֵימָה,
- בְּיִרְאָה,
- בַּעֲנָוָה,
- בְּשִׂמְחָה,
- בְּטָהֳרָה,
- בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים,
- בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים,
- בְּפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים,
- בְּיִשּׁוּב,
- בְּמִקְרָא,
- בְּמִשְׁנָה,
- בְּמִעוּט סְחוֹרָה,
- בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ,
- בְּמִעוּט תַּעֲנוּג,
- בְּמִעוּט שֵׁנָה,
- בְּמִעוּט שִׂיחָה,
- בְּמִעוּט שְׂחוֹק,
- בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם,
- בְּלֵב טוֹב,
- בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים,
- בְּקַבָּלַת הַיִּסּוֹרִין,
- הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ,
- וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ,
- וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו,
- וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ,
- אָהוּב,
- אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם,
- אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת,
- אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת,
- אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים,
- אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת,
- וּמִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד,
- וְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ,
- וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה,
- נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ,
- וּמַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת,
- וּמַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת,
- וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם,
- וּמִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ,
- שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף,
- הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת,
- הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ,
- וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ,
- וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ,
הָא לָמַדְתָּ כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדְּכָי:
- הַנּוֹי
- וְהַכֹּחַ
- וְהָעוֹשֶׁר
- וְהַכָּבוֹד
- וְהַחָכְמָה
- וְהַזִּקְנָה
- וְהַשֵּׂיבָה
- וְהַבָּנִים
נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא", וְאוֹמֵר, "עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָּנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם", וְאוֹמֵר "תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כּוֹחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה", וְאוֹמֵר, "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, כִּי מָלַךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם, וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד":
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְּרַבִּי וּבְבָנָיו:
- תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב, "יְהֹוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז".
- שָׁמַיִם וָאָרֶץ מִנַּיִן דִּכְתִיב "כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי", וְאוֹמֵר, "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ".
- אַבְרָהָם מִנַּיִן, דִּכְתִיב וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
- יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, דִּכְתִיב, "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה, עַד יַעֲבוֹר עַם זוּ קָנִיתָ", וְאוֹמֵר "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם".
- בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, דִּכְתִיב, "מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהֹוָה, מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ", וְאוֹמֵר "וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ, הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ":
רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "יְהֹוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":
*הערה 1:
הערות
- הערה 1: פרק זה אינו בגרסת הרמב"ם, משום שהוא ברייתא "קניין תורה" ואינו פרק במשנה.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה אבות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב