חולה

יש להוסיף לדף זה את הערך: חוּלָה.

חוֹלֶה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חולה
הגייה^*	khole
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ח־ל־י/ה
דרך תצורה	משקל קוֹטֵל
נטיות	נ׳ חוֹלָה, חוֹלַת־; ר׳ חוֹלִים, חוֹלֵי־; נ"ר חוֹלוֹת; חוֹלֵה־

לשון המקרא מי שסובל ממחלה; שמצבו הפיזיולוגי אינו תקין ואינו יציב.
- ”אֶת־הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת־הַחוֹלָה לֹא־רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם...“ (יחזקאל לד, פסוק ד)
- ”וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ – מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים, וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה; אֵין זֶה כִּי־אִם רֹעַ לֵב, וָאִירָא הַרְבֵּה מְאֹד.“ (נחמיה ב, פסוק ב)
- ”אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר, זֶה חַי וְזֶה מֵת.“ (משנה, מסכת ברכות – פרק ה, משנה ה)
- ”קָטָן הַחוֹלֶה, אֵין מוֹהֲלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא.“ (משנה, מסכת שבת – פרק יט, משנה ה)
- ”הַכֹּל חַיָּבִין בָּרְאִיָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, [...] וְהַחוֹלֶה, וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו.“ (משנה, מסכת חגיגה – פרק א, משנה א)
לשון המקרא בהשאלה: אדם אובססיבי, אדם שעניין כלשהו מטריד את מנוחתו ואינו מרפה ממנו.
- ”...כִּי-חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.“ (שיר השירים ב, פסוק ה)
בהשאלה: [סלנג] חוֹלֶה עַל (אדם מסוים, עניין מסוים) - להוט אחר האדם או העניין, אוהב אותם אהבה עזה.
- "או... חולה על כדורגל / או... חבל לי על הזמן / או... הניפו את הדגל / או... הגביע כבר מוכן" (מלך המגרש, מאת זאב נחמה)
- הוא חולה על אשתו, הוא בחיים לא יתגרש ממנה.