ארכבה

אַרְכֻּבָּה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ארכובה
הגייה^*	arkuba
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ר־כ־ב
דרך תצורה
נטיות	ר׳ אַרְכֻּבּוֹת; אַרְכֻּבַּת־, ר׳ אַרְכֻּבּוֹת־

ברך

ארכובה של מקדחת יד

ידית ארכובה

לשון חז"ל ברך, מִפְרָק הרגל שבין הירך לקרסול.
- "בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה, כשרה." (משנה חולין ד ו)
- "הטילו אותו [את יונה] עד ארכובותיו ועמד הים מזעפו". (מדרש תנחומא, ויקרא, סימן ח)
דבר־מה הכפוף כברך.
- " האַרְכֻּבָּה שבגפן, אין מודדין לה אלא מן העִקָר השני." (משנה כלאים ז א)
- "מפתח של ארכובה שנשבר מתוך ארכובתו, טהור." (משנה כלים יד)
- ”צריך לכתוב ה"א למטה מארכובתו של למ"ד.“ (ירושלמי, מסכת מגילה – פרק א, הלכה ט)

מארמית: ארכובתא. מופיע פעם אחת במקרא: ”וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן.“ (דניאל ה, פסוק ו) קרוב לערבית: عُرْقُوب (עֻרְקֻוְבּ) - גיד העקב או הברך.
קרוב לבֶּרֶךְ.

ר' עובדיה מברטנורא על משנה כלאיים ז א: "הארכובה שבגפן - גפן עקומה ונכפפת על גבי קרקע וחוזרת ונזקפת כמין ארכובה עקומה."
ר' עובדיה מברטנורא על משנה כלים יד: "מפתח של ארכובה - שמתקפל כארכובה עם השוק. שעשוי כמין נו"ן כפופה שלנו. ורוב מפתחות שבארץ ישמעאל הם כן."

השורש ר־כ־ב הוא שורש מגזרת השלמים.

בבניין קל, בשם הפועל, ההוגה "לִרְכַּב"- שוגה.
בבניין קל, בזמן הֶעתיד, ההטייה בחולם בעה"פ מותרת, למשל: אֶרְכֹּב, תִּרְכֹּבְנָה, נִרְכֹּב וכו'.