ראיה

רְאִיָּה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ראייה
הגייה^*	reiya
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ר־א־י/ה
דרך תצורה	משקל קְטִילָה
נטיות	רְאִיּוֹת נ"י רְאִיָּתִי רְאִיָּתֵינוּ רְאִיָּתְךָ רְאִיָּתֵךְ רְאִיָּתְכֶם נ"ר רְאִיוֹתָיו רְאִיוֹתֶיהָ

לשון חז"ל היכולת לקלוט אור וליצור תמונה במוח.
- ”כיצד ראיית הנגע האיש נראה כעודר וכמוסק זיתים האשה כעורכת וכמניקה“ (משנה, מסכת נגעים – פרק ב, משנה ד)
- הלכתי לבדיקת ראייה התברר שראייתי נחלשה עם השנים.
[הלכה] שם למצוות עליה לרגל ולקרבן הבא עמה.
- שגיאות פרמטריות בתבנית:צט/משנה
  פרמטרים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:משנה) יש להעביר לכל היותר 4 פרמטרים. ”הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן..בית שמאי אומרים הראייה שתי כסף וחגיגה מעה כסף“ (משנה, מסכת חגיגה – פרק א, משנה א)
[הלכה] הפרשה מטמאת הגוף.
- זב שראה שתי ראיות
- גזרינן ראייה דנדה אטו ראייה דזבה

השורש ר־א־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.

שים לב! הקמץ המופיע בהטיות של בניין הופעל בשורש זהו קמץ קטן.
בבניין הפעיל יש הדוגלים בהטיה בחיריק ולא בסגול, למשל; הִרְעִיב, הִרְקִיד, הִרְנִין-המטה כך אינו משתבש.

נתונים או ממצאים המצביעים שטענה אכן מתקיימת.
- ”אשה נשאתי במדינת הים הרי היא זו ואלו בניה מביא ראיה על האשה ואין צריך להביא ראיה על הבנים. מתה ואלו בניה צריך להביא ראיה על האשה ועל הבנים“ (משנה, מסכת קידושין – פרק ד, משנה יא)
- ”כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין אמרו לו כל ראיות שיש לך“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ג, משנה ח)
- ”מגבלה נוספת היא הנטייה של ילדים להתבלבל או להחליף בין הסברים לבין ראיות; בין איך יודעים שהטענה אמיתית, לבין הצגת הסברים לטענה. אבל זו מגבלה שילדים מעל גיל ארבע כבר מתמודדים איתה“
- בית המשפט אינו פוסק לפי הצדק אלא לפי דיני הראיות.
שם פרטי תנ"כי לזכר.
- ”בְּנֵי גִדֵּל בְּנֵי גַחַר בְּנֵי רְאָיָה“ (עזרא ב, פסוק מז)

לשון חז"ל כנראה משורש ר־א־ה במובן של הביא לידיעה הראה מומחש בפסוק {{צט/תנ"ך|אתה הראת לדעת| קשר דומה יש בין נוכח להוכיח.

” המשביע בעד אחד פטור שאין ראוי להוציא ממון עדות ממון מתקיימת בראייה שלא בידיעה ובידיעה שלא בראיה ואיזו היא ראיה שאין בה ידיעה תן לי מאתים זוז שיש לי בידך אין לך בידי לא מניתי לך במעמד פלוני ופל' יאמרו ואני אתן זו היא ראיה שאין בה ידיעה ואיזו היא ידיעה שאין בה ראיה תן לי מאתים זוז שיש לי בידך אין לך בידי לא הודיתה לי במעמד פלוני ופל' יאמרו ואני אתן זו היא ידיעה שאין בה ראיה“ (תוספתא, מסכת שבועות – פרק ב, הלכה ה)