נכד

נֶכֶד

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נכד
הגייה^*	neched
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות	נ׳ נֶכְדָּה^[1], ר׳ נְכָדִים, נ"ר נְכָדוֹת

צאצא מהדור השני; בנו של הבן או של הבת.
- לחברי נולד היום נכד.
- ”וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, אִם-תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ“ (בראשית כא, פסוק כג)
- ”וכל האומר אין ערלה בחוצה לארץ לא יהא לו נין ונכד“ (בבלי, מסכת קידושין – דף לט, עמוד א)

ייתכן כי המילה מושפעת הן ממקבילותה השמית, למשל באכדית nābgu, והן ממקבילתה ההודו־אירופית, למשל בסנסקריט nápāt) नपात्).

המילה מופיעה במקרא שלוש פעמים, בשלוש הפעמים לאחר המילה נין: ”לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי“ (בראשית כא, פסוק כג), ”לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ“ (איוב יח, פסוק יט), ”וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד“ (ישעיהו יד, פסוק כב). כך, ייתכן שמשמעות המילים "נכד" ו"נין" שונות במקרא.

↑ שם זה הוא אחד משלושת השמות היחידים (השניים האחרים המה נֶגֶב וְנֶגֶד) המונעים בכינויים בסגול במשקל "קֶטֶל", הואיל ובדרך כלל מונעים השמות במשקל זה בפתח או בחיריק.