|
השורש ח־י־ה הוא שורש מורכב הניטה בחלק מזמן העבר ובזמן הבינוני של בניין קל לפי גזרת ע"ע, וביתר הנטייה ניטה לפי גזרת נל"י/ה.
| ח־י־ה
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
חַי (זכר) או חָיָה (זכר)
|
חַי
|
יִחְיֶה
|
חֱיֵה או חֲיֵה
|
לִחְיוֹת
|
| נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
הֶחֱיָה
|
מַחֲיֶה
|
יַחֲיֶה
|
הַחֲיֵה
|
לְהַחֲיוֹת
|
| הֻפְעַל
|
הָחֳיָה
|
מָחֳיֶה
|
יָחֳיֶה
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
חִיָּה
|
מְחַיֶּה
|
יְחַיֶּה
|
חַיֵּה
|
לְחַיּוֹת
|
| פֻּעַל
|
חֻיָּה
|
מְחֻיֶּה
|
יְחֻיֶּה
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְחַיָּה
|
מִתְחַיֶּה
|
יִתְחַיֶּה
|
הִתְחַיֵּה
|
לְהִתְחַיּוֹת
|
- בבניין קל, המטה בצורת העבר לפי נחי ל"י/ה: חָיָה (נסתר), חָיְתָה (נסתרת), חָיוּ וכולי אינו משתבש.
- בבניין הפעיל, הצורות הרווחות הן צורת העבר וצורת המקור, יתר הצורות נהוגות לפי בניין פיעל.
- בבוא אותיות השימוש לפני שורש זה, כאשר על פה"פ להיחטף, היא נהפכת לשווא ואות השימוש באה לפניה בחיריק (וזו גם הדרך לצורת העתיד בבניין קל עם אותיות אית"ן), דוגמת: ”וִחְיוּ“ (בראשית מב, פסוק יח), ”וִחְיִיתֶם“ (יחזקאל לז, פסוק ה), ”לִחְיוֹת“ (יחזקאל לג, פסוק יב) וכדומה.
|
ערך בוויקיפדיה: חיוני