דרוך
דָּרוּךְ
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | דרוך |
הגייה* | darukh |
חלק דיבר | תואר |
מין | זכר |
שורש | ד־ר־ך |
דרך תצורה | משקל קָטוּל |
נטיות | נ׳ דְּרוּכָה, ר׳ דְּרוּכִים, נ"ר דְּרוּכוֹת |
- שנדרך, שהופעל עליו לחץ ברגלי אדם.
- ענבים הדרוכים בגת.
- מתוח בכוח, מיתר קשת וכדומה, המוכן לשחרור.
- בהשאלה מן (2): כלי נשק מוכן להפעלה. כשהקליע בבית הבליעה.
- יצאנו לסיור כשהנשק דרוך ונצור.
- בהשאלה מן (2,3): מוכן לפעולה, קשוב, מרוכז.
גיזרון
עריכה- בינוני פעול מן דָּרַך.
- ע"פ הנוהג למתוח את מיתר הקשת בחוזקה ברגל. (מצודות ישעיהו שם). המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בפסוקים לעיל.