יבלת

יַבֶּלֶת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה*	yabelet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	י־ב־ל
דרך תצורה	משקל קַטֶּלֶת
נטיות	ר׳ יַבָּלוֹת

1. לשון המקרא נגע עורי. גידול של עור מת יבש וקשה.

   • ”עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה“ (ויקרא כב, פסוק כב)
   • ”כהן שעלתה לו יבלת במתניו חברו חותכה לו בשיניו“ (תוספתא, מסכת תוספתא – פרק עירובין, הלכה ח)
   • ”אף היבלות והדלדולין אינן מטמאין משום מחיה“ (משנה, מסכת נגעים – פרק ו, משנה ז)
   • בעל חזזית ובעל יבלת

גיזרון

• המילה מופיעה פעם אחת במקרא. גם בארמית. קרוב על נבל.

פרשנים מפרשים

• אבן עזרא: יבלת לשון תבלול.

צירופים

• חזיר יבלות

נגזרות

• יִבֵּל

תרגום

• אנגלית: wart‏‏‏‏

ראו גם

• קונדילומה
• שומה

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: יבלת

יְבֹלֶת

1. לשון חז"ל מום עורי.

   • ”ונמצא יבולת בעורו של אחד מהן “ (תוספתא, מסכת פסחים – פרק ז, הלכה יז)

2. בהשאלה: דבלולי צמר שתלויים על האריג.

   • הלוקט יבולות שע"ג בגדים כגון אלו היבולות שבכלי הצמר (טוש"ע או"ח)

גיזרון

צורה חילופית בלשון חז"ל.