בֵּן

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא בן
הגייה* ben
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ב־נ־י/ה
דרך תצורה
נטיות ר׳ בָּנִים; בֶּן־ (בצירופים מסוימים: בִּן־), ר׳ בְּנֵי־; כ׳ בְּנוֹ, בִּנְךָ, בְּנֵךְ
  1. צאצא ממין זכר.
    • ”וַיֵּדַע אָדָם עוֹד, אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת“ (בראשית ד, פסוק כה)
    • המיילדת אמרה להורים: "ברכותי!! נולד לכם בן."
  2. זכר האדם, על־פי־רוב בצעירותו.
    • "המדריכים הפרידו בין הבנים והבנות."
  3. ניתן ל־
  4. אדם המגיע לגיל מסוים.
    • ”וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן־מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם"“ (דברים לא, פסוק ב)
  5. שם פרטי לזכר
    • ”וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָהוּ בֵּן וְיַעֲזִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וְעֻנִּי אֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וּמַעֲשֵׂיָהוּ וּמַתִּתְיָהוּ וֶאֱלִיפְלֵהוּ וּמִקְנֵיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל הַשֹּׁעֲרִים“ (דברי הימים א׳ טו, פסוק יח)


גיזרון

עריכה
  • אכדית: bīnu; אוגריתית: bn; ערבית: إِبْن (ibn').

צירופים

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה

(1,2)

  • אנגלית: boy‏, son‏‏‏‏‏
  • יידיש: זון‏‏‏‏
  • ערבית: إبن‏‏‏‏ (הגיה: אִבְּן), ولد‏‏‏‏ (הגייה: וַלַד)
  • צרפתית: garçon‏, fils‏‏‏‏‏

בָּן

עריכה
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא בן
שורש וגזרה ב־י־ן, גזרת נע"ו/י
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא הֵבִין, תָּפַשׂ בְּדַעְתּוֹ.
    • ”זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר“ (דברים לב, פסוק ז)
    • ”בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ, אֲנִי דָּנִיֵּאל, בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים: מִסְפַּר הַשָּׁנִים, אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָה הַנָּבִיא...“ (דניאל ט, פסוק ב)
    • ”וּכְסִיל יְיַסֵּר אָב בְּפִיהוּ וְיָדָיו/ לָבִין מְעַט יֹשֶׁר לְחַיָּיו וְלֹא בָן (דֹּב יַעֲמֹד, מאת שמואל הנגיד, בפרויקט בן יהודה)

נגזרות

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ראו גם

עריכה


השורש בין

השורש ב־י־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים

עריכה
ב־י־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל בָּן בָּן יָבִין בִּין לָבִין
נִפְעַל נָבוֹן נָבוֹן יִבּוֹן הִבּוֹן לְהִבּוֹן
הִפְעִיל הֵבִין מֵבִין יָבִין הָבֵן לְהָבִין
הֻפְעַל הוּבַן מוּבָן יוּבַן -אין- -אין-
פִּעֵל בּוֹנֵן מְבוֹנֵן יְבוֹנֵן בּוֹנֵן לְבוֹנֵן
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְבּוֹנֵן מִתְבּוֹנֵן יִתְבּוֹנֵן הִתְבּוֹנֵן לְהִתְבּוֹנֵן

הערה

עריכה
  • בצורת הֶעבר של בניין קל, מופיעה הטיה עם תנועה חוצצת: ”בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ, אֲנִי דָּנִיֵּאל, בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים...“ (דניאל ט, פסוק ב). אולם האקדמיה ללשון העברית פסלה הטיה זו, שורש זה ושורשי ע"וי יוטו בלא תנועה חוצצת בזמן העבר; בָּנוּ, בַּנְתִּי, בַּנְתְּ וכו'...

כללי האקדמיה בהטיית פעלים שונים מהגזרות ע"ע וע"וי

  NODES