- הביא למקומו הקודם, שהוא בד"כ מוצאו.
- ”וַיָּשֶׁב אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם.“ (בראשית יד, פסוק טז)
- ”וְחִשַּׁב אֶת-שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת-הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר-לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ.“ (ויקרא כה, פסוק כז)
- ”וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל קַח אֶת-מִיכָיְהוּ וַהֲשִׁיבֵהוּ אֶל-אָמֹן שַׂר-הָעִיר וְאֶל-יוֹאָשׁ בֶּן-הַמֶּלֶךְ.“ (מלכים א׳ כב, פסוק כו)
- ”בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת-כָּל-כְּלֵי בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל.“ (ירמיהו כח, פסוק ג)
- ”טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אַל-פִּיו.“ (משלי כו, פסוק טו)
- אמר בתגובה לדברי האחר.
- ”חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה אַף-הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ.“ (שופטים ה, פסוק כט)
- ”וְאֵרֶא וְאֵין אִישׁ וּמֵאֵלֶּה וְאֵין יוֹעֵץ וְאֶשְׁאָלֵם וְיָשִׁיבוּ דָבָר.“ (ישעיהו מא, פסוק כח)
- ”וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.“ (יחזקאל ט, פסוק יא)
- ”עַל-מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל-מָצוֹר וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה-יְדַבֶּר-בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל-תּוֹכַחְתִּי.“ (חבקוק ב, פסוק א)
- ”וּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶה אוֹ-אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵנִי.“ (איוב יג, פסוק כב)
- השוו מצרית קדומה וַושֵבְּ wšb בהוראת תשובה, מענה .
- קופטית - אואשב ⲟⲩⲱϣⲃ .
- עשה רוח.
- ”יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם; יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ-מָיִם.“ (תהלים קמז, פסוק יח)
- ”אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לִשְׁאֹל, אֶלָּא לְהַזְכִּיר, מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ.“ (משנה, מסכת תענית – פרק א, משנה א)
- העיף.
- ”וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם.“ (בראשית טו, פסוק יא)
- רוח סתיו קלה משיבה את העלים.
- הפועל מופיע פעמיים בלבד במקרא.