זבוב

זְבוּב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	זבוב
הגייה^*	zvuv
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ז־ב־ב
דרך תצורה	משקל קְטוּל
נטיות	ר׳ זְבוּבִים; זְבוּב־, ר׳ זְבוּבֵי־

זבובים

(יש לשכתב פירוש זה): פרט מתת־סדרה של חרקים בסדרת הזבובאים.
- ”וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק יהוה לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר.“ (ישעיהו ז, פסוק יח)
- ”עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂו לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ – לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם...“ (משנה, מסכת אבות – פרק ה, משנה ה)
- ”יצר הרע דומה לזבוב, ויושב בין שני מפתחי הלב, שנאמר (קהלת י, פסוק א) זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ“ (בבלי, מסכת ברכות – דף סא, עמוד א)
- "צִרְעָה אַחַת וּשְׁנֵי זְבוּבִים, / צֹרְחִים מַר וּפֹרְשִׂים כַּף שָׁם, / כִּי הַקּוֹץ – אֲבוֹי לְנַפְשָׁם! – / בַּאֲחוֹרֵיהֶם בָּא וּנְקָָבָם" (קטינא כל־בו, מאת חיים נחמן ביאליק)
- לא הצלחתי להירדם משום שהסתובב בחדרי זבוב מזמזם.

גיזרון

תיבת "זבוב" נוצרה כאונומטופיה, חיקוי לקול הזמזום, זבזוב של הזבוב בשעת מעופו. באכדית נמצא הפועל זֵבָּבֻּ Zebabu, בארמית דבב, בהוראת תנועה וטלטול המתקשר למעוף הזבוב. גייגר רואה את המלים "דבבו" ו"בעל דבבא" שבתלמוד ובמדרשים כהתפתחות מן זבוב ובעל זבוב המשמשים בסוף ימי בית שני ובאבנגליונים כסמל השנאה והשטניות ^[1].
ארמית – דִּיבְבָא
מנדעית – דידבא
אכדית – zubbu
ערבית – ذُبَابَة (דֻ'בָּאבָּה)
אמהרית – ዝንብ
אבלאית – zababu .