דבא

דֹבֶא

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	דובא
הגייה*	dove
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ד־ב־א
דרך תצורה	משקל קֹטֶל
נטיות

1. לשון המקרא (משמעות משוערת) שפע וכוח (כדוב), או (בהסתברות נמוכה יותר) - דוי זקנה וחולשת-הגוף.

   • ”בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶיךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ“ (דברים לג, פסוק כה)

גיזרון

• המילה מופיעה פעם אחת במקרא בפסוק לעיל, משמעותה וגיזרונה נתונים לפרשנות.
• באוגריתית מצויה תיבת 'דבאה', אמנם בהקשר קטוע: קרן דבאתך בתולת ענת. קרן דבאתך בעל ימשח" (CAT ‏22-‏21.‏II.‏10.‏1) ,שאולי עפ"י ההקשר, יש בו כדי לרמוז למשמעות של כוח, עוז . השוו לשם בע"ח: דב. וגם לשם העיר: מידבא (מי-דבא) בהוראת: מים-שופעים.

פרשנים מפרשים

א. תוקף (כך תרגם אונקלוס אך נראה שזהו לא פירוש מילולי אם משוים לשאר התרגומים).
ב. זקנה חולשה (השיטה הרווחת)- הגיזרון: 1. חילוף עיצורים (כמו כשב וכבש) מדאב (דאבה, דאבון) לשון צער 2. לשון הפועל זָב בחילוף ד/ז כשהכונה לזיבת כוח הגוף. 3. קרוב אל ד־ו־ה דוי לשון צער.
ג. כמו פועל דּוֹבֶא שיהיו כל הארצות דובאות כסף וזהב לארץ ישראל חילוף עיצורים עם זָב.
ד. כמו דבב הא' באה במקום אות הכפל (האבן עזרא דוחה פירוש זה שאין לו טעם).

תרגום

• אנגלית: word‏‏‏‏

ראו גם

• דוה