| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
צלחת
|
| הגייה* |
tsalakhat
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
צ־ל־ח
|
| דרך תצורה |
משקל קַטֶּלֶת
|
| נטיות |
ר׳ צַלָּחוֹת או צֵלָחוֹת
|
צלחות
- לוח, עגול בד"כ, הנועד להניח את המנה עליו ולאכלה מתוכו.
- ”...וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ.“ (מלכים ב׳ כא, פסוק יג)
- ”טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת; גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה.“ (משלי יט, פסוק כד)
- אמונה תפלה טוענת כי צלחת שבורה מביאה מזל טוב.
- מכסה עגול ומעוטר, לעתים המגן על גלגל מכונית.
- כשקמתי בבוקר, גיליתי כי שתי צלחות פורקו מהרכב שלי ונגנבו.
- המילה משותפת למספר לשונות שמיות: ערבית – صَحْن (צַחְן), געז – ṣaḥlə) ጻሕል)
רבי יוסף כספי: הצלחת - היא הקערה עם המזון ונקראת כן כי היא מַצְלַחַת את האוכל ממנה לטוב הזנתה (מלכים ב, כא, יג)
 ערך בוויקיפדיה: צלחת |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צלחות |
| השורש צלח
|
|
השורש צ־ל־ח הוא שורש מגזרת השלמים.
| צ־ל־ח
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
צָלַח
|
צוֹלֵחַ
|
יִצְלַח
|
צְלַח
|
לִצְלֹחַ
|
| נִפְעַל
|
נִצְלַח
|
נִצְלָח
|
יִצָּלַח
|
הִצָּלַח
|
לְהִצָּלַח
|
| הִפְעִיל
|
הִצְלִיחַ
|
מַצְלִיחַ
|
יַצְלִיחַ
|
הַצְלַח
|
לְהַצְלִיחַ
|
| הֻפְעַל
|
הֻצְלַח
|
מֻצְלָח
|
יֻצְלַח
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| |
|
| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
צלחת
|
| שורש וגזרה |
צ־ל־ח־ת, מרובעים
|
| בניין |
פִּעֵל
|
מנה מצולחתת
- סידר את האוכל על הצלחת בצורה מעוצבת.
- לאחר הכנת המנה, השף צלחת אותה.
- גזירת פועל משם־העצם צלחת לעיל.
ערך בוויקיפדיה: צלחת
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צלחות