נשוי

נָשׂוּי

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נשוי
הגייה^*	nasuy
חלק דיבר	שם־תואר
מין	זכר
שורש	נ־ש־א
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	ר׳ נְשׂוּאִים; נ׳ נְשׂוּאָה, נ"ר נְשׂוּאוֹת

לשון חז"ל קשור בברית זוגיות.
- "שלשה אחין, שנים מהן נשואים שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית" (משנה יבמות ג ו)
- ”תנו רבנן: 'אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא, ואם נשא - נשוי'“ (בבלי, מסכת יבמות – דף נט, עמוד ב)
- ”אלעזר בנך למי הוא נשוי? לא לבתו של פוטיאל?“ (ויקרא רבה, פרשה לג, סימן ד)
- האיש נשוי לבחירת לבו.
- הזוג נשוי מזה 18 שנים.

צורת בינוני פָּעוּל בשורש נ־ש־א, השייך לגזרת נל"א. מן נָשָׂא נבדלת מן הצורה הכללית נָשׂוּא.

השורש שייך לגזרת נל"א, אך בצורת היחיד במשמעות זו באה המילה כבגזרת נל"י/ה. בנטיות אחרות (כגון: "נְשׂוּאָה", "נְשׂוּאִים") ובמשמעויות אחרות (כגון: "נְשׂוּא־פָּנִים") באה האות אל"ף.
כלל זה אושר בישיבה רלה של מליאת האקדמיה ללשון עברית.