| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
נקבה
|
| הגייה* |
nekeva
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
נ־ק־ב
|
| דרך תצורה |
משקל קְטֵלָה
|
| נטיות |
נְקֵבַת־; ר׳ נְקֵבוֹת, נִקְבוֹת־
|
סימן לנקבה
- אחד משני הזוויגים ברבייה מינית, זה בעל תאי הרבייה הגדולים יחסית.
- ”וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ; זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.“ (בראשית א, פסוק כז)
- [סלנג] בהשאלה: מילת גנאי עבור גבר רכרוכי.
- איזה נקבה, הוא לא יכול להרים את השק.
- בהשאלה: העצם בעל השקע מתוך זוג עצמים אשר לאחד בליטה ולשני שקע, כגון: תקע־שקע, פין־תושבת, מפתח־מנעול.
לדעת רש"ר הירש נקיבה משורש הוא נָקַב (ב) , מלשון הפרשה הבדלה או ייעוד.
 ערך בוויקיפדיה: נקבה |
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
נקבה
|
| הגייה* |
nikba
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
נ־ק־ב
|
| דרך תצורה |
משקל קִטְלָה
|
| נטיות |
ר׳ נְקָבוֹת; נִקְבַּת־, ר׳ נִקְבוֹת־
|
- מעבר תת־קרקעי שנחפר או נחצב בידי אדם.
- בעבר היו חוצבים נקבות לשם הזרמת מים למקומות יישוב. נקבה מפורסמת היא נקבת־השילוח אשר שימשה למעבר אדם בעת מצור.
- מלשון נקב: חור, שקע. המילה נִקְבָּה אינה מופיעה בתנ"ך, אך נזכרת בכתובת השילוח שזמנה 701 לפני הספירה: "וזה היה דבר הנקבה".
ערך בוויקיפדיה: נקבה