מנהג

מִנְהָג

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מנהג
הגייה^*	minhag
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	נ־ה־ג
דרך תצורה	משקל מִקְטָל
נטיות	מִנְהַג־, ר׳ מִנְהָגִים, מִנְהֲגֵי־

הרגל, דרך התנהגות מקובלת במקום מסוים.
- ”וַיַגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר, בָּא עַד-אֲלֵיהֶם וְלֹא-שָׁב; וְהַמִּנְהָג, כְּמִנְהַג יֵהוּא בֶן-נִמְשִׁי--כִּי בְשִׁגָּעוֹן, יִנְהָג“ (מלכים ב׳ ט, פסוק כ)
- ”עלה תפקידה של האשה בחיי העם. כל הזרמים מקדישים יותר תשומת לב לחינוך הבנות המבקרות אף בישיבות (המודרניות) ונפוץ מאוד מנהג ציון הבת-מצווה.“ (אומה ופזורה, מאת אברהם שמואל שטיין, בפרויקט בן יהודה)
- למעט מספר "מקושרים" מנהגם של עדת תימן לשאת יותר מאישה אחת כמעט ונמוג.

מקור המילה במקרא.
ארמית-יהודית, "מִנְהָגָא". השוו ערבית,מִנְהַג' مَنْهَج בהוראת - "מה שנעשה עפ"י מערכת קבועה ומתוכננת", הילכות סדורות, מסורת.
יש שפירשו תיבת מנהג המופיעה בפסוק זה בהוראת מרכב. שורש נ-ה-ג + תחילית מ'.

ערך בוויקיפדיה: מנהג

השורש נ־ה־ג הוא שורש מגזרת השלמים.